ביום הבחירות, מול הלחץ של מטופלים, בבדיקות בבידוד בית: בימים בהם מתגברות הידיעות על עוד תושבים שנאלצים לעבור לבידוד בית מחשש להידבקות בנגיף הקורונה, יש את מי שאמורים להישאר רגועים – ולעשות את העבודה כדי שכולם יישארו בריאים ושהשגרה תישמר.
אז איך עושים את זה? כיצד מרגיעים את ההורים והמשפחה? ומה בדיוק קורה עם אותם אנשים שאמורים לקלוט את המטופלים, לבדוק אותם ולטפל בהם?
"חשה מוגנת"
חן צמח (26), היא חובשת בכירה, חניכת קורס פרמדיקים. ביום הבחירות היא שימשה כמזכירת ועדת קלפי הקורונה שמוקמה בתלפיות. למצביעים ניתנו ההנחיות כיצד לבצע את ההצבעה בצורה נכונה – מעטפה כפולה תוך שמירה על מרחק בידוד.
ההיערכות להצבעה בקלפי המיוחדת הייתה נרחבת יותר מאשר בכל קלפי אחרת. מעבר לציוד הרגיל חולקה לכל מצביע ערכת מיגון חדשה שכללה מסכה וכפפות. המצביעים נדרשו גם לחטא את הידיים בטרם לבישת הכפפות ולהצביע, כמובן, במעטפה כפולה. "זה לא כל כך נעים – העובדה שאנחנו נמצאים במיגון מלא, וההצבעה שנמשכת זמן רב יותר מהרגיל", אומרת צמח, "מצידי, אני לא חשה חששות כלשהן כי אני ממוגנת והמצביעים מחטאים ידיים כל הזמן. עם זאת, היה בי חשש קל לפני שהגעתי לכאן. אבל זו העבודה ואני מזכירה לעצמי כל הזמן שצריך להתייחס לזה בדיוק כמו אל שפעת רגילה. אמא שלי לעומת זאת דואגת לי – אבל אמא דואגת לנצח".
צמח מסכמת ואומרת שהיא נוקטת בצעדים מניעתיים לפני שהיא נכנסת לביתה. "אני מורידה את הבגדים כבר בחוץ, לא נכנסת עם הבגדים שלבשתי היום אל תוך הבית", היא אומרת.
"לא נכנסים לפאניקה"
למרות גילה הצעיר, עדי גרשון (22) מעניקה טיפול ראשוני למגיעים למרפאת 'טרם' בארמון הנציב ופעילה יותר בעיקר במקרי חירום. במקרה של חשש לקורונה היא זו שאמונה על שליחת המטופל לבידוד או למד"א במקרה הצורך.
"במידה ומגיע מטופל שמתלונן על חשש לקורונה, הדבר הראשון שאני חושבת עליו הוא על העובדה שיש במרפאה כ-50-60 מטופלים ויש למנוע מהם את החשיפה", אומרת גרשון. "לכן חשוב לי שכל הצוות ידעו איך מתנהגים במקרה כזה ושכולם יהיו בקיאים. צריך לדעת גם שעבור הבנאדם שמגיע מדובר בהמון לחץ וחשש".
למרות שבמרפאה היו מספר מקרים של חשש לקורונה ופינוי לבית חולים, גרשון לא נכחה במקרה כזה עדיין. עם זאת, התחושות מתעוררות גם למשמע הסיפורים. "זה מדאיג, אבל אני לא נכנסת ללחץ ולפאניקה", היא אומרת. "התפקיד שלנו הוא לעזור לאנשים. עכשיו זו הקורונה ולפני כמה חודשים זו הייתה החצבת. מהניסיון שלי כבר חוויתי דברים כאלה ואני יודעת איך להתמודד עם זה". משפחתה של גרשון לעומת זאת קצת פחות רגועה. "ההורים שלי מודאגים", היא מודה. "כמו כל ההורים, אבל במיוחד בגלל שהם יודעים שאני עובדת בתחום הזה. הם תמיד שואלים אותי על הקורונה. גם אותם אני משתדלת להרגיע. הם כבר רגילים לשמוע את כל החוויות המקצועיות שלי, אז הם בפאניקה באופן תמידי. אבל הם גם יודעים שאני מקפידה לחטא את עצמי ולשמור על ניקיון".
גרשון חולקת את הטריק שמסייע לה לשמור על שפיות בתוך בהלת הקורונה. "אני מקפידה להתעדכן בהנחיות משרד הבריאות כדי שאדע איך לפעול במקרה הצורך", היא אומרת. "זה מה שמסיר את הדאגה שלי - שאני באמת יודעת את ההנחיות ויודעת מה לעשות במקרה כזה. אבל אני גם לוקחת את הכל בפרופורציה".
קצת חיוך בתוך הלחץ
ד"ר טוד זלוט, מנהל רפואי ב'טרם' ארמון הנציב, מקבל את פנינו כשהוא חולה בשפעת. עבורו זאת כבר הפעם השנייה בחורף הנוכחי. אל הקורונה הוא מתייחס בעיקר בהומור. "מישהו כמוני, שהוא משתעל ועם קצת חום, הוא בדרגת סיכון גבוהה יותר", הוא אומר.
לפני חודש וחצי הוא היה עד לתלונה של אזרח על חשש מפני הידבקות בקורונה. "הוא הזמין חבילה מעלי אקספרס, פתח אותה וחצי שעה אחר כך הרגיש לא טוב", הוא משחזר. "הוא הגיע ל'טרם' ואמר – 'אני חושש שיש לי קורונה'. כמובן שאין בסיס אמיתי לחשש שלו ובעניין הנגיף חייבים לשים את הדברים בפרופורציות".
ד"ר זלוט אומר שהתחושות המלוות את רוב התושבים למשמע המושג 'קורונה' אינן מנת חלקו, למרות שהוא נמצא בקשר ישיר עם המטופלים. "התסמינים של הקורונה זהים לאלו של השפעת, ובשפעת אני כבר חולה", הוא אומר בחיוך.
גם חששות וגם צחוקים
ניסן חפץ (38), פרמדיק מד"א, יצא עד כה לקריאות רבות לשם לקיחת דגימות מאנשים בבידוד בית עם חשש לקורונה. בין היתר הוא מסייע לצוותי מד"א שונים לרענן ולחטא את הציוד אחרי הסעת חולה פוטנציאלי. "בכל עבודה יש סיכון, אבל זה סיכון שהוא לא מתממש בגלל שאנחנו כל כך ממוגנים ובטוחים", הוא אומר. "לא רק בגלל הציוד אלא גם בגלל הנוהל של החיטוי אחר כך. כיום אנחנו לוקחים את מקסימום ההגנה האפשרית כי אנחנו לא יודעים בעצם מהי הקורונה. החליפות שיש לנו באמבולנס ממוגנות לכל תרחיש קיצוני של מחלה מדבקת".
כשחפץ יצא להכשרה של בדיקות הקורונה מטעם מד"א לפני מספר שבועות, אשתו העבירה לו את חששותיה. "אלו הן כל החרדות שכל אדם ממוצע שלא מכיר את המערכת אומר", הוא משתף, "'אתה תחזור הביתה, אתה תדביק את כולם', אבל בסופו של דבר היא הבינה שזה יותר רגש מאשר משהו רציונאלי. אז כן, חששות יש, וצחוקים גם יש, כי במשפחה יורדים עלי המון בגלל הקורונה, אבל זה חלק מהעבודה".
הבדיקה בבית החולה, טוען חפץ, היא חוויה מעט מביכה. "אתה מגיע לביתו, לבוש כמו חייזר, דוחף לו מקלות לאף ולפה", הוא מסביר. "מעבר לזה – המגע האנושי חסר באופן מופגן בבדיקות הללו. כמטפלים, אנחנו יודעים שהיחס עם החולה, הדיבור, קשר העין והיד על הכתף זה חלק מאוד משמעותי מהטיפול. להעניק למטופל את התחושה שאכפת לך ממנו ושבאת לעזור לו. כמובן שזה משהו שקשה מאוד להשיג כשהחולה יכול לראות רק את העיניים שלי מאחורי ציוד המיגון ואני לבוש כאילו אני משדר למטופל שהוא מוקצה. אין ספק שזה אתגר לתת למטופל את ההרגשה שאני איתו ושאנחנו בזה ביחד".
"ניתוק רגשי מוחלט"
תפקידה של קרן רביבו, אחות מרחב מערב ירושלים בקופת חולים 'מאוחדת', הוא להיות בקשר טלפוני עם המבוטחים של הקופה, שעל פי הנחיות משרד הבריאות צריכים להישאר בבידוד בית. במרפאה היא מקבלת את המטופלים שטוענים לחשש מפני קורונה. "מטופל שנמצא מחוץ למרפאה וטוען לכך – אני יוצאת אליו ועושה לו תשאול כמובן", היא אומרת. "אני מסבירה לו את הנחיות משרד הבריאות ובמקרה הצורך מחזירה אותו הביתה לבידוד. אם המצב הרפואי שלו מחייב שנטפל בו במיידי, הוא ייכנס למרפאה ויטפלו בו. בהתאם להנחיות, המטופל יפונה על ידי מד"א לבית החולים".
רביבו מעידה שמקרים מהסוג הזה - בהם מטופלים מגיעים בלחץ אל המרפאה וטוענים לחשש מקורונה, אכן קורים. "אני משערת שבנקודות הללו אתה מנתק את המקום הרגשי ואתה הופך להיות מאוד פרקטי – מתמקד באופן ההתמגנות הנכונה, שם מסיכה על הפנים, מתעסק בתשאול של המטופל ודברים מהסוג הזה", אומרת רביבו, "הכל הופך להיות מאוד טכני. יש ניתוק רגשי מוחלט. באותן שניות אני גם שוכחת את היותי אשת משפחה, את העובדה שאני אמא לילדים. פשוט אין ברירה, כי אם השיקול הרגשי יהיה זה שיוביל אותי, הטיפול לא יהיה נכון וחבל. האדרנלין גורם לי לעשות את הסוויץ' בצורה מדהימה".
הילדים של רביבו הפכו את הקורונה למקור של בדיחות, אבל בעיקר מואסים בעבודה שנמשכת אל תוך שעות הפנאי והחיים האישיים. "העדכונים על מבוטחים שחזרו מחו"ל זורמים כל הזמן", היא אומרת. "גם במוצאי שבת לדוגמה – הילדים שלי חזרו מאבא שלהם ולא יכולתי להקדיש להם תשומת לב חוץ מלתת להם חיבוק קצר ולהגיד להם 'חבר'ה, הקורונה - אני בטלפון'. הילדים מודעים לעבודה שלי ומעורים בחדשות, אבל העובדה שאני לא משדרת להם לחץ מאפשרת גם להם להיות רגועים'".
רביבו טוענת שפעמים רבות היא מוצאת שהמענה למטופלים אינו רק ענייני. "אני נתקלת בהרבה מאוד דילמות אנושיות שצובטות את הלב, כך לדוגמה – מה עושים אם יש לי תינוק, ואני צריכה לטפל בו אבל הוא לא מזהה אותי עם המסכה על הפנים? איך אני כמניקה יכולה להתנתק מהתינוק שלי בגלל בידוד? מה עושים כל כך הרבה שעות לבד בחדר?".
עם זאת, היא מספרת שהמצב לימד אותה להעריך את המקום בו היא נמצאת. "זה מדהים איך אתה מגלה את החירות שלך כשאתה מבין איך היא נלקחת מאחרים בגלל טיסה פשוטה. זה מוסיף ערך לחיים – ההבנה שהחופש הוא לא דבר מובן מאליו", היא מסכמת.
