תחילת הפרשה בשבוע שעבר, אז החלו דיירי הבניין להריח ריח שריפה. "השעה היתה בערך אחת בלילה. אני ואשתי היינו ערים בסלון ופתאום התחלנו להריח ריח חריג של עשן", משחזר הדייר שהציל את המצב. "הוצאתי ראש מהחלון וראיתי להבות מהבניין עצמו. רצתי בלי נעליים, זרקתי על עצמי חולצה, וצעקתי לאשתי שתלך החוצה עם התינוק".
הדייר לקח איתו מטף כיבוי אש והחל לעבור דירה־דירה כדי להזהיר את התושבים מפני השריפה. בשלב מסוים, כשכוחות הכיבוי לא נראו באופק, הוא עלה לקומה הרביעית בניסיון לפעול בעצמו לכיבוי האש. "שברתי דלתות באגרסיביות, רציתי שאנשים ייצאו החוצה מהדירות שלהם. מה שראיתי זה היה פשוט בית בוער והכל היה עשן. ראיתי את האש בעיניים", הוא מספר.
בסופו של דבר הוא הצליח להשתלט על השריפה, אך הוא ודיירים אחרים נותרו עם טעם מר מהיחס שקיבלו, לטענתם, מצד כוחות כיבוי האש. "לכיבוי אש לקח זמן. הייתי מצפה שהם יגיעו יותר מהר, בייחוד כשהמוקד שלהם נמצא לידינו במרחק של דקה וחצי נסיעה", הם אומרים.
הכבאות: "לוחמי האש הגיעו לדירה בשעה 1:15 דקות בדיוק, קצת פחות משלוש דקות מרגע קבלת הטלפון הראשון בחדר המבצעים של כבאות והצלה לישראל תחנת ירושלים. לאחר כשלוש דקות, בשעה 1:18 כובה מוקד האש, והצוותים החלו בפעולות איוורור הדירה מעשן.
"בשעה 1:26 כ־11 דקות מזמן הגעת הצוותים לשריפה, הושגה שליטה מלאה באירוע. אין מחלוקת, כי מדובר בזמן שיא בטיפול באירוע שריפה הכולל כיבוי מוקד הבעירה ואיוורור המקום. על כן, על פי הנתונים המדוייקים אשר ברשותנו, הטענות אשר הגיעו למערכת העיתון אינן מבוססות כלל ומדובר על תחושות סובייקטיביות טבעיות מוכרות, של אנשים הנמצאים בלחץ".
