מאוסטרליה לישראל: תכירו את חנה בלקין (20) שעשתה את כל הדרך מהיבשת הרחוקה כדי להתגייס לצה"ל. חנה גדלה בבית דתי באוסטרליה, בכל שנה חנה ומשפחתה היו מגיעים לביקור בארץ. כיום היא מתגוררת בשכונת בקעה בירושלים.
בביקורים הם היו מטיילים ופוגשים חיילים. במסגרת תוכנית "לימוד" של תנועת הנוער בני עקיבא שבה חנה לוקחת בה חלק, היא הגיעה לשנה בארץ בה למדה, עבדה והיתה חלק מהפסיפס הישראלי. חודשיים לאחר ששבה לאוסטרליה מהתכנית, בלקין החליטה שהיא עולה לארץ ותעשה כל שביכולתה על מנת לעשות זאת - וכך קרה. במרץ 2020 היא עלתה לארץ והחליטה שהיא רוצה להתגייס. למשפחתה היה לא פשוט עם גיוסה והם מלאי געגוע אליה.
באוקטובר 2020 התגייסה ושובצה במחו"ה אלון, בלקין עברה את קורס מולדת בהצלחה שארך שישה שבועות. לאחר שסיימה אותו היא חלמה להתגייס ללוחמה, וזכתה להגיע לגדוד "לביאי הבקעה". כיום היא משרתת כלוחמת בגדודים המעורבים. "בלקין מבצעת את תפקידה על הצד הטוב ביותר ויצאה בהקצאה הראשונה לקורס מ"כים וחושבת על יציאה לקצונה", נמסר מדובר צה"ל.
בלקין חששה שיהיה לה קשה במערכת מכיוון שהיא חיילת בודדה, דתיה אך היא מספרת כי היא שלמה ומאושרת בדרך שעברה, שירותה תורם לחיזוק תחושת הישראליות שלה ולרכוש לעצמה חברים טובים. חנה הכריזה: "אשאר בארץ, לא משנה מה!"
איך את מתמודדת עם הגעגועים להורים?
"זה קשה, אבל אני כבר רגילה לזה. אני נמצאת שנה וחצי בארץ וראיתי אותם פעם אחת, לפני כחודשיים. אלמלא הקורונה היו באים לבקר יותר, אבל אנחנו משתדלים לשמור על קשר, אנחנו משתדלים כל כמה ימים לשלוח הודעות ולהתעדכן, וכן לשוחח בטלפון לפחות אחת לשבוע, לפני שבת, ולסכם את השבוע שעברנו".
מה את הכי אוהבת בירושלים?
"את העיר העתיקה. מקום מושלם! כשאני שם, אני מרגישה שאני בבית. בכותל המערבי אני אוהבת להתפלל, יש שם רוח שונה לגמרי. אני מרגישה שם חלק ממשהו יותר גדול ממני, מהארץ של עם ישראל. לא מרגישים כך בשום מקום אחר בעולם!"
מה המאכל הישראלי שאת הכי אוהבת?
"שווארמה בלאפה, זה כל כך טעים. בדרך לבסיס ובחזרה ממנו אני קונה וזה עושה לי חם בלב".
בלקין לוקחת חלק בתוכנית שניקראת אח-גדול שבו יש לה "אח" שהיה פעם חייל בודד, והוא מסיע לה כשהיא צריכה. מדי פעם היא פוגשת את אחותה שמתגוררת בישראל. אחרי הצבא היא מתכננת לטייל באוסטרליה ובניו זילנד. "מקומות שלא הכרתי או שישר אתחיל לימודים, אני עדיין לא בטוחה", סיפרה ל-mynet.
