יותר משבוע חלף מאז שריפת הענק בהרי ירושלים. סדר היום הציבורי עבר לנושאים 'בוערים' אחרים אך בישובים ובמושבים שנפגעו התחילו לאמוד את הנזקים ולבדוק כיצד והאם בכלל יוכלו להקים את מקור פרנסתם מאפס. כזכור מתגברת ההערכה כי שריפת הענק שהשתוללה במשך יותר משתי יממות נגרמה לכאורה כתוצאה מהצתה מכוונת. צילומי הלוויין של 'נאס"א' שפורסמו ב-ynet לצד ממצאי חקירת כיבוי האש והמשטרה מעלים כי מדובר במעשה ידי אדם, כשקרוב לוודאי שמדובר בהצתה, אך עוד לא שוללים לגמרי אפשרות של רשלנות. לדברים אלו יש משמעות כלכלית כלפי בתי העסק שנפגעו במידה אירוע זה יוכר כמעשה איבה או פיגוע (ראו הרחבה).
כלים שרופים
אורנה אן – אלדרניק מגבעת יערים, ראתה לנגד עיניה איך כל העסק שבנתה בשתי ידיים עם בעלה גרשון עולה בלהבות. היא גם נאלצה לברוח מביתה עם ילדיה כדי להינצל מהאש.
אורנה: "יש לנו עסק ייחודי של כלי נגינה גדולים כמו פסלים שמציבים אותם בגני משחקים ומרחבים פתוחים. המחסן שלנו ליד הבית עם כל הכלים המיובאים מחו"ל נשרף. ברגע האחרון הבן שלי שפך מים על שדה הקוצים שנדלק ליד הרכב ופילס לנו דרך שנברח".
גם לאחר שהשריפה כובתה אורנה ובני משפחתה נאלצים עדיין ללון בחדר במלון יערים שארגנו להם מהמועצה האזורית מטה יהודה. זאת בגלל שחלק ניכר מהבית עשוי מאסבסט וצריך לבדוק אם ניתן בכלל לחזור אליו אחרי שנחשף לחום הרב. לגבי העסק היא מציינת כי רק מהערכות ראשוניות הנזק הכספי המוערך לגביו עומד על 250 אלף שקל. "נצטרך גם לרכוש ציוד חדש. בשריפה נהרסו לנו גם כלי עבודה יקרים וביניהם גם מקדחת יהלום. חבל לי על העסק שלנו שפיתחנו בעשר אצבעות. אחרי שנה הכי הגרועה לעסקים בגלל הקורונה עכשיו נפל עלינו האסון הזה של השריפה. אני מקווה שנתאושש ונמצא כוחות לייצר מחדש את כלי הנגינה והקסם המיוחד שלהן".
עוד עסק משפחתי מוזיקלי ייחודי שניזוק בשריפה הוא בית המלאכה של משפחת הררי ברמת רזיאל, שם בנו בעבודת יד נבלים מעצי זית עתיקים על פי מסורות יהודיות עתיקות. בני הזוג הררי, שושנה ומיכה אומנם מתגוררים בישוב הפסטורלי כבר 40 שנה אך עדיין מדברים בעיקר אנגלית. את הנבל המיוחד הם מייצרים על פי דרישות הלקוח והם מוכרים בכל העולם לאספנים פרטיים, למוזיאונים. אפילו ממכון המקדש המייצר כלים המיועדים לעבודת הקודש הוזמן מהם נבל מיוחד שיהיה להם לעת הצורך. עכשיו, כשהכל עלה בסערה השמימה, הנזק המוערך כאן הוא בסדר גודל של שניים עד שלושה מיליוני שקלים.
שושנה: "הכל נשרף כמו קורבן שעלה לשמיים. כל בית הייצור שלנו עלה באש וגם 25 נבלים שהיו מוכנים ובנינו לפי הזמנות מפורטות. אני מאוד אופטימית אבל נצטרך כאן סיוע רב כדי להקים מחדש את מפעל חיינו. השריפה הענקית עשתה גם טוב שפתחה את הלב של כולם קיבלנו המון פניות וניסיונות לעזרה. הנבל צריך להיות מוכר ככלי הנגינה הלאומי היהודי של כל עם ישראל. הצלילים שלו מהשמיים".
מיכה: "מכל המפעל נשארו רק כמה חתיכות ברזל ונשארה מנורה ממתכת. כל השאר היה עשוי עץ כולל חומר גלם של עצי זית עתיקים בני מאות שנים. זה מיליוני שקלים שהלכו לטמיון".
למרות זאת שושנה ממשיכה לשמור על אופטימיות. "השריפה היתה חזקה אבל השורשים שלנו ושל העצים שנשארו יותר עמוקים וחזקים", היא אומרת. "אני מאמינה שנצליח להקים את העסק שלנו מחדש ונפיץ את מנגינת הנבל הקסומה בכל העולם. ראש השנה זה סימן להתחלות חדשות וגם אנחנו נאלצים בגלל השריפה להתחיל מחדש".
הביטוח לא מכסה
שמעון בן ברוך מתגורר בכסלון ומשמש כיושב ראש ועד המושב, אך בעיסוקו הוא מנהל את לול המטילות הענקי ברמת רזיאל. מדובר בחווה בה היו 16 אלף מטילות. בלול המשוכלל אחזה האש ורובו נשרף. מה שנשאר אינו ראוי לשימוש והמבנה כולו מיועד להריסה לצורך בניית חוות מטילות חדשה. הנזק המוערך נע בין שלושה לארבעה מיליוני שקלים.
בן ברוך: "עכשיו יתחילו בכל הפרוצדורות של הערכות ואומדן נזקים. כרגע התרחיש הכי טוב לחקלאים זה שיכירו בכך שמדובר באסון טבע, כך עוד המדינה תוכל לסייע לנו. במידה ולא - נהיה בבעיה קשה. הביטוחים שלנו בעיקר מכסים נזקי טבע. זה כולל בעיקר התייחסות לפגיעה במטילות ממחלות או כל מיני דברים כאלו, אבל בכל אופן זה לא כולל שריפות אז במקרה הזה אנחנו לא מכוסים".
"אנחנו לא מחפשים צדקה"
בשבוע שעבר "ידיעות ירושלים" הביא את סיפורו של יקב המצודה בגבעת יערים. למרות השם החזק, המפעל לא עמד בלהבות ועלה באש על שלל חביות היישון מעץ, הביקבוק וכל הציוד הנלווה. מדובר ביקב שהוקם בהרי ירושלים בשנת 2011 ופרח לכדי כך שהיקף פעילותו עמד השנה על 40 אלף בקבוקים. ביקב לא רוצים לנקוב במספרים מדויקים אך על פי הערכות הנזק שנגרם לעסק שפירנס עד כה חמש משפחות עומד על סדר גודל של שבעה עד שמונה מיליוני שקלים. בינתיים את הגפנים שבצרו העבירו לטיפול ביקב אחר בהרי ירושלים שלא נפגע מהשריפה.
מנכ"ל היקב, אלי בש: "מיקמנו את היקב ממש בתוך היער כך שבשריפה הגדולה לא נותר לנו סיכוי להציל משהו והכל הכל עלה באש. שבוע שעבר התחלנו כבר לגלגל כל מיני רעיונות יצירתיים לסיוע כמו גיוס המונים או מכירה של יין עתידי. אבל השבוע החלטנו סופית ביקב שאנחנו לא הולכים על משהו שהוא בחזקת סיוע כספי חברתי. לא מחפשים תמיכה וצדקה אלא רק משהו עסקי וכלכלי. אין לנו מושג מה יהיה אבל בנתיים מה שחייבים לעשות עם גפנים שכבר רכשנו אנו מטפלים באופן זמני ביקב אחר. כך שלעת עתה נייצר את היין שלנו במקום חלופי. מעבר למה שכבר התחייבנו עצרנו כל פעילות עתידית אחרת עד שנברר מה אפשר לעשות ואיפה".
