זה היה הדרבי העצוב ביותר בהיסטוריה. הדיוקן של 70 אוהדי בית"ר שנפלו במלחמה, מושבים ריקים, אנשים שהגיעו למשק עם מדים ונשק ותעוקה קשה בחזה, כואבים מוות וחטיפה של אוהדי בית"ר והפועל, שלידם יריבות עירונית וצבע אדום או צהוב בטלים בשישים. השמחה של אוהדי בית"ר והתוגה של אוהדי הפועל, שאת כולם ביחד אפשר היה לספור בקושי על אצבעות שתי הידיים, היתה חלקית בהחלט. היום בבוקר, תהיו בטוחים אף אוהד בית"ר לא יקניט אוהד הפועל באותו הווליום של ימים כתיקונם. אף אוהד הפועל לא יתחבא בבית. כולם, גם אלה וגם אלה, יחזרו לכאב הלב שמשודר בערוצי החדשות. כאב לב הרבה יותר אמיתי מאשר ענייני הגמוניה.
הפועל אחרי שבעה מחזורים ללא ניצחון אולי בגלל המאמן שלה זיו אריה חיפש להסיט את האש מהכישלון המקצועי שלו ולהגיד ש"בכדורסל זה היה נגמר 30 הפרש". הטבלה לא מעניינת העיקר שלבובה של לילה יהיה אייטם לקראת העונה החדשה.
במסיבת העיתונאים ביום שלישי לקראת הדרבי, אמר יוסי אבוקסיס שהעימות שלו עם ירדן שועה במשחק מול הפועל פתח תקוה, "עובר לטיפול ההנהלה". בימים כתיקונם, תאקל של אבוקסיס עם שועה היה נגמר בארבע עיניים ביניהם. עד כדי כך, שבכל פעם שהנהלת בית"ר רצתה לקרוא את שועה לסדר, אבוקסיס היה אומר "תשאירו את זה לי" פותר את העניין ומחזיר את מספר 7 למסלול.
תמונות החטופים אמש במשחק של טדי. צילום: דוברות בית"ר ירושלים
קראו גם:
הפעם, אבוקסיס המשיך הלאה, כדי שהמסר לשועה יהיה שהוא הגיע לקצה. הספסול בדרבי, היה סוג של מסר ברור: "אתה אולי השחקן הכי בכיר כאן, בטח הכי מוכשר אבל בלי תנועה ומחויבות, לא מעוקצך ולא מדובשך". אבוקסיס לקח סיכון אדיר בספסול של שועה כי בלעדיו אין לבית"ר כלים לייצר כלום בהתקפה, ועובדה שהוא זה הכריע את המשחק. הפסד בדרבי היה מפוצץ את סיר הלחץ בבית וגן, אולי אפילו גורם לכיסא של אבוקסיס להתחיל להתנדנד. אבל אבוקסיס יודע, את מה שהרבה אחרים לא: שהדרך שלו לקבל משועה תוצרת, היא לקחת לו את חולצת ההרכב.
במקרה הזה הפרעון היה מיידי עם שלוש נקודות סופר חשובות בדרבי אחרי שלושה הפסדים רצופים, אבל גם אם שועה לא היה כובש, אבוקסיס היה מרוויח אותו לאורך זמן, כי בלעדיו, או בלי מה שהוא מסוגל לספק, לא נעים להגיד, בית"ר לא מסוגלת להתרומם.
