"אמא, אבא, ניצני, עדן ותומר, אני אוהב אתכם. הייתם הכי טובים שיש, אם למות אז רק ככה. מקווה ששיטחנו את עזה לפני שזה מגיע אליכם. אני לא מתחרט על כלום. היה לי את השירות הכי טוב שאפשר לבקש עם הסוף הכי מתוק שיש. יש לי לוחמים אריות, זכות לפקד עליהם. דרכו של ליאל (גדעוני שנפל במבצע 'צוק איתן'; ש"א) איתנו גם פה. החיוך עולה בכל רגע אפשרי. לראות את כל מי שנמצא פה, זו ארץ ישראל שלמענה אני עושה את זה. שימשיכו לסרב למילואים. בינתיים אנחנו ניכנס לעזה.
"ניצני (ניצן בת הזוג; ש"א), אהובה שלי. את המלאך הקטן שלי. תודה על הזמן איתך ועל כל מה שלימדת אותי. את אלופה. תאמיני בעצמך. תהיי חזקה בשבילי, הצורפת הכי טובה בעולם. לחברים שלי, תודה על מי שאתם. אני מי שאני בזכותכם.
"אמא ואבא שלא רוצים לשגע אותי אז לא מתקשרים. הייתם כל מה שיכולתי לאחל לעצמי יותר. תבטיחו לי דבר אחד שאמא תמשיך ללכת למשחקים, אבל איתך (עם אבא) הפעם. עדן ותומר (האחים), אהובים שלי, לא קיימים הרבה קשרים כמו שלנו. הייתם לי מקום בטוח להכל, דוגמה ומופת לאחים גדולים. תעשו לכולם בית ספר ורק תתחזקו מהכל".
קראו גם:
זה המכתב שהשאיר אחריו סמ"ר רועי דאוי בתכתובת וואטסאפ למשפחתו. סמ"ר דאוי (21), מפקד כיתה בגדוד 'צבר' בגבעתי, נהרג ביום שלישי לפני עשרה ימים בפעילות בעזה, אחרי שנ"ט פגע בנמ"ר שלו ושל צוותו.
× × ×
ביום ראשון האחרון הגענו לבית המשפחה בשכונת קטמון בירושלים. במרפסת ניגן ושר חנן בן ארי את 'אלוף העולם', כשלצידו נשיא המדינה יצחק הרצוג. בסלון צעיף של הפועל ירושלים כדורסל ובית"ר ירושלים, שתי הקבוצות האהובות על רועי. ברחבי הסלון המלא מפה לפה, עם חופת בלונים סגולים לכבוד יום הולדתו ה־21 של רועי שחל באותו היום, החיוכים והדמעות מתערבבים. החיוכים בגלל שרועי כל הזמן ביקש, כמעט הטיף, שכולם יחייכו. על השולחן בסלון מונח איור שלו עם הכיתוב: "חייכו כי חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכוח להמשיך הלאה".
הדמעות הן בגלל שהילד המתוק הזה, הנסיך הקטן הזה, לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח. הוריו, בטי ואריה, ואחותו הגדולה עדן מכניסים אותנו לחדר של רועי בקומה העליונה בבית. האח האמצעי תומר ספון בחדר אחר בבית. באופן כמעט בלתי נתפס משפחת דאוי מסבירה פנים. אבא אריה נזכר איך רועי כילד היה ג'ודוקא מצטיין. "הייתי מסיע אותו לתחרויות בנתניה", אומר אריה. "כל הדרך הזו, והוא היה עושה איפון ליריב בתוך שלוש שניות וחוזרים הביתה. אמרתי לו: 'תאריך קצת את הקרב כדי שאוכל ליהנות'".
"האהבה של רועי היתה לספורט", אומרת אמא בטי. "הוא שיחק כדורגל בהפועל במגרש מבט ואז כדורסל, היה צופה בכל ערוצי הספורט בכל שחקן, כדורגלן וכדורסלן מכל קבוצה בגלובוס. הוא למד במגמת תקשורת וחלם להיות עיתונאי ספורט".
אל האהבה הבלתי תלויה והבלתי נגמרת להפועל כדורסל נגיע בהמשך. האחות הגדולה עדן, שבתחושתה איבדה אח קטן שהיה קצת כמו הילד שלה, שולפת מהמגירה גלויה. ב־2019 רועי עשה עבודה באנגלית לבית הספר על ירדן ג'רבי, הג'ודוקא האולימפית. עדן שלחה באותה העת את העבודה לג'רבי, והיא החזירה מכתב שבו כתבה: "שמחתי לשמוע שבחרת להרים עבודה על הקריירה שלי ועליי. מאחלת לך להגשים את חלומותיך כי חלומות מתגשמים. בהוקרה, ירדן ג'רבי".
ויש גם קצת סתלבט על הילד שסבל מהפרעת קשב וריכוז ושופך כל כך הרבה פעמים את השוקו של הבוקר, עד שאמא שלו בטי שאלה: "איך השלומפר הזה יהיה מ"כ?" והשלומפר הזה הפך לחייל הכי יפה, הכי תותח והכי מקצוען שצבא יכול לאחל לעצמו. לא סתם אבא של אחד החיילים שרועי פיקד עליהם סיפר איך בביקור בבית רועי נהג באבא כמו באביו ובחייל שלו כמו בבן שלו. לא סתם אמר פעם, באחת מארוחות השבת, על חייליו: "אני אבא של כולם".
מסביב לכל פינה משפטים מצמיתי לב שרועי כתב בכל מיני מקומות, כמו "בנקודה שבה נשבר האדם נבנה הלוחם" ו"בסוף כולם משתחררים". רועי סיים למעשה את שירותו הצבאי, כשביום ראשון, ה־8 באוקטובר, היה אמור לצאת לטיול משתחררים. בשבת השחורה של ה־7 באוקטובר הוא רץ ראשון להסעה שיצאה מתלפיות לבסיסים כי הבין שאנחנו בזמן מלחמה. אמא בטי מספרת בדמעות שמהרגע שבו יצא מהבית היא ידעה שלא יחזור.
"כשרועי היה תינוק והיה יונק, בדרך קבע הייתי סובלת מכאבים מציקים בחזה", היא מספרת. "מהרגע שבו הוא יצא מהבית חזרו לי בדיוק אותם כאבים בחזה. המשפחה והחברים לעבודה בבית החולים כפר שאול אמרו לי שאני סתם חרדתית. הכאבים בחזה פסקו כשהגיעו קציני הנפגעים להודיע לנו". בראיון בשבוע שעבר לגל"צ הוסיפה בטי: "ידעתי שהוא הולך מהבוקר שהוא יצא מהבית. חיכיתי להם (לקציני הנפגעים)".
× × ×
ביום שלישי בערב לפני עשרה ימים המשפחה חזרה משערי צדק אחרי שהאח האמצעי תומר היה מעורב בתאונה ונזקק לטיפול רפואי. אמא בטי אומרת במרירות שזה היה "יום נאחס". אבא אריה פתח להם את הדלת. צרחת ה"לא!!!" שלו פילחה את כל הרחוב. בטי היתה למעלה. היא ידעה. בהלוויה, מעל קברו, אמרה: "25 יום אני מחכה לדפיקה בדלת. 25 יום! הלכתם 11 חברים. אולי תבנו נבחרת. איך כתבת יותר מדי קו עזה בשירות הזה".
ניצן, בת הזוג מזה שנתיים וחצי, יושבת צמודה להורים ולעדן. היא בת משפחה. "לבשתי ג'ינס, חולצה לבנה וסניקרס, כמו שביקשת ממני תמיד", אמרה מעל קברו של אהבת חייה. "רועי , כמה אושר יש לי כשאני איתך. מעולם לא דמיינתי שאקבל בן זוג כמוך. איך אפשר לחייך כשאתה לא פה. איך אני ממשיכה מפה? שמישהו יגיד לי איך ממשיכים קדימה. אבא שלך לחש לי אתמול: 'אל תעזבי אותנו. את איתנו לכל החיים, גם כשיהיו לך ילדים', ואני אומרת שאני לא רוצה שאף אחד יהיה בעלי חוץ ממך. אמרת לי: 'מה יש לך? אני הולך לשרוף אותם וחוזר', אבל לא חזרת. גאה בך, לוחם שלי. תבוא לבקר אותי בחלומות. אני בטוחה שאפגוש אותך שוב".
× × ×
המשפחה המיוחדת הזאת, שהלב יוצא אליה, מנסה עם קצת הומור שחור למהול את הצער והיגון האינסופיים בדרכה המיוחדת. אמא בטי שולפת מהמגירה חבילת קונדומים וממלמלת: "למה השתמשת בהם רועי?" האחים עדן ותומר אמרו במהלך ההלוויה: "רועי, כמה שאתה יפה, למות". באופן מצמרר, בשבוע שעבר, לכבוד יום הולדתו של רועי, שחל ב־5 בנובמבר, הכינו לו כמה שחקני הפועל כדורסל, יובל זוסמן, עוז בלייזר ואור קורנליוס, סרטון ברכה. "רועי היקר, כולנו במשפחת הפועל ירושלים רוצים לאחל לך המון מזל טוב ושתשמור על עצמך. כמה שיותר בריאות, שמחה ואהבת חיים. מזל טוב גבר". סמ"ר דאוי לא הספיק לצפות בסרטון לפני מותו. שחקני הפועל עלו ביום רביעי שעבר למשחק מול גלאטסראיי עם כיתוב שמו של רועי על נעליהם - "סמ"ר רועי דאוי ז"ל", ולצידו מגן דוד.
בני המשפחה נזכרים איך היו מלווים את הפועל לכל מגרש בארץ. איך לפעמים היו מורידים את רועי ביד אליהו ויוצאים לסיבוב עד שיסתיים המשחק. אמא בטי היתה מתלווה אליו, ובצוואתו עכשיו אביו ייקח את אמו למשחקים. "רועי חוגג בשמיים שהפועל ניצחה את גלאטסראיי", אומרים ההורים והאחות עדן. "אחרי שהפרחנו בלונים בצבע סגול ביום ההולדת של רועי ביום ראשון האחרון, נגיע לארנה עם בלונים אדומים, לבנים ושחורים כשהפועל ייקחו אליפות".
לצד הצעיף הצהוב-שחור של בית"ר שתלוי בסלון, וכאמור האהבה ללא תנאי להפועל כדורסל, לרועי היה קשר מיוחד עם סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל. גדעוני נפל במבצע 'צוק איתן' כשהוא בן 21 וכמו רועי גדל בשכונת קטמון ולמד בבית הספר גבעת גונן. במסגרת לימודי התקשורת בתיכון העניקה משפחתו של גדעוני לרועי מלגה שכוללת גם קורס צלילה. "הם למדו באותו בית ספר, עם אותה מחנכת, והמשפט של ליאל היה 'תחייכו כי חיוך זה שמחה', ורועי אימץ את המשפט הזה", מספרת משפחתו של רועי. מזל גדעוני, אמו של ליאל, אמרה לנו השבוע: "הקשר בין ליאל לרועי נוצר כי הם נולדו באותו תאריך, גרו באותה שכונה ואהדו את הפועל כדורסל. שניהם שירתו בגבעתי ולצערי שניהם נפלו בעזה.
"יש בבית הספר גבעת גונן יום ליאל, שמתקיים באותו שבוע שבו חל יום ההולדת שלו. יש ביום הזה הרצאות וכל מיני ערכים שליאל האמין בהם, כמו אופטימיות, חיוך וכדומה, ובמסגרת הזו גם הפועל ירושלים כדורגל וכדורסל היו עושים משחקים עם התלמידים. רועי התחבר מאוד לליאל וקיבל מאיתנו מלגה בזכות שינוי חברתי ולימודי שהוא עשה ויצא עם המלגה הזו לקורס צלילה. רועי גם עשה סרט גמר על ליאל ובא לראיין אותנו עם המשפט המפורסם של ליאל 'חייכו כי חיוך זה שמחה, ושמחה זה הכוח להמשיך הלאה'. כשרועי נהרג התחבר הכל, וזה מאוד קשה לנו מה שאומרים לי כולם, שאנחנו ניסינו להעביר ערכים ודרך, לא שעודדנו מישהו להתגייס לשם, ובכל זאת יש לנו רגשי אשם וקושי. יש קבוצת נערים של הפועל כדורסל שנקראת 'הפועל ליאל ירושלים', ונתתי את הסכמתי שיקראו לה 'הפועל ליאל רועי ירושלים', ומהשנה הבאה יהיה כבר יום ליאל רועי בבית הספר. זה חיבור חזק.
"לפני הגיוס שלו ליאל עלה לבית הספר ללמד תלמידים שמתקשים במתמטיקה, ואחד הילדים שליאל לימד הוא אחיו היותר גדול של רועי, תומר". רגע לפני שאנחנו יוצאים מבית משפחת דאוי אמא בטי אומרת את כל מה שמדינת ישראל מרגישה בחודש האחרון. האחות עדן, בוגרת 8200, אמורה לצאת בקרוב לשירות מילואים, ואמא בטי אומרת לה: "היית צריכה לשמור על רועי ועכשיו את תשמרי על אחרים". אנחנו עוזבים את בית המשפחה, מצדיעים בדרך לתמונה של גיבור ישראל רועי דאוי, ואז הדמעות מתחילות לזלוג מעצמן.
