שי ברדה היה השבוע בעיצומו של משא ומתן עם מכבי פתח תקווה שבסוף כידוע בחרה בניר קלינגר כמי שינסה להציל אותה מירידה. אנחנו בכל מקרה ניצלנו הזדמנות אחרת, המשחק מחר בין מכבי נתניה לקבוצה של יוסי מזרחי, שני מועדונים שברדה מכיר מצוין, כדי לקבל ממנו כמה תובנות. "המשחק מחר הוא מבחן גדול עבור בית"ר כי היא זקוקה ליציבות ולרצף. ראינו ניצוצות מסוימים במחצית הראשונה בדרבי, אבל זה לא מספיק. נתניה לעומתה עדיין מחפשת את עצמה, ואתה לא יכול לדעת באיזה יום תתפוס אותה. זה מפגש מאוד מעניין כי שתי הקבוצות חייבות לנצח. יש לי כמובן פינה חמה בלב לשתיהן. בית"ר עבורי זה משהו מיוחד, שם גדול ומועדון ענק עם אנשים נהדרים, אם זה אלי אוחנה, גדול שחקני ישראל, שמשמש שם כמנהל מקצועי, או מוני ברוש, שהוא מנכ"ל ברמה גבוהה, ועוד צוות נהדר".
היית מועמד לאמן את בית"ר כשארווין קומאן עזב. "תמיד מדגדג לי לחזור לבית"ר, ותמיד מחמיא לי שהשם שלי עולה בבית וגן. אין אחד שלא היה רוצה לאמן את בית"ר. זה חלק מרשימה מצומצמת של מועדוני כדורגל בישראל שלעולם לא מסרבים להצעה מהם".
ברדה היה כאן עד לפני כמה חודשים יחד עם סלובודן דראפיץ', שעושה חיל בקרית שמונה, והוא, יחד עם שותפו לדרך, משתייכים לרשימה מאוד מצומצמת של מאמנים ששמו את המפתחות והלכו הביתה ביוזמתם. "אני וגם סלובו מעולם לא השתמשנו בתירוצים ולא חיפשנו אליבי, לא כמאמני בית"ר ולא בשום מקום אחר. ברגע שהיתה אי הצלחה, באנו, אמרנו תודה רבה והלכנו הביתה, ואני לא מכיר הרבה מאמנים שהיו נוהגים כמונו. עברנו הרבה דברים בחצי העונה הזו בבית"ר, אבל אם אני צריך לשים את האצבע על הדבר שהכי הרבה פגע בנו זה חסרונו של הקהל במשחקים בגלל הקורונה. בית"ר זה מועדון שהקהל הנפלא שלו מייצר עבורו נקודות ויכול להיות ההבדל בין נצחונות להפסדים".
העונה יש קהל והקבוצה מועמדת לירידה. "אני לא מקבל את הנחת העבודה שלבית"ר אין סגל של שחקנים טובים. עובדתית יש לה את קשר נבחרת מונטנגרו מרקו יאנקוביץ', חלוץ נבחרת גאנה ריצ'מונד בואצ'י, שוער נבחרת ישראל איתמר ניצן ובלם נבחרת ישראל אוראל דגני. תוסיף אליהם את ירדן שועה, חלוץ ישראלי מהטופ, את אביאל זרגרי, שלפני ארבעה חודשים היה עליו תג מחיר של מיליון וחצי יורו, ואת הכישרון של מיכאל אוחנה, ותבין לבד שזו לא קבוצה רעה, והסגל הזה גם יותר מאוזן מבחינה מקצועית מבעונה שעברה.
"ברור גם שלבית"ר יש בעיות מקצועיות, כי חסרה מהירות ובית"ר בין האחרונות בליגה במסירות המפתח. אני חושב שכל האווירה העכורה והאנטי שיש כלפי המועדון משפיעים מאוד על השחקנים והמערכת ופוגעים בהם. אני חושב שאם האנרגיות ישתנו ותהיה קצת יותר שמחה במועדון, בית"ר עם הסגל שלה יכולה אפילו להתמודד על מקום בפלייאוף העליון. בית"ר לא תרד".
ועדיין, בית"ר במצב קשה מאוד, והישארות בליגה זה מה שכולם מתפללים לו. "חלק מהסיבות שבגללן אני וסלובו קמנו והלכנו זה בגלל שרצינו, בחזון שלנו, לבנות את בית"ר מהיסוד. בית"ר צריכה להיות מושתתת על שחקנים רעבים שהם שנייה לפני הפריצה. לדעת לזהות פוטנציאל מקצועי של שחקנים שהם העתיד של הענף ולהביא אותם לבית וגן. את קניקובסקי או אצילי או מלדה או וייסמן, שבתוך שנתיים-שלוש הופכים משחקנים אלמונים לכאלה ששווים כמה מיליוני יורו. אני לא מקבל את המונח הזה 'הוא לא שחקן לבית"ר ירושלים'. כשהבאנו את קניקובסקי מהפועל עכו לא הבינו מה אנחנו רוצים בכלל. כשאצילי נחת בבית וגן, מישהו מאוהדי בית"ר היה מזהה אותו ברחוב? לוקחים סיכונים מחושבים, בונים עתיד למועדון, גם מקצועית וגם כלכלית, כי פשוט אין דרך אחרת".
תרדו מהילד
רגע אחרי שהגיעו לבית וגן סיפר משה חוגג לברדה ודראפיץ' שהוא מתכוון להנחית כאן קשר אחורי זר מברזיל שישדרג להם את הסגל. שני המאמנים, באקט שנתפס אז כבלתי הגיוני בעליל ומאוחר יותר התברר כהברקה, ביקשו מבעל הבית לבטל את כרטיס הטיסה של הברזילאי. "יש לנו את אביאל זרגרי", אמרו לחוגג. "הוא העתיד של בית"ר ואנחנו נותנים לו את המפתחות".
דווקא בגלל שברדה היה בין אלה ש'המציאו' את זרגרי, מעניין לשמוע ממנו מה עובר על הילד ואיך הוא הפך מההבטחה הכי גדולה של המועדון מזה שנים לצל של עצמו. "לדעת לעבוד עם שחקנים צעירים זה מקצוע", מסביר ברדה. "שחקן צעיר לא יפרוץ אחרי שנה אחת בהרכב. זה תהליך שלוקח זמן. אצלנו הוא קיבל דקות משחק כדי שיוכל לטעות וללמוד ולצבור קילומטראז'.
בעונה שעברה הוא רק הלך והתקדם בפרמטרים שהיו חסרים לו, אם זה לדעת לשחק בנגיעה ולשפר את מהירות המחשבה ואת חילוצי הכדור. לראיה, זרגרי היה בסיום העונה שעברה בין שני מחלצי הכדור הכי טובים במדינת ישראל. תבינו, ילד בן 18, אלא אם כן קוראים לך אלי אוחנה שנולד פעם בדור, לא יכול שישימו על הכתפיים שלו את המשקל של המועדון הכי כבד ולחוץ בארץ, ולחשוב שהוא יצליח לעמוד במעמסה ובמקביל גם לשים עליו תג מחיר של מיליונים. דרושה כאן עבודה מערכתית. צריך להוריד ממנו לחץ ולהבהיר לו שהוא לא המושיע של בית"ר אלא שחקן נהדר שנמצא בתהליך של התפתחות.
בצניעות, אני וסלובו גידלנו כמה שחקנים אלמונים שהפכו לשחקנים מובילים, אם זה דן גלזר וגבי קניקובסקי ושון וייסמן ויונאס מלדה. אתה חושב שכולם עלו מהנוער והפכו לכוכבים? הם קיבלו את החולצה, ובהתחלה בקושי תפקדו, ואז קיבלו ביטחון, ואחרי זה סבלו מחוסר ביטחון ומחוסר יציבות, עד שהגיעו לרף שמצפים מהם. זרגרי צריך לקבל מענה מנטלי וטיפול צמוד כדי שהקבוצה תרוויח אותו. חוץ מכמה יחידי סגולה, אתה לא נולד כוכב. תראה את דוד קלטינס. כשנתנו לו את חולצת ההרכב של בית"ר לא ידעו להגות את השם שלו, ואחרי שהוא היה תגלית העונה הוא נעלם. למה? כי לא ידעו לטפל בו. זה כמו פרח. תשקה אותו במינונים הנכונים והוא יפרח. תשפוך עליו דלי מים, הוא לא יחזיק".
יוסי מזרחי, מאמן בית"ר, עתיר ניסיון וידע. תסכים איתי שאין מתאים ממנו כדי להמציא מחדש את זרגרי. "בעונה שעברה האדם שדיברתי איתו הכי הרבה בבית וגן זה יוסי. התייעצנו איתו ושיתפנו אותו במשך שעות ארוכות. כל מה שאני אגיד על יוסי לא יהלום את הידע, את הניסיון ואת העובדה שאין סמל גדול ממנו. אני מקווה שהשחקנים של בית"ר מבינים שיש להם זכות ענקית ללמוד ולינוק מיוסי את כל מה שהוא יודע. הגדולה של בעלי מקצוע כמו יוסי זה שהם היו בכל הסרטים והם לא נרתעים מכלום. טיפ ממני לשחקני בית"ר: אי אפשר לעבוד על יוסי, אז אל תנסו. חבל לכם על הזמן. ניסיון זה כוח עצום, ואחד היתרונות של יוסי הוא שהוא יודע להתאים את השחקנים לשיטה שלו, לגרום להם לשחק כמו שהוא רוצה ולהוציא מכל אחד את המקסימום".
יש לו בכלל עם מי לעבוד? "כן, ואני חושב שראינו טעימה מזה בדרבי השבוע. ראיתי שיוסי בא מראש עם הוראה ברורה לשחקנים לשחק לעומק, מה שלא ראינו מבית"ר העונה. למרות שהרבה אנשים השמיצו את בואצ'י, ראית שיוסי, במקום ללכת עם הזרם, 'הכריח' את השחקנים להזין אותו ולדחוף אליו את הכדור. אין הרבה חלוצים, בטח לא בארץ, שמסוגלים להבקיע שער כזה כמו בדרבי, כשהוא העביר את הכדור מצד לצד. שוב, זו רק טעימה מאיך שיוסי מתחיל לסדר שם את הדברים".
מתחמם על הקווים
בכל פעם שברדה מועמד להגיע ולאמן מועדון עולה הצקצוק בלשון על כך שהוא חסר ניסיון ומעולם לא עבד לבד. זה, כמו הרבה סטריאוטיפים אחרים בעולמנו, גם לא מדויק וגם סטריאוטיפ שאי אפשר להיפטר ממנו, כמו מסטיק שנדבק לנעל. "בוא נשים את הדברים על השולחן", ברדה מבהיר. "עבדתי עם אחד המאמנים הכי טובים בארץ במשך עשר שנים, ניהלתי למעלה מ־200 משחקים, הייתי בכל חדר הלבשה אפשרי, הייתי בקשר צמוד עם כל בעלי הבית, והייתי יוצא אחרי משחקים כשהדופק על מאתיים כדי לתת הסברים לתקשורת, וגידלתי אינספור שחקנים שעד היום מסמסים לי ומודים לי. אני לא מעיד על עצמי, אבל המקצוע שלי והניסיון שלי הוא מאמן כדורגל. אני לא נגר ולא חייט".
אתה וסלובודן דראפיץ' נפרדתם. "היו לכל אחד מאיתנו המון הצעות במשך השנים להגיע לבד למועדונים אבל תמיד סירבנו. כל אחד מאיתנו הביא את כל כולו בכל מקום שהיינו בו, וגם במקביל המשכנו להתמקצע בהשתלמויות, לצבור ידע ולהוסיף נפח לחבילה שלנו כמאמני כדורגל ביחד ולחוד. סלובו מאוד מצליח בקרית שמונה ואין שמח ממני כי אני אוהב את האיש ברמה האישית ומחזיק ממנו מאוד ברמה המקצועית. אני מקווה שגם לי תיפתח דרך מוצלחת בקרוב מאוד".
אחרי כמה חודשים בבית, לא קשה לך בלי כדורגל? "סיימנו בבית"ר, הקבוצה הכי לחוצה במדינה, וכמי שכדורגל זה המקצוע שלו והוא הכי אוהב את הענף הזה בעולם, בטח שאני מתגעגע. אני מלא אנרגיות ורעב, אבל למרות שהיו כמה הצעות אני די בררן כי אני רוצה לקבל את ההחלטה הנכונה. רציתי ואני עדיין רוצה לאמן בליגת העל, כשהמטרה היא לבנות משהו ולא להגיע כפלסטר. אני מחפש משהו שייתן לי אופק ויאפשר לי לעבוד לאורך זמן. אני לא מפונק אבל גם לא קופץ על כל טלפון שאני מקבל כי אני יכול להרשות לעצמי, אבל כן, מאוד רוצה לחזור לעבודה היומיומית עם השחקנים, להכין אימון ולבנות אסטרטגיה למשחק ולהרגיש את האדרנלין בגוף".
מה אתה אומר על מה שקרה להפועל בדרבי עם שיתוף ששת הזרים? "אני לא זוכר מקרה כזה, במיוחד כשהפועל זה מועדון מאורגן ומסודר. אומנם במהלך המשחק אתה כמאמן דרוך ועירני, אבל זה יכול לקרות לטובים ביותר כי בלהט המשחק מה שאתה שם לב אליו מהיציע או מה שהצופה בבית רואה מזווית צילום, זה שונה לגמרי מהספסל. זה לא נעים ולא סימפטי, אבל כולנו בני אדם והעליהום על המועדון ועל המאמן במקרה הזה לא יועיל לאף אחד".
