בית"ר הגיעה ביום שני בלילה למלון הייאט בעיירה פבראץ המרוחקת כחמישים ק"מ מבירת בולגריה סופיה, למחנה אימונים שיימשך עד ה-25 ביולי. מקצועית, ברק יצחקי צריך להיות מודאג מאד כי על האף העובדה שיש לו הרכב לא רע בכלל, השמיכה המאד קצרה שלו תפגע בו ובקבוצה לאורך העונה הקרובה.
אלמוג כהן, מתוך סיכון מחושב, החליט לבנות כאן קאדר שיכלול 15-17 שחקנים שעליהם תתבסס בית"ר בעונה הקרובה. ומדובר בשחקני הרכב טובים פלוס לקבוצה בליגת העל. בצד זה, ליצחקי אין כמעט תחליפים על הספסל וגם אלה שישנם כגיבוי רחוקים מאד מהאיכות שיש בהרכב. הפער הזה, מבטיח היעדר תחרותיות וגם משחקים לא מעטים לאורך העונה בית"ר עשויה להיתקע בגלל הרחקות, פציעות או סתם כושר לא טוב בתקופה מסוימת של שחקנים כאלה ואחרים בהרכב. דוגמא קטנה: אורי דהן הפצוע נצטווה לנוח כעשרה ימים. את מקומו תפס גיל כהן.
אלא שבכל קבוצה יש ארבעה בלמים, לצורכי גיבוי. בהנחה שכהן חלילה לא יהיה כשיר, אין פתרון. זה נכון גם למשבצת של איסמעילה סורו. מצד אחד, סורו הדפנסיבי מהטובים בישראל. מצד שני, הגיבוי שלו הוא ירין לוי הינוקא בן ה-18 ממכבי חיפה (שנראה מצוין עד כמה במשחקי האימון והוא כבר עם שני שערים מול בני יהודה ומול לוקומוטיב גורנה השבוע). אין ליצחקי שום דבר שיכול לחפות על סורו כשגם לוי הוא הרבה יותר קשר קדמי מאשר אחורי. לא דיברנו כלל על משחקים מסוימים מול הקבוצות הגדולות בהן יצחקי ירצה אולי שניים שלושה דפנסיבים בהרכב או לחילופין סיטואציה בה סורו לא בכושר ולוי לא בשל מספיק.
בבית"ר מתהדרים, בצדק, בכך שלמחנה יצאו עשרה שחקני בית. עם כל הכבוד והגאווה אף אחד מהילדים המקומיים האלה עדיין לא שחקן ליגת על לגיטימי. אילו בבית וגן היו מתכננים צירוף של ארבעה שחקנים נוספים כדי לייצר תחרות בריאה ואפשרויות, מילא. במציאות בה אמורים לחתום שני שחקנים נוספים בלבד, זה לא יהיה פשוט.
למי שזוכר, בית"ר עברה טראומה לא קטנה בעונה החולפת כשבמחציות הראשונות בכל משחק היתה מציגה יכולת טובה וגם מובילה בתוצאה ברוב המקרים. אלא שאז באה המחצית השניה בה השחקנים היו "נעלמים", היריבה היתה משתלטת על שדה המשחק וברוב המקרים משווה את התוצאה או מנצחת בדקות הסיום. זה נבע בעיקר בגלל ספסל לא איכותי מספיק, היעדר תחרות שגרמה ללא מעט שחקנים לנוח על זרי הדפנה וגם בשל עייפות של שחקנים שנשחקו כי שיחקו בלי הפסקה. דבר זה מקבל משנה תוקף כשבניגוד גמור ליוסי אבוקסיס בתקופתו קרו הדברים, ברק יצחקי מתעקש כי זה האני מאמין שלו, וזה גם הכדורגל המודרני בכל העולם. הכוונה לקבוצה שתשחק אינטנסיבי, שתלחץ, שתחנוק את קו הקישור האחורי של היריבה ותדחף אותו כל הזמן אחורה לכיוון הבלמים. זה עבד מצוין בפלייאוף התחתון בעונה שעברה, וגם היה ברוב המשחקים נאה לעין.
אבל יצחקי, והוא הראשון לדעת את זה, לא יצליח ליצור כאן אג'נדה של קבוצה שלא מורידה את הרגל מהגז כמו שהוא אוהב להגיד, כשהשחקן היחיד שלו שבאמת משמש כטריילר בשני צדי המגרש, זה סורו. קאני וגם שחקן הכנף הזר הנוסף שאמור להגיע ילחצו, כך גם מיכה ויונה. אבל ארבעתם יעשו את זה בשליש האחרון של המגרש. בכל מה שקשור למרכז השדה, לכיווץ שבין קו ההגנה לקישור הכל יקום ויפול על סורו שעם כל הכבוד ליכולותיו הוא שחקן אחד.
עוד נקודה בעניין הזה: נניח שבית"ר כפי שיצחקי מנסה לעצב במו ידיו, תהיה קבוצה שעובדת על המגרש כמו משוגעת. מה יקרה ביום בו היא תיתקל בקבוצות קטנות (זוכרים את ההפסד לחדרה בטדי?) שיעמדו מאחורי הכדור ויפרקו את העסק בהתקפות מעבר? ומן הצד השני: איך בית"ר תתמודד מול הגדולות שלהן יש קישור אחורי עם שחקנים כמו עלי מוחמד ואיתן אזולאי, או דור פרץ וניר ביטון, או רועי גורדנה ועדן שמיר?
זה מדאיג, כי קל היה במחי יד לוותר על אופיר קריאף ודן עזריה ולהשאיר חלל במשבצות שלהם. זה מטריד, כי בית"ר חיה בסוף ולא משנה מי המאמן שלה, על מומנטום. על גלים שמעיפים אותה למעלה או לעיתים חונקים אותה. התחלה לא טובה, או פורמט שיתקע ויעלה ליצחקי בנקודות - יכול ליצור כאן כדור שלג שיהיה קשה לצאת ממנו.
בדרך שלו
יצחקי ייאמר לזכותו, לא מנסה להנחיל לבית"ר רק שיטת משחק ודגשים מקצועיים. יחד עם אלמוג כהן הוא מעורב בכל דבר באימון מהדגמה חיה איפה כל שחקן צריך לעמוד, ועד להדרכה איך כל הקבוצה צריכה להתפרס כדי ליצור הגנה והתקפה איזורית. הוא גם עוצר את האימון מדי פעם כדי להמחיש להם ממקור ראשון איך עושים זאת נכון.
יש בו ביצחקי משהו מהקשיחות הקשטנית, במובן הזה, שהוא לא מספיק לדרוש ולא מוכן להתפשר על שום דבר. באחד התרגילים השבוע, מבנה התקפה שבו משתתפים שישה-שבעה שחקנים שבונים את העסק משליש המגרש של בית"ר - הוא נתן לשחקנים שלו לעשות מבחינתו את הטעויות האפשריות, שמר על שקט, נכנס לחדר וסימן לעצמו על מיני דברים על דף נייר. למחרת, התרגיל הזה בוצע בדיוק כמו שיצחקי רצה. לא בפעם הראשונה גם לא השניה, אבל רק אחרי הפעם השלישית ואחרי שיצחקי לא מוותר עד שזה קורה כמו שהוא רוצה.
לצד הקשיחות הזו, מאמן בית"ר אינו מטיל מורא. הוא לא מרים את הקול כמעט, לא נוזף ושוטף שחקנים בביקורת. הוא מסביר בשקט. אם הוא רואה שהמסר עבר ומבצעים את הדברים בצייתנות הכל בסדר. אם לא, הוא מטיל את המשימה על שחקנים אחרים. ושוב, השיטה הזו, היא בעייתית כשיש לך כל כך מעט שחקנים וכל כך מעט מרחב תמרון בגלל סגל קצר.
חידת מרסלין
בית"ר החתימה השבוע את הבלם הצרפתי ז'אן מרסלין בן ה-24. מדובר בהחתמה שהיא בסופו של יום 'שחור או לבן': או הצלחה מסחררת או נפילת השנה. ההסבר: הקריירה של מרסלין נעה לאורך השנים בין הבטחה גדולה וקבוצות בכירות ביבשת שחיזרו אחריו, כולל מונאקו שרכשה אותו ב-2020 בעשרה מיליוני אירו בה כמעט ולא שיחק. בין היתר הוא חוזר גם על ידי מילאן וטוטנהאם ופספס כנראה קריירה אירופית גדולה, לבין קבוצות בינוניות בבלגיה והליגה השנייה בצרפת.
מרסלין שחקן שמתנשא לגובה של 197 ס"מ. מן הסתם הוא בעל משחק ראש משובח וצעד ראשון שעוזר לו מאד מול שחקני התקפה יריבים. בצד זה, אוהדי בורדו פשוט חגגו את העובדה שהוא עזב את המועדון בגלל שהם ראו בו אחת החוליית החלשות.
ועדיין, עד כמה שמדובר כאן בסיכון עצום בסכום גדולים עם חוזה של 225 אלף יורו לעונה (בהסכם לשנתיים), קשה מאד להנחית כאן שחקנים עם רזומה כזה בישראל. מרסלין סירב בהתחלה לשמוע על האפשרות להגיע לבית"ר, לא רק בגלל המצב הבטחוני אלא גם בגלל שמבחינתו לשחק בישראל זו פחיתות כבוד. מה ששכנע את השחקן לחתום כאן היתה שיחה שקיים עם מגן מכבי חיפה פייר קורנו משום שלשניים סוכן משותף. קורנו גמר את ההלל על ישראל ועל בית"ר. חוץ מזה, מרסלין הבין שכדי להתניע את הקריירה שלו מחדש הוא צריך לקחת צעד אחורה ובית"ר אמורה לשמש עבורו כשיקום ומקפצה.
המנהל המקצועי, אלמוג כהן אמר לאחר החתימה: ״עבדנו קשה במהלך התקופה האחרונה על מנת להחתים את מרסלין ואני שמח שהצלחנו לעמוד בכך. ז'אן הוא חיזוק משמעותי עבורנו. אנחנו בטוחים ביכולותיו ובתרומתו לקבוצה, והוא יהווה נדבך חשוב בהגנה שלנו. אנחנו שמחים לקבל אותו למשפחת בית"ר ומאחלים לו הצלחה רבה."
איפה הילד?
כהן ינסה להנחית כאן כמה שיותר מהר שחקן כנף זר כשבבית"ר אומרים שיונאס מלדה ממכבי ת"א כרגע לא על הפרק מבחינתם.
השאלה היותר גדולה היא לא מי יגיע, אלא יותר האם שני האסים של בית"ר, ירדן שועה ועדי יונה יישארו. לגבי שועה, גם שתתחיל הליגה, בחלון ההעברות שיסתיים בספטמבר עשויה להגיע הצעה על מספר 7 שתגרום לו לטוס לחו"ל ולהשאיר כאן בור עצום.
לגבי יונה, מכבי חיפה ומכבי ת"א ממשיכות לנסות ולעניין את ברק אברמוב בעיסקה אבל נתקלים בחומה בצורה. אברמוב מבין ויודע שמכירה של יונה בשלב הזה תיצור משבר אמון עצום בינו לבין הקהל, תעצור משמעותית את מכירת המינויים שהחלה השבוע וגם תיירט אפשרות להרוויח על הטלנט הצעיר הרבה יותר כסף בהמשך הדרך, במיוחד שכל העולם בערך יעקוב אחרי הילד כשהוא ישתתף באולימפיאדה בשבוע הבא עם הנבחרת האולימפית.
בסוף, למרות שעוד מוקדם להסיק מסקנות, יש לבית"ר קבוצה טובה. עם זאת, אין לה בשום פנים ואופן קבוצה חזקה. מי שרוצה להבין את ההבדל, שיחכה קצת, משהו כמו חודש כדי להיווכח שלצד נצחונות וכדורגל טוב, העסק הזה יפול כנראה במונחים כמו רציפות, יציבות וחוסן. מונחים שעשויים לעשות את ההבדל בין פלייאוף עליון לפלייאוץ תחתון. ביום רביעי בשבוע שעבר, בית"ר ניצחה את במחנה את גורנה 2:1 משערים של ירין לוי ומיירון ג'ורג'.
