"תהיו אנשים טובים. תחייכו, תשאפו לגרום לכל אדם לחייך גם, תהיו פתוחים ותנסו תמיד להשתפר. דעו כי המידה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם היא היכולת לשמח אדם אחר. תאהבו את עצמכם ואת העולם". את הצוואה החיה הזאת כתב סמ"ר שחר פרידמן (21) מירושלים בהמתנה הארוכה לתמרון הקרקעי בעזה.
הוא שלח אותה לבת זוגו נגה ולחבר טוב נוסף; עכשיו משפטי השראה ממנה משולבים במופע של קרקס פלורנטין להנצחתו, ובמשחק ילדים חדש המחולק במתנה לכל ילד בתום המופע. הישראלי המאושר שחר, בנם של דורון וליאת, אחיהן של ענבר, סהר ונויה, התגייס לצנחנים כמאותר דובדבן, לשם קיווה ללכת בעקבות אביו. הוא לא ויתר על שירות קרבי גם כשנפצע בגיבוש, וכך הגיע לגדוד 101 של חטיבת הצנחנים.
בשבת השחורה כבר היה בחופשת שחרור ורכש כרטיס טיסה לתאילנד, אבל דחק הכל הצידה. הוא היה בין הראשונים שהגיעו לאזור בארי, שם לחם והשתתף בהיתקלויות ובחילוץ תושבים מבתים בוערים. "שחר התבגר תוך ימים והחל לכתוב", אומר גיסו, אביעד בש.
בחודש ההמתנה הוא כתב מכתבים להוריו, לאחיותיו ולנגה. שחר היה אדם שמח שחי את החיים בצורה יוצאת דופן, במלואם ועד הסוף. הוא פשוט חי את ההתנדבות. הוא יכול היה לעצור את הרכב כדי לעזור לאישה עם סלים להגיע לביתה, והתחבר מיד לאנשים עם צרכים מיוחדים כי ראה אותם כשווים בין שווים. החוויות שטלטלו את נפשו גרמו לו לכתוב. המסר העיקרי שעלה ממכתביו הוא בקשה לחיות את החיים בשמחה. הוא מבקש מאיתנו לא רק להתקיים אלא לחיות עד הסוף, לאכול בשרים טובים, לשתות אלכוהול, לרקוד עד שרגלינו יכאבו ולשיר עד שהגרון ניחר.
בהמשך כתב את הצוואה, העלה על הכתב במשפטים פשוטים מחשבות שהפכו לטקסט עוצמתי, אוניברסלי, מעין תמצית ההוויה של הישראלי המאושר. הוא הבהיר שזה לא הספד אלא אג'נדה. את הטקסט שלו חילקנו לתלמידים במאות בתי ספר. אנשים כבר יצרו סטיקרים ממשפטים שכתובים שם. "שחר כאב מאוד את הקרע בעם ובימים שלפני הכניסה לעזה ליוותה אותו תחושה שהעם מאוחד. שלושה ימים לפני הכניסה לעזה אמר לאביו 'אני לא פוחד, אנחנו מאומנים ומוכנים וזה הזמן שלי לדאוג שיהיה פה שקט לנכדים שלי'. שלושה שבועות לאחר מכן הייתה ההתקלות. ב-18 בנובמבר פגעו שלושה מחבלים בלוחמים מפלוגה אחרת של הגדוד.
שחר הגיע למקום ביחד עם המ"פ שלו, רס"ן ג'מאל עבאס, לעזור בפינוי פצועים. מחבל שהסתתר במבנה פגע בהם, ונהרג בעצמו". מופע של גיבורי על בעקבות כתבה שהתפרסמה על שחר ב'ידיעות אחרונות', "פנה אל המשפחה ניר, מנהל קרקס פלורנטין. "הוא אמר שיש סבב הופעות ואמנים שמגיעים מחו"ל, והוא לא מרגיש בנוח לצאת עם המופע בשיא התמרון בעזה", אומר בש. "בדיעבד, המילים של שחר הצילו את הקרקס שעמד בפני קריסה, לאחר ששילמו עשרות אלפי שקלים עבור אמנים ואולמות, בנו תפאורה, אבל לא יכלו להמשיך את הפעילות בעקבות המלחמה.
בכתבה שהתפרסמה שחר אמר: "אני רואה את העם עכשיו, ובשביל מדינה כזאת אני מוכן להילחם. אני מוכן למות בעד המדינה שלנו". המשפט תפס את ניר והוא ביקש להקדיש את סבב ההופעות לזכרו של שחר. בתחילת המופע מוקרן סרטון שבו נראה שחר רוקד ונהנה, ובמופע משולבים משפטים מתוך הצוואה, שגורמים לגיבורים להתעלות וליצור עולם טוב יותר. זה מופע של גיבורי על ושל הטובים".
מה היה אומר שחר, לו היה רואה את זה? "שחר היה שמח לראות את הילדים והוריהם נהנים. היו לו אנרגיות מטורפות, לכן הוא הצליח לגעת בכל כך הרבה אנשים. הייתה לו יכולת לעבוד עם הידיים ולעשות דברים הקשורים בספורט. קרקס היה מאוד מדבר אליו והוא היה שמח לראות ילדים שלומדים איך להיות טובים יותר. הרעיון הוא שכל אחד יכול ליצור עולם טוב יותר בד' אמותיו. וזה גם מה שאנחנו מחויבים לעשות בשמו, כמי שקיבלו את הטקסט שכתב. אני בטוח שהוא היה מרוצה".
