״ראית פקח? דווח לאח!״: היחסים בין הנוסעים בתחבורה הציבורית בירושלים לבין הפקחים הגיעו בשנה האחרונה למשבר חמור. עדויות רבות של נוסעים מגילאים שונים, מתארות תקריות לא נעימות שכוללת השפלות, יחס מזלזל ולפעמים אפילו אלים, גם כלפי תיירים תמימים.
בשבועות האחרונים החליטו כמה מהם שככה אי אפשר להמשיך ומצאו דרך להימנע מהיתקלות בפקחים. היוזמים הקימו קבוצת ווטסאפ שכבר כוללת מאות משתתפים ונקראת ״מתריעים על פקחים בירושלים". היא מציעה שירות ייחודי לחברים בה – דיווחים בזמן אמת אודות פקחים ומיקומם. הדיווחים נשלחים באמצעות טקסט ותמונות וכוללים תיאורים של הפקח, המיקום שלו והקו בו הוא מסתובב.
״הקבוצה נועדה להתריע על פקחים כדי שאנשי ירושלים הטובים לא יקבלו דוחות״, מסבירים היוזמים. ״ראיתם פקח עולה על האוטובוס שלכם? דווחו את מספר הקו והתחנה. הלכתם ברחוב וראיתם פקחים ממתינים בתחנה? דווחו את שם התחנה ואת הקווים שעוברים בה״.
יש לציין כי הקבוצה לא קוראת לפעילות לא חוקית ולא מפצירה במשתתפיה לא לשלם בעבור הנסיעה, אלא מבקשת להתריע בפני הנוסעים איפה ומתי יש פקחים — ומשאירה לכל אחד את ההחלטה האישית כיצד לפעול. אם תרצו, בדיוק כמו בווייז שמתריע מפני ניידות משטרה בצדי הדרך.
אז איך זה עובד? הקבוצה פעילה כמעט לאורך כל שעות היום והדיווחים בה זורמים בקצב מהיר. "פקח על אזרחי מסתובב עכשיו בקו 74, אזור צומת הבנקים", כותב אחד החברים בקבוצה וחבר אחר מאשר: "כן הוא בלבוש רגיל".
״רכבת בדרך לגבעת המבתר עם פקחים שנותנים דוח ליהודים תמימים וצדיקים״, נכתב בדיווח בשעת אחר הצהריים. אחד מחברי הקבוצה סיפר ל-mynet, "זה עובד, אנחנו עוזרים אחד לשני להתמודד עם הפקחים וההתנהגות שלהם. אני עולה לאוטובוס וברגע שאני רואה פקח אני מדווח ועוזר לשאר". מתגובות לדיווחים עולה כי לא מעט חברים בקבוצה מוצאים עצמם "ניצלים" מדוחות שהיו עלולים לקבל אם לא היו בקבוצה.
למרות שכאמור מדובר במיזם חוקי, צריך לציין שיש תופעה הרבה פחות נעימה והיא האופן שחלק מהחברים מכנים בה את הפקחים, שמות גנאי מזעזעים שעל חלקם קשה אפילו לחזור כמו "בני עמלק", "צלבנים", "דרדסים" ועוד.
חלק מהפקחים מכירים את קבוצת הוואטסאפ, יש כאלה שאפילו היו חברים בה עד ש"נחשפו" על ידי חברים שזיהו אותם. מיעוטם עדיין חברים בה והתחושות שלהם על מה שמתרחש בה לא פשוטות בכלל. "אנחנו רואים מה כותבים ובאיזה שפה משתמשים", אומר אמין זוהדי (32) תושב עין נקובה העובד כפקח באגד כבר 4 שנים. "יש אפילו כאלה שמתארגנים לצאת בקבוצות להתעמת עם מבקרים ובכל פעם שאני יודע שהם הולכים נגיד לצומת פת, אני מרחיק פקחים משם".
"השיח שם לא מכבד", מוסיף אורן שושן מקריית יובל, גם הוא פקח באגד מזה 4 שנים וקודם לכן שימש פקח ברכבת במשך 9 שנים. "המילים שבהן משתמשים כנגד הפקחים, אם זה 'נאצים', אם זה 'שרמוטות', אם זה 'מחבל', זה לא מכבד אף אחד להתבטא בשפה כזו. כשהם מתחמקים מדוח, הם מתרברבים על זה שהם הצליחו לברוח מהפקח, ועוד אומרים: 'עוד רגע הייתי דוקר אותו'. ככה מדברים על אנשים שבסך הכל עושים את העבודה שלהם?"
זוהדי: "כשאני עולה לאוטובוס והם יודעים שאני ערבי, מצלמים אותי, שולחים בקבוצה וכותבים 'מחבל בן של מחבל אבא שלו שהיד, נמצא על קו…'. על הפקחיות הם כותבים 'שרמוטה על קו… זו** על קו…", דברים כאלו. לפעמים הם אומרים אחד לשני 'בוא נצא אליהם עם אלות ונרביץ להם' ופעמיים קרה שפגשנו אותם בתחנות, אבל אגד עשו לנו קורסים והדרכה איך להתרחק מעימות ואנחנו מקפידים להתרחק מאלימות בכל מצב. אם אנחנו רואים שזה מגיע אלינו קרוב מידי, אנחנו מעבירים את זה למשטרה והיא מטפלת בזה כמו שצריך".
"יש לציין שבכל התדריכים שאנחנו מקבלים, בין אם זה ממנהל האזור מומי, בין אם זה הסגן שלו שמעון, תמיד אומרים לנו ברגע שנתקלים בהתנהגות כזו, אפילו תרדו מהאוטובוס העיקר לא להגיע לשום עימות כזו או אחר, בין אם מילולי או חס וחלילה עימות פיזי", אומר שושן. "מאחלים לנו את הדברים הגרועים ביותר", הוא מלין. "אני חליתי בגיל 17 במחלת הסרטן וכשמישהו בא ואומר לי 'שאמא שלך תקבל סרטן', אני באותו רגע תופס את עצמי לא להגיב. איך אתה יכול להגיד לי דבר כזה? אני לא אבוא לשפוך לפני כל אחד את ההיסטוריה המשפחתית שלי, אבל איך אתה אומר דבר כזה בכלל?".
אמין: "קרה לי כמה פעמים שעליתי ואמרו לי 'אין לך עבודה אחרת, יותר טובה מזו'? ואני אומר אבל זו העבודה שבחרתי. אז אומרים לי 'יאללה, לך לך, הלוואי שיהיה לך סרטן, הלוואי שתמות, הלוואי שתימחץ מתחת לגלגלים של האוטובוס'. זה כואב".
לטענת הפקחים האופן שבו חלק מהנוסעים מכנים אותם מהווה ממש הסתה כלפיהם והם חוששים שזה עלול להסתיים בפגיעה פיזית, "זה לא נעים לראות את כל מה שכתוב בקבוצת הוואטסאפ, מה גם שדברי הבלע משפיעים גם משפיעים", טוען שושן."ברגע שהם אומרים שאנחנו מחבלים, שהידים, נאצים או מחפשים יהודים, אז זה מקים אנשים אחרים עלינו", אומר זוהדי, "ואז אני עולה לאוטובוס, עוד לא פותח פה ואומרים לי 'לערבי אני לא נותן כרטיס, ראיתי בקבוצה שאתם מחפשים אותנו'".
האם אתם מרגישים בטוחים בעבודה שלכם? שושן: "כשאנחנו נמצאים במגזר החילוני, האלימות שם יכולה להיות על ידי ילדים ונערים, במגזר החרדי זה יכול להיות עוד יותר קיצוני, בין אם זה חסימה של אוטובוס, עושים בלגן בתוך האוטובוס וכל האוטובוס מתקומם עליך ומדבר איתך בשפה לא נאותה בכלל. זה מצב של חוסר אונים, היו לי מצבים שהייתי במלכי ישראל והייתי תקוע במשך חצי שעה עד שניידת באה וחילצה אותנו". זוהדי: "אני ערבי ישראלי שעשיתי שירות לאומי ואני גאה בזה שאני ערבי ישראלי. וכשאני שומע אותם רושמים עלי 'מחבל וסבא שלו שהיד', זה מעליב".
"רק היום מצאתי את עצמי בסכנה", סיפרה פקחית סופרבוס, הודיה מוסטדה. "נתתי דוח לנוסע והוא שאל אותי אם אני מגיעה לקו הזה בכל יום. אישרתי ולא תיארתי לעצמי למה אני נכנסת. הוא רדף אחרי בכל התחנות ועד שאיימתי שאפנה למשטרה הוא לא עזב. כאישה אני מרגישה מאוימת. אנחנו מסכנות את החיים שלנו בכל יום. לפקחים הערבים זה יכול להיות עוד יותר משפיל, השבוע נוסע סירב שמבקר ערבי יבדוק אותו והיה מוכן לקבל שירות 'רק ממבקרת יהודייה'. סירבתי. איזה מן דבר זה? רק באיום הזמנת משטרה הוא התרצה. על מה מקללים אותנו, על זה שאנחנו עושים את העבודה שלנו?".
בתום יום העבודה המאתגר הפקחים חוזרים הביתה ולפעמים מכניסים את העבודה איתם. "אחרי 9 שעות של משמרת, אתה מביא את זה איתך הביתה", מודה שושן בתסכול. "אשתי לא ראתה אותי כל היום ואני אומר לה: 'את לא מבינה מה עברתי היום באוטובוסים'. ואני יודע שלמחרת אני אקום ואפגוש את אותה אוכלוסיה ואעבור את אותם דברים שוב".
"זה משפיע", מסכים זוהדי. "אתה חושב על כל מה שעברת כל היום, על כל הקללות ועל כל מה שאמרו עליך. שבוע שעבר עליתי לאוטובוס, בן אדם אומר לי 'לך לעזה, למה אתה חי אצלנו?', אמרתי לו, אדוני, יש לי 4 בני דודים שנמצאים עכשיו בצבא ונלחמים. כל המשפחה שלי למען המדינה ואתה אומר לי 'לך לעזה, אתם אין בכם אמונה?"
עפ"י נתוני כוח לעובדים, המאגד רבים מנהגי האוטובוסים בירושלים, בשנה החולפת כ- 42% ממקרי האלימות כנגד עובדי תחבורה ציבורית הופנו לפקחים. ראש איגוד הפקחים בכוח לעובדים, יוסי אוזן ציין כי "ציבור המבקרים הוא הציבור הכי חבוט בתחבורה הציבורית. אנחנו חשופים לאלימות מילולית מדי יום ולגילויי גזענות, ליריקות ולאלימות פיזית, וכל זה רק בגלל שאנחנו מבצעים את תפקידנו. לאחרונה הגדיל משרד התחבורה לעשות והגביל את הסמכויות שלנו, המוגבלות ממילא. במצב הקיים פלא שמבקרים בורחים מהמקצוע?".
