יום שני 13:30 | התחנה המרכזית
רק יומיים עברו מאז התפרסמה הידיעה שהכניסה עיר שלמה לטירוף והעלתה לסדר היום את השאלה אם הקורונה הגיעה לירושלים, ואנחנו מגיעים אל אחד המקומות המרכזיים בעיר – התחנה המרכזית.
קבוצת התיירים הדרום־קוריאנים שביקרו בעיר ואובחנו כנשאים הצליחו להכניס עיר שלמה ללחץ, אך לא לפגוע בשגרה, כשהתחנה הומה אדם כמו בכל יום. בין הישראלים גם תיירים רבים ועובדים זרים. החדשות על הקוריאנים שטיילו באזור נותנות את אותותיהן בשטח ומספר תושבים מסתובבים עם מסכה על פניהם, חלקם תיירים, אך גם ישראלים שמפחדים לקחת סיכונים.
יום שני, 14:00 | אזור ירושלים
פאדי דקידק (35), פראמדיק מד"א מבית חנינא יוצא לעוד קריאה על חשד לאבחון קורונה אצל תושב העיר. "כשרואים אותי מתמגן כבר מזהים אותי ויודעים לשם מה באתי", הוא מספר. "תמיד יש את הסקרנים ששואלים מה יש ולאן אנחנו הולכים ובאיזו משפחה מדובר. אנשים שבאמצעות השאלות מכניסים את עצמם לפחד ולבהלה. התשובות שלי הן תמיד כאלה שאמורות להרגיע אותם, כמו לדוגמה שאנחנו מתמגנים לא רק מחשש לווירוס הקורונה, אלא מתמגנים בכל אירוע שיש בו חשד למחלה מזהמת".
דקידק מספר כי באחד המקרים האנשים ממש רצו לעקוב אחריו כדי לגלות באיזו דירה קיים החשש להידבקות. "אחרי התערבות של שכן אחר התושבים הסכימו שיש לשמור על פרטיות החולה", הוא אומר.
לדבריו, כשהוא נכנס באופן הזה אל בתי המשפחות מתלווה אליו תחושה לא נעימה. "אני נכנס מכוסה במיגון מכף רגל ועד ראש, ברמה שאי אפשר אפילו לזהות אותי", הוא מספר. "אפילו הידיים מכוסות. מה שעוזר לי להפיג קצת את המתח זו שיחת הטלפון שעושים עם המשפחה לפני ומכינים אותם למה שהם צפויים לראות". דקידק מספר שגם במקרי חירום מהסוג הזה הישראלי הממוצע לא שוכח לתעד את האירוע באמצעות סלפי לקבוצת הווטסאפ המשפחתית. "למרות חוסר הנעימות הראשונית, המטופל היה כל כך נינוח בסוף ההליך של הבדיקה שהוא ביקש להצטלם. הוא כנראה התלהב מזה שאני נראה כאילו נחתתי לו הרגע מהירח".
יום שלישי, 14:00 | ההמתנה ב'הדסה עין כרם'
באופן מפתיע, רק בודדים מהבאים אל בית החולים החליטו לשים עליהם מסכות פנים. אולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמדיניות של 'הדסה' היא לא לחלק מסכות פנים לכל מטופל, אף שבשל הקורונה הדרישה לכך גבוהה, כפי שמציינת בפניי האחות עירית כהן. השעה כבר שלוש בצהריים ואל חניון הכניסה שמחוץ לבית החולים יוצאים שני אנשי צוות ממוגנים באופן מלא ומשוחחים עם אישה צעירה מעט מפוחדת ועוטה מסכת פנים. לאחר שיחה שנמשכת מספר דקות מתברר שמדובר בהתראת שווא.
"המקרה שהיינו עדים לו אינו מקרה קלאסי של מטייל שחזר מהמדינות הנגועות וחש ברע", מסבירה אודיה תל צור, האחות הראשית של חדר המיון שיצאה אל האשה. "מדובר בבחורה שעברה ליד איש יפני ונבהלה. היא לא פיתחה שום סימפטום המזוהה עם הנגיף ולא עונה על הקריטריונים של בידוד בית. בהסתמך על ייעוץ של מקורב לה היא החליטה להגיע למיון".
לדברי הצוות, עד כה הגיעו אל עין כרם יותר מ־30 מקרים של חשש מהידבקות בקורונה. כולם נשללו, אבל בכל אחד מהמקרים הם מספרים כי פעלו באותה מידת רצינות. "בסך הכל אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מלא מכל המטופלים בעניין הזה", אומרת תל צור. "אנשים כבר מתקשרים מהדרך ואומרים שיש להם חשש לקורונה ומחכים בחוץ. אני חייבת להגיד שהציבור ממש מפתיע בצייתנות שלו".
ביציאה מבית החולים אנחנו פוגשים שוטרת צבאית ששברה את היד במסגרת השירות שלה. שני ההורים וסבתה התלוו אליה, כשמכל בני המשפחה רק היא היתה עטויה במסכת פנים. ההורים מסבירים שבגלל החשש מקורונה זה היה הצורך הראשון והדחוף ביותר מבחינתה – מסכה בכניסה לבית החולים. הטיפול ביד השבורה יכול היה להידחות לאחר כך.
יום שלישי, 18:30 | קופת החולים 'מאוחדת' בגילה
"אני מאוד חוששת מהקורונה ומקפידה לשמור על כללי ההיגיינה כדי שלא להידבק, חלילה", אומרת ענת שמיר, פציינטית של המרפאה. "חוץ משטיפת ידיים בסבון במשך 20 שניות אני גם לא נוגעת עם הידיים בפנים. לא בעיניים, לא באף או בפה. עם זאת, לא העליתי על דעתי לבטל תור לרופא שנקבע מראש".
גם אסתי, שנמצאת בהריון מתקדם, מדברת על תחושה דומה. "אני מודעת לנגיף הקורונה ויודעת שהיה פה מקרה של מטופל עם חשש שנדבק בנגיף. עם זאת, אני לא יכולה להרשות לעצמי לבטל או לדחות תור שנקבע לפני חודשיים. אני סומכת על הרשויות שהם מטפלים בעניינים האלה. אין לי ברירה אחרת", היא מסכמת.
יום שלישי, 22:00 | 'טרם' בכניסה לעיר
בחדר ההמתנה יושבים שני זוגות - אחד מעורב, איש ישראלי ותיירת גרמנייה שמתגוררת בארץ כחצי שנה. האשה משתעלת שיעול כבד. בהרשמה שואלים את בן הזוג אם יש חשש שהיא נגועה בקורונה. האיש שולל זאת מכל וכל. הזוג המבוגר בחלק האחורי של חדר ההמתנה מדברים בינם לבין עצמם ואומרים בחצי צחוק שבעצם כולם חשודים בקורונה ושאם היו לוקחים את הדבר ברצינות אמיתית - חצי מהאנשים היו מבודדים בבית. כאשר הם נשאלים אם הם חוששים מהנגיף הם אומרים שלא. אישה מבוגרת נכנסת ועוברת ליד התיירת ומשתעלת לידה. התיירת מרימה את הצעיף שעל צווארה ומקפידה לכסות את פניה. היא מביטה בחשש על בן הזוג שלה שמרגיע אותה.
יום רביעי 9:00 | בית המרקחת 'בקשי' בשוק מחנה יהודה
אל בית המרקחת נכנסת לקוחה שמבקשת מסכת פנים. הרוקחות, כמו בעשרות אם לא מאות פניות קודמות, משיבות את פניה ריקם. "מאז האזהרות על נגיף הקורונה אין מסכות בכל הארץ", אומרת הרוקחת.
"בהתחלה רק תיירים או עובדים זרים דרשו מסכות. בחודש האחרון מגיעים גם ישראלים. מתוך עשרה אנשים שמגיעים אל בית המרקחת שניים באים כדי לקנות מסכת פנים ואין לנו להציע. אבל זה לא רק מסכת הפנים, זה גם ג'ל לחיטוי ידיים שהולך כמו מים", היא מסכמת.
כחצי שעה לאחר מכן נכנסת אל המקום תיירת סינית בחיפוש אחר מסכות. "אני מחפשת מסכות כדי לשלוח למשפחה שלי בסין", היא אומרת, ומסכמת בצורה הטובה ביותר את התחושה הכללית – לא רק בירושלים אלא בכל העולם: "גם שם כבר אין מסכות בנמצא".
