שלשום בערב, במשחקה של הפועל כדורסל מול פאוק סלוניקי, כוסו 6,000 הכיסאות בטבעת התחתונה בהיכל בתמונות החטופים בעזה, ובמקום גם הוקרן מיצג למען החטופים והתקיים טקס בהשתתפות נציגי משפחותיהם.
אחת המשפחות, משפחת אנגל, קשורה בעבותות למועדון הכדורסל של הפועל. הבן אופיר, בן ה-17, שיחק ב־8 השנים האחרונות במחלקת הנוער של האדומים. בשנה האחרונה הוא החליט לעבור לשחק בקבוצת הכדורסל של המועצה אזורית אשכול. השילוב של שתי האהבות שלו, לפרקט ולחברתו יובל, תושבת העוטף, הביא אותו בשבת הארורה של ה־7 באוקטובר לעוטף עזה. "אופיר ויובל הכירו בכנס של כיתות י"א בקיץ. זו אהבה ראשונה", מספר אביו יואב.
"הוא שכנע אותנו שמעבר לקבוצת הכדורסל של המועצה האזורית אשכול זה הדבר הכי טוב בשבילו, אז הוא היה נוסע לשם פעמיים-שלוש בשבוע וחוזר בבקרים לבית הספר שלו 'גבעת גונן' והביתה לקיבוץ רמת רחל. באותו שבוע הוא נסע לאימון ונשאר בסוף השבוע אצל יובל ומשפחתה בקיבוץ בארי. בשבת ההיא הוא התקשר ב־6 וחצי בבוקר ואמר שיש טילים ושהם נכנסים לממ"ד ושהוא בסדר ושלא נדאג. הדלקנו טלוויזיה בבית ברמת רחל, ראינו מה מתפתח שם, והתחלנו לתקשר איתו בהודעות דרך הטלפון של יובל, כי לסלולרי של אופיר לא היתה קליטה. ב־12 וחצי קיבלנו ממנו הודעה שהם שומעים ערבית מסביב ושהמצב הולך ומידרדר.
"כתבתי לו שיעדכנו מה קורה אבל לא היה מענה. בשמונה בערב אמא של יובל סיפרה לנו שב־12:30 בצהריים המחבלים הצליחו לפתוח את הממ"ד, הרגו את כלבת המשפחה והוציאו אותם החוצה בצעקות ובאיומים. הם לקחו את המשפחה השכנה ואת המשפחה של יובל ואת אופיר לכביש פנימי של הקיבוץ והעמידו אותם ברחבת הדשא. אופיר, יוסי שרעבי, אבא של יובל, ועמית שני בן ה־16 וחצי מהמשפחה השנייה עלו לרכב של המחבלים והסתלקו משם. את האחיות והאמהות של משפחת שרעבי ומשפחת שני השאירו על המדשאה. הם מצאו שם בית שהדלת שלו היתה נעולה ונכנסו אליו דרך החלון, עד שבשעות הערב הגיע הצבא".
"עושים את תפקידנו"
מאותו היום התהפכו החיים במשפחת אנגל. האב אופיר, האם שרון והאחיות אור ואביב נרתמו בכל מאודם כדי לפעול לשחרורו של אופיר. "אנחנו קמים בבוקר", אומר יואב אנגל, "ומשתדלים לעשות את המקסימום להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות ועל דעת הקהל בארץ ובחו"ל להחזרת החטופים. זה תפקידנו כמשפחות". השבוע הגיעה המשפחה לעצרת מול סניף האו"ם בארמון הנציב. לפני מספר שבועות התראיינה דודתו של אופיר, יעל, ב־CNN, והמגיש הראשי של התוכנית, ג'ייק טאפר, השתנק מבכי והסביר שתמונתו של אופיר מזכירה לו את בנו והעביר את השידור לאולפן.
"אנחנו רוצים להאמין שנלחץ על הכפתורים הנכונים כדי שהלחץ יישא פרי. אנחנו לא חושבים שלא רוצים להחזיר את החטופים הביתה, אבל השאלה היא עד כמה רוצים", אומר יואב. "הייתי השבוע בכנסת וגיליתי ששם מנותקים לגמרי מהאירוע. אין שם תמונה אחת של החטופים, אין שום ניסיון של חברי הכנסת לפנות לגורמים הרלוונטיים שיקדמו משהו. ביקשתי מהם שיראו לי מה הם עשו, עם מי הם דיברו, אבל אפילו אין להם לו"ז לסיפור הזה.
"אם מישהו היה שואל אותי על חלום הבלהות הזה, המציאות המדומה הזו, לא הייתי מאמין שנצליח לתפקד כמו שאנחנו מתפקדים. יש הרבה רגעים שנשברים, ואז אוספים את הכוחות כדי להתרומם. החיים השתנו, ואנחנו גם יודעים שאחרי שאופיר יחזור בעזרת השם ההתמודדות לא תהיה פשוטה, אבל יום רודף יום, שעה רודפת שעה, ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להחזיר את הילד הביתה".
אדומים בנשמה
החיבור של משפחת אנגל להפועל הוא הדוק לאורך שנים. סבו של אופיר (אביו של יואב), יוסף יאיר, שכולם מכירים בשם ג'וחא, הוא אוהד הפועל מסור ומקפיד לצלם את משחקי הקבוצה. "אנחנו מחוברים מאוד להפועל ירושלים כדורסל כבר עשרות שנים ואוהדים שרופים עם שישה מינויים קבועים, ואני גם כצלם חובב מצלם את המועדון ואת המשחקים ומתעד את המועדון. אופיר שיחק בהפועל, וכך גם נכד נוסף שלי. בקיצור, אנחנו אדומים בנשמה", מספר הסב.
הידיעות על כך שיש התקדמות שהחטופים ישוחררו בתמורה להפסקת אש, גורמת לכם לאופטימיות? "שום דבר. עד שאנחנו לא רואים את אופיר איתנו, אנחנו לא מתייחסים לידיעות האלה". האב יואב מספר: "אנחנו הולכים עם הפועל הרבה שנים, כשהקשר התעצם עוד יותר החל מ־1996 בגלל איזה עניין אישי שלנו. אנחנו בקשר צמוד עם הנהלת הפועל לדורותיה, אם זה דני קליין, גיא הראל, אייל חומסקי יובל לוינסון וגם עם מתן אידלסון, הבעלים החדשים. כולם ביקרו אצלנו בבית והעניקו כל עזרה אפשרית. מישל דיין עזר לנו להדפיס חולצות, ויש לנו גם ליווי של איש התקשורת וחבר קרוב דן שושני, ובמהלך השבוע עדי גורדון ביקר אצלנו.
עוד בחדשות:
"אני מתנצל אם שכחתי מישהו, אבל כולם מחבקים אותנו כמו משפחה אחת גדולה. החיבור האישי שלי להפועל, מעבר לאהדה למועדון, הוא שאני מנהל את מרכז הספורט של 'ש.ל.ו.ה', ובשיתוף פעולה עם הפועל הקמנו 6 קבוצות של ילדים, נערים, חיילים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. כולם מכירים אותנו ביציע, ואנחנו מקווים ומתפללים שבקרוב מאוד אופיר יחזור הביתה וגם יחזור איתנו לארנה. אנחנו מאמינים שזה יקרה ורק צריכים שכולם יאמינו כמונו".
פורסם לראשונה: 03:37, 17.11.23
