"הכי כואב לי שהילד לא יכול לשחק עם חבריו כי אין לו נעלי ספורט. אבל עוד לפני זה, אני בכלל חולמת שיהיו לי פירות ובשר במקרר הריק. נורית חפצדי מגילה היא אחת ממאות משפחות שהצטרפו בשנה האחרונה למעגל העוני בגלל יוקר המחיה שמטפס בקצב מטורף. גם לרונית (שם בדוי), אם לתאומים מארמון הנציב, סיפור דומה, כאשר אינה מצליחה לרכוש מוצרי מזון.
ושימו לב לנתון הזה: המצוקה בירושלים כה גדלה עד שבמשרד הרווחה החליטו לצרף השבוע עוד כ־1,400 משפחות לאלו שיקבלו סיוע ברכישת מזון. למעשה, מדובר בהכפלת המשפחות הירושלמיות שיזכו למזון מהמדינה.
עוני כפול
כלל ידוע בכלכלה גורס כי בעת מיתון, מי שכבר חלש ייחלש הרבה יותר מהמבוססים. וזו בדיוק התמונה העגומה בירושלים של קיץ 2022. גם ככה זו העיר הענייה במדינה, עם רמת עוני כמעט כפולה מבשאר הארץ (למעט בני ברק) ושיעור עצום של ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני (כמעט ארבעה מכל עשרה מתחת לגיל 18).
השבוע נפל דבר. במסגרת המיזם 'ביטחון תזונתי' של משרד הרווחה, בשיתוף עם עמותת אשל חב"ד, פועל כבר כמה שנים מערך סיוע מצומצם עבור כ־1,500 משפחות ירושלמיות. מדובר בסיוע בצורך הדחוף ביותר - מזון. הם מקבלים כרטיסים נטענים וקרטונים של אוכל. אלא שהמצוקה ב־2022 גרמה השבוע למשרד הרווחה להודיע כי למעגל הסיוע ברכישת מזון יצטרפו עוד 1,422 משפחות בעיר.
גם העירייה יצאה בפיילוט ראשון מסוגו, באמצעות הסטרט־אפ החברתי DonateIt והודות לתרומת קרן מייברג, והוא יעניק אלף סלי מזון בשנה למשפחות נזקקות. ולצד העזרה במזון, רק בשנה האחרונה נאלץ אגף הרווחה בכיכר ספרא להפעיל תוכנית לסיוע להיחלצות מעוני ל־3,500 משפחות.
"אני הולכת לישון רעבה"
"בשנה האחרונה המצב הכלכלי הידרדר, ואני חולמת על מוצרים בסיסיים שיהיו לי במקרר", מספרת השבוע נורית חפצדי מגילה, אם חד־הורית לשלושה ילדים.
כבר כמה שנים שהיא מתקשה, אבל ב־2022 זה הגיע ממש למצב של מקרר ללא מוצרים. "זו מצוקה שדורשת ממני מלחמת הישרדות בכל יום. אני לא אישה בריאה, סובלת מפיברומיאלגיה בשמונה שנים האחרונות, כך שקשה לי לעבוד בכל עבודה, ואני נוטלת כדורים נרקוטיים.
"בגלל המצב אני לא קונה בשר, רק עופות במקומות זולים. פירות העונה אני בקושי יכולה להרשות לעצמי, לכן המקרר שלי ריק. יש ימים שאני מעדיפה לתת את האוכל לילדים שלי ולא לאכול, ופשוט אני הולכת לישון רעבה".
אבל מה שהכי כואב לה הוא על הילדים. "בני לא יכול לשחק עם חבריו כדורגל כי אין לי כסף לנעליים. בתחילת השבוע הוא בכה בגלל זה. הלב שלי נקרע", אומרת חפצדי. הילד התבייש כי לחבריו יש נעלי פקקים ולו אין. הוא עוד הולך עם נעלים סגורות של החורף כי גם סנדלים לא קניתי לו".
לצד המצוקה היומיומית קיימת גם התקווה שיום אחד היא תצליח להתאושש מהמצב הכלכלי הכמעט בלתי אפשרי שבו היא נמצאת: "אני חולמת בלילה שהמקרר יהיה מלא אוכל, שיהיה פעם אחת בשר במקרר, שיהיו לי ענבים. אני עוד הייתי מסתדרת במצוקה הזאת, אבל לילדים קשה מאוד. הבן האמצעי שלי נמצא בבית.
"אני צריכה לכלכל את הבן, בגלל נסיבות אישיות הוא לא יכול לעבוד. הילדה הגדולה החלה ממש בימים אלו לעבוד כקופאית בסופר, והיא תעזור לי כלכלית בבית".
כאמור, לאחרונה המצב הכלכלי הידרדר לתהומות חדשים: "עכשיו, עם יוקר המחיה, אני עוברת סבל נוראי. הרבה דברים שהייתי קונה בעבר, אני לא מסוגלת לשלם עבורם. אפילו מיטות נורמליות לילדים אין לנו".
"ימים שלמים בלי אוכל"
רונית (שם בדוי) מארמון הנציב היא אם חד־הורית לתאומים שלפני פחות משנה חצתה את מה שמכונה ביובש 'קו העוני'. ליוקר המחיה, שקפץ ב־2021 והשנה, הצטרפה מחלת בנה בן ה־8. "הייתי מנהלת מספרה וחיה בכבוד", היא מספרת השבוע. "עכשיו אני נתמכת כמה שאפשר בלשכת הרווחה, מתרומות ובעמותת 'אור הטוב' (עזרה למשפחות במצוקה). "כשהרווחה נותנת לי כסף אני קונה אוכל בסיסי. לא רוצה בשר, רק שיהיה לילדים ממה להכין כריך לבית הספר, קצת גבינות וביצים. אני מקבלת קצבה מביטוח לאומי 3,000 שקל, וסיוע לדירה של 1,170 שקל. מזה אני צריכה לשלם שכירות, חשמל, מים, ארנונה ולטפל בילד חולה. רק השכירות עולה 4,400 שקל". רונית מגלה מהו הצעד החריף שנאלצה לאחרונה לעשות: "אין לי ברירה, אז לפעמים אני פשוט עוברת מבית לבית, מספרת לאנשים מה מצבי, נעזרת בטוב ליבם וככה מצליחה לשרוד קצת".
היא מספרת על ההידרדרות האחרונה: "היו לי ימים שלמים בלי אוכל. בסוף היום כשאני הולכת להחזיר את הילדים מהצהרון, אני לוקחת את האוכל שנשאר - לחם פרוס, פירות, ירקות. הכל אני לוקחת הביתה, במקום שיזרקו את זה. העלייה בשנה האחרונה של יוקר המחיה פגעה בי אנושות. אחת הדוגמאות היא שהייתי קונה 10 ארטיקים ב־10 שקלים. היום שבעה ארטיקים עולים 12.90 שקל, ואני לא יכולה להרשות זאת לעצמי".
גם הפעילות המסובסדת (בגלל המחלה) בבריכה לילד בן ה־8 התייקרה. "קניתי, בעזרת הרווחה, כרטיסייה לבריכה ב־420 שקל. עכשיו המחיר קפץ ל־480 שקל".
"אכלנו אוכל שפג תוקפו"
אסנת (שם בדוי) היא תושבת גילה (35), גרושה עם 3 ילדים שנשואה בשנית עם עוד 2 ילדים. בשנה האחרונה נכנסה אסנת למעגל העוני, בין היתר מסיבות בריאותיות. "גילו אצלי מאניה דפרסיה, ובחודשים האחרונים המצב הכלכלי שלי הידרדר משמעותית. אני מקבלת מביטוח לאומי 5,000 שקל, ועוד סיוע בשכר דירה בסך 1,170 שקל. הטרגדיה היא שלפני כחודש גם בעלי אובחן עם מאניה דפרסיה. מאז העוני הפך קשה במיוחד. אין לי כסף לקנות מצרכים. בלית ברירה מביאים לי אוכל שפג תוקפו מהשוק, מה שמיועד לזריקה לזבל. למרות שזה מגעיל אותי, לא היתה לי אפשרות אחרת אלא לתת אותו לי ולמשפחתי. אני מאשימה גם את יוקר המחיה של החודשים האחרונים, שהביא למצב הבלתי אפשרי הזה".
פרצופה של המצוקה: לצד 'העניים החדשים' - יש כאלה שכבר שנים מנהלים מלחמת הישרדות. הנה הסיפורים הקשים של כמה מהם:
הודיה חיים | "חולמת על ירקות ופירות"
למצוקה והכאב על המחסור מצטרפת גם הודיה חיים, רווקה בת 45, שגרה בשכונת הקטמונים, נכה על כיסא גלגלים. "אני גרה בבית של עמותת 'שלהבת' עם שני מטפלים. אני משותקת בחלק התחתון ולא שולטת בצרכים. אני ככה מלידה. המצב הכלכלי שלי קשה מאוד. אני נמצאת בחובות, ואין לי כסף לקנות אוכל ותרופות.
החלום שלה הוא לאכול פירות וירקות: "אני לא יכולה לקנות אותם בגלל המחיר היקר. אני קונה שוקולד, ריבה, לחם, רק דברים בסיסיים, ואותם אני אוכלת. אני מקבלת מנה חמה מגן ילדים, מה שנשאר להם. הם מביאים לי לאכול, אני רוצה לאכול סלטים, ירקות ופירות בשעות הבוקר והערב, שיהיה לי אוכל עם טעם, כי ריבה ושוקולד זה מזיק לבריאות. אני גם נפגעת בבריאות, כי האוכל שאני אוכלת לא בריא בכלל.
"אתמול הלכתי לסופר, ראיתי את המחירים, וחזרתי הביתה. לא היה לי כסף לקנות אוכל. התפקיד של החזק לתמוך בחלש. במצב הנוכחי גם נכים ומבוגרים יכולים לחזור למוסדות של נכים בגלל חוסר יכולת כלכלית".
יואב לייבוביץ' | מקורס טיס למקרר ריק
לייבוביץ' (48), גרוש ואב לשלושה, מתגורר באבו־תור. בשירות הצבאי היה בקורס טיס, ולאחר מכן למד אלקטרוניקה ועבד במפעל לפאנלים של מטוסים. אלא שהוא סובל מפיברומיאלגיה וגם מפוסט טראומה, בעקבות פיגועים שבהם נכח, ומאז מצבו מידרדר.
"כיום אני חי על סכום של 3,500 שקל מביטוח לאומי, וזה הסכום שאני משלם שכירות. יש לי עוד תוספת של כ־770 שקלים ממשרד השיכון, בשל נכות שממנה אני סובל. אני חי כבר מספר חודשים על אוכל שאנשים תורמים לי, ואם לא תורמים לי אין לי אוכל.
"היום יום שני אכלתי כל היום שני בייגלה. ביום שבת אכלתי שלוש מצות וטונה. המקרר שלי לא מחובר לחשמל, כי אין לי במה לעשות קניות. אני הייתי אדם נהנתן והפכתי להומלס".
א.ר | "עוד 45 מפנים אותי"
א.ר., תושבת שכונת פסגת זאב (43), נשואה ואם לארבעה ילדים בגילים 16-4. "כרגע אני נמצאת במצב של חובות בהוצאה לפועל, של חצי מיליון שקל", היא מספרת בכאב. "אני לאחר קורונה קשה, מחוברת לחמצן בבית ולכן לא עובדת. בעוד 45 יום מפנים אותי מהדירה שבה אנו גרים. אין לנו לאן ללכת.
"אנחנו חיים מכ־5,000 שקל בחודש, שהולכים לשכירות, ויש לי עוד קצבת נכות של 3,000 שקל ועוד 3,000 שקל מזונות עבור שתי הבנות הגדולות שלי. ואנחנו ארבע נפשות מסכום של 11 אלף שקל, שמחציתו הולכת לשכירות, ועוד 1,500 שקל עבור החובות וכל השאר עבור כלכלת הבית.
"אנחנו נתמכים על ידי מחלקת הרווחה ומקבלים מעמותות מזון בסיסי כמו קמח, אורז ופסטה. אני לא קונה ירקות, פירות ובשר. זה מותרות. אני קונה בעיקר כנפיים, כי זה זול, ובתרומות אנחנו מקבלים טונה, שזה בריא. הילדים שלי לא מקבלים ארטיק. כשאני הולכת איתם לגינה או לטייל בחוץ אין לי אפשרות לקנות. גם בגדים והנעלה אני מקבלת מתרומות ויד שנייה. יוקר המחיה שבר אותנו כי גם השכירות עלתה".
- ליצירת קשר וסיוע ניתן ליצור קשר עם מירב שלמה מלמד - 0543338064
