"לא ציפיתי להציל בן אדם"
בשריפת הענק שבהרי ירושלים הצליח הדר סיטון לאתר ולחלץ את חיים גכט מהתופת
גם שבועיים אחרי שריפת הענק בהרי ירושלים הדר סיטון (37) זוכר כל רגע מהרגעים שבהם סיכן את עצמו כדי להציל את חיים גכט המבוגר ממוות. "לא קמתי בבוקר ואמרתי שהיום אני הולך להציל בנאדם", הוא מספר. "בכלל, הגעתי לשם ממש במקרה. ב'זכרון מנחם', הארגון שבו אני מתנדב, הזמינו אותי להוציא לשטח ילד שמתמודד עם סרטן קשה. בזכות התנדבות תמימה שנועדה לשמח ילד חולה סרטן זכיתי להציל בנאדם.
"יצאנו לטייל באותו יום בסביבות השעה 16:00 ותכננו להגיע אל הסטף במסלול שלנו. בדרך עזרנו לפנות כמה קרוואנים ועוד כמה משפחות. מרחוק ראיתי את הגיצים שעפים והעשן שמגיע – וחששתי שזה יכול לגרום לעוד שריפות. שני חבר'ה של 'איחוד הצלה' ניגשו אלי ואמרו לי שיש כאן גברת שבעלה נעדר במשך חצי שעה והוא נמצא במעיין מתחת להר הטייסים, מתחת לשריפה הגדולה. התמקחתי במשך כמה דקות עם השוטר באזור וביקשתי ממנו שיאשר לי ולאשתו של הנעדר להיכנס לאזור ההוא. בסוף הוא אישר".
כאשר נשאל אילו תכונות נדרשות על מנת להציל אדם מן התופת, הוא עונה ברצינות גמורה שהחוויה הפוסט־טראומטית שלו מתאונת דרכים שעבר לפני כמה חודשים חידדה את החושים שלו וגרמה לו לעשות את הבלתי אפשרי. "האש שם היתה כל כך חזקה והעשן כל כך סמיך, שרק מי שהיה שם יכול להבין את זה. נסעתי במהירות במעלה צוק תלול, שהאלוהים ישמור מה היה קורה אם היינו עפים עם הרכב.
"נכנסנו עמוק אל תוך השטח ועדיין לא ראינו אותו. הגענו לנקודת אש גדולה ושאלתי את עצמי לאן להמשיך - איך אצליח לעבור את האש הזו, שיש סיכוי שעוד מעט גם תסגור עלי. תוך כדי מחשבות פתאום ראיתי איזו נקודה שחורה קטנה על השביל. טסתי אליו וציפיתי שהוא ירוץ לכיווני, אך הוא היה קפוא במקום. אשתו היתה זו שמשכה אותו אל תוך הרכב.
"ברחתי משם במהירות כי פחדתי שהאש תסגור עלינו. כמה פעמים במהלך הבריחה האיש התחנן בפניי לתת לו לרדת. בדיעבד גכט סיפר שהוא לא ידע ממה ימות קודם, מהנסיעה המטורפת או מהאש השורפת".
ומה קרה אחרי?
"לא ישנתי, הייתי ער במשך כמה לילות. במהלך הימים שאחרי הייתי בכזה אדרנלין שאי אפשר להסביר אותו. לא חוויתי קודם דבר דומה - כי זה היה ממש לחתור למגע, לחתור לאש. אתה רואה את הבנאדם בתוך האש ואתה כולך באטרף ובאדרנלין". בסוף אותו שבוע נפגשו המחלץ והמחולץ. "פגשתי אדם מיוחד שאני שמח שזכיתי להציל את החיים שלו", מסכם סיטון.
"לבצע החייאה תחת אש"
יחיאל שטרן, חובש ונהג אמבולנס ב'איחוד הצלה', היה השנה גם באסון בגבעת זאב וגם במירון
גיל: 30.
מצב משפחתי: נשוי, אב לשלושה ילדים.
הרגע הכי מפחיד בשנה האחרונה: "השנה האחרונה היתה קשה מאוד והיא כללה מספר אירועים קשים שהיו במהלכה ולקחתי בהם חלק. באסון במירון ניהלתי את חפ"ק 'איחוד הצלה' במהלך האר"ן (אירוע רב נפגעים). זה היה אירוע בהיקף שלא פגשנו לפני גם בגלל היקף הנפגעים ובגלל תא השטח הקטן. אחריו היה אירוע קריסת הטריבונה בקרלין בגבעת זאב בחג השבועות, וכמובן מגפת הקורונה, שייצרה לנו הרבה עבודה קשה וגישה אחרת לחולים ופצועים משום שהיינו צריכים להתמגן לפני. בשיאו של הגל הראשון, במשך שבוע שלם כל יום נקראתי לבצע החייאה ואפילו שתיים בבתים של חולים שקרסו מהקורונה".
הרגע שאזכור כל החיים מהתפקיד: "זה פיגוע ירי בהר הבית. הגעתי ראשון לשוטר שנורה ועשיתי החייאה מתחת כיפת הסלע תוך כדי ירי פעיל במקום".
אם לא הייתי בתפקיד הזה, מה הייתי עושה?
"אני מחובר לתחום הצלת חיים ומרגיש סיפוק גדול לעבוד בזה. אז אם לא הייתי חובש הייתי הולך ללמוד סיעוד ועובד כאח".
מי יגלם אותי בסרט על חיי?
"אני אדם חרדי ולא מכיר שחקני קולנוע".
"יריתי באוויר ורצתי למקום"
רב פקד אמיר בן קיקי, סגן קצין אגף התנועה במחוז ירושלים, הציל נוסעי רכב
גיל: 44.
מצב משפחתי: נשוי לשוטרת ואב לשלושה ילדים.
הרגע הכי מפחיד בשנה האחרונה: "חילוץ רכבם של יהודים בניסיון הלינץ', שבוצע בשער האריות ב־10 במאי. בבוקר החלו יידויי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר ציר האופל מרחבת כיפת הסלע. בודדנו את הציר בזמן שכוחות נוספים טיפלו במיידי האבנים בשטח הר הבית. כשזיהיתי מאות מתפרעים שהחלו לנסות לינץ', השליכו אבנים וניסו לשלוף שלושה נוסעי רכב ליד צומת גת שמנים, רצתי למקום וביצעתי ירי באוויר של מספר כדורים כדי להרחיק את ההמונים, שנמלטו כשהגעתי לזירה. חילצתי את הנוסעים והזעקתי למקום צוותי משטרה נוספים וסיוע רפואי. לא היססתי לרגע - השוטרים במחוז ירושלים התגייסו במטרה לשרת את האזרחים ולהגן עליהם בכל מחיר, זה ברור מאליו שנגיב בסיטואציה כזאת. זמן קצר לאחר האירוע אחד הבחורים שהותקף הגיע אלי לבית ודיברנו. אירוע נוסף היה ליד גשר המיתרים בשנת 2012. מחבל הגיע עם גרזן וחבט באזרח ובחייל וחטף לו את הנשק, החל מאבק של אזרחים והמחבל. שוטרים שהגיעו נטרלו אותו מהנשק הארוך. הוא גנב לאחר מכן נשק נוסף, בשלב הזה הצטרפתי והמחבל נוטרל על ידי בירי מטווח קצר. אלה האירועים המשמעותיים ביותר עבורי".
"השריפה האחרונה המחישה כמה קצינים ושוטרים מהמחוז הם גיבורים. ביומיום יש אירועי גבורה רבים שפשוט לא מגיעים לתקשורת. הלוואי שהאזרחים היו יודעים להעריך את כמות ההשקעה של הפיקוד ושל השוטרים.
הרגע שאזכור כל החיים מהתפקיד: "שני שוטרים שנרצחו בהר הבית ב־2017. אחי הקטן, שמשרת אף הוא במשטרה, פיקד על האירוע בזמן אמת. הוא היה מפקד המשמרת בזמן שהמחבלים ביצעו את הרצח המזוויע. הוא נטרל את אחד המחבלים וזה השאיר חותם משמעותי על המשפחה".
אם לא הייתי בתפקיד הזה, מה הייתי עושה?
"אני לא רואה את עצמי בשום תפקיד, אני חושב שנולדתי לזה. לא חלמתי להיות שוטר – חלמתי לשרת את המדינה. לפעמים אוהבים לא לאהוב אותנו אבל יודעים שנהיה שם בעת הצורך".
"ראינו קירות של אש מולנו"
רס"ל צביקה פרוסק, מפקד צוות כיבוי והצלה בתחנת הבירה, נאבק יחד עם חבריו בשריפת הענק שהוצתה בהרי ירושלים
גיל: 32.
מצב משפחתי: נשוי ואב לשני ילדים.
הרגע הכי מפחיד בשנה האחרונה: "בשריפת הענק בהרי יהודה הגענו למבשרת ציון, קרוב לקניון הראל. הצוות שלי הגיע בין הראשונים וראינו קירות של אש מולנו. הלהבות כבר היו בחצרות הבתים ועמדו לשרוף את המבנים. הגענו ממש ברגע האחרון. נתתי פקודות לצוות 'לפרוס קווים', ויחד עם צוותים מירושלים ובית שמש מנענו את שריפת הבתים. שואלים אם פחדנו, והאמת היא שאתה חייב שיהיה פחד מסוים, כדי שלא להיפגע.
"מבחינת עוצמת האש, לא ראיתי דבר כזה. אני זוכר שהגענו באותו לילה לאזור אחר והיו להבות רציניות, ראינו אלומה של אש מרחוק, אבל את הגודל וההיקף של הנזק לא רואים. רק אחרי כמה ימים היתה התחדשות של האש באזור רמת רזיאל, והפעם הגענו לשם באור יום. רק אז אתה מבין את גודל האירוע ואת השטח שנשרף".
הרגע שאזכור כל החיים מהתפקיד:"תמיד זוכרים אירועים עם אבידות בנפש. לדוגמה שריפה ברחוב הנטקה בקרית יובל, לפני יותר משנה. יצא עשן כבד ושחור מהחלונות וידענו בוודאות כמעט מלאה שיש לכוד בפנים. עשינו סריקות, הגעתי למוקד האש וגיליתי אדם שרוע על המיטה. לצערי הוא לא שרד".
אם לא הייתי בתפקיד הזה, מה הייתי עושה?
"הגעתי לפני כ־10 שנים, בגיוס הגדול שהיה אחרי השריפה הגדולה בכרמל. אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר, מאוד אוהב את העבודה ובא למשמרת בכיף ובחיוך".
מי יגלם אותי בסרט על חיי?
"לא עולה לי שם בראש" (צוחק). "ירון אור מהצוות שלי אומר שאני דומה לג'וני דפ, אבל לא משנה מי יגלם אותי בסרט, העיקר שזה יהיה מישהו שאוהב את מה שהוא עושה".
"האמא בכתה מהתרגשות"
גיטה חזני-מלכיאור, פרויקטורית הקורונה שחילקה מזון וסייעה למשפחות בגוננים וקטמון
גיל: 51.
מצב משפחתי: נשואה ליעקב, אמא לשלושה ילדים.
הרגע הכי מפחיד בשנה האחרונה: "חוסר הוודאות של משפחות חולים ומבודדים. לשמחתי, זכיתי לשיתוף פעולה מעובדי עיריית ירושלים, שענו בחיוב לכל בקשה שהעליתי בפניהם, גם אם היתה כרוכה בחריגה מן הכללים".
הרגע שאזכור כל החיים מהתפקיד: "התקשרה לפני שבת עולה חדשה מאתיופיה, שהיתה בבידוד. אם חד־הורית לבן 10 שסיפרה באפיסת כוחות שהיא זקוקה לחלב ובננות בשביל בנה. גיליתי שהיא מתגוררת עם בנה בחדר אחד עם שני מזרנים, ספה ומקרר. זה כל רכושם. לא היה להם אוכל בסיסי ולא כסף לשלם עבור שכר דירה. ביקשתי בקבוצת הוואטסאפ הקהילתית סיוע ותרומות. בתוך פחות משעתיים התושבים גייסו קרוב ל־10,000 שקל ואת כל הציוד הביתי החסר- ממיטות, תנור גז, תנור אפייה, רשת אינטרנט, ועד לקומקום חשמלי, טוסטר וכו'. הרגע ההוא, שבו האמא בכתה מהתרגשות באוזניי ולחשה בקול חנוק מהתרגשות: 'אין כמו עם ישראל. ה' יברך את עם ישראל' – את הרגע הזה אנצור כל חיי".
אם לא הייתי בתפקיד הזה, מה הייתי עושה?
"אני יועצת אסטרטגית וארגונית וכמה חודשים לפני פרוץ הקורונה הקמתי עסק פרטי לייעוץ. לצערי הרב נאלצתי לסגור את העסק שרק נולד, כמו רבים אחרים. זה היה קשה, מדכדך ומתסכל. בתפקיד שהוצע לי ראיתי הזדמנות לחיבור לשכונה החדשה שאליה עברנו לפני שש שנים ולהגשמת ה'אני מאמין' המקצועי שלי".
מי יגלם אותי בסרט על חיי?
"ז'ולייט ביינוש. היא שחקנית מחוננת וחכמה שאני אוהבת במיוחד. יש בה שילוב יפהפה של עדינות, עוצמה ונחישות. היא מגייסת את התכונות האלה כדי לגלם דמויות מורכבות בחן ולהעביר באחת מכלול מורכב של תחושות וניגודים של האישיות שהיא משחקת באופן משכנע ואמין".
