אופק ביטון, ללא ספק השחקן המצטיין של הפועל העונה, ניסה להסביר לנו השבוע איך הקבוצה שלו, ההפתעה של ליגת העל עם היציאה לפגרת המונדיאל, לא מנצחת כבר שמונה משחקים בליגה (ועשרה משחקים ברציפות במצטבר, אם מוסיפים את ההפסד בגביע הטוטו למכבי ת"א ובגביע המדינה למכבי פתח תקווה).
"הרבה אנשים שואלים אותי מה קרה לנו מאז פתיחת הסיבוב השני" אומר ביטון "אבל בכנות, אני לא חושב שהשתנה יותר מדי. בכדורגל לא הכל ורוד והכל הולך כל הזמן, ויש ימים טובים ויש ימים שהכל מסתבך, וכאלה הם הימים האלה. פתאום אנחנו סופגים כרטיסים אדומים, שופטים עושים לנו עוול והכדור פשוט לא נכנס. ועדיין, חשוב לי להדגיש שאנחנו לא מורידים את הראש, שאנחנו מאמינים בעצמנו ושאנחנו נצא מזה. את הכסף סופרים במדרגות.
לא היינו מועמדים לאליפות אחרי סיבוב ראשון חלומי, ולא שכחנו לשחק כדורגל אחרי המשבר שאנחנו חווים עכשיו. כל מי שקשור במועדון, אם זו ההנהלה, המאמן או אנחנו השחקנים, אם היו אומרים לנו שנהיה במקום הרביעי בטבלה אחרי המחזור ה־21 היינו רוקדים משמחה. אנחנו נהיה בפלייאוף העליון, וזה מה שיזכרו בסוף. אל תעשו סיכומים עכשיו כי אנחנו רק באמצע הסיפור".
קראו גם:
ביטון, שמי שמכיר יודע שהוא בחור מאוד גלוי ואמיתי, לא קלישאה מהלכת כמו רוב כדורגלני ארצנו, אינו מכחיש או מתעלם מהעובדה שמשהו רע קורה לקבוצה שלו אבל גם מסרב בתוקף להרים ידיים. "יכול להיות שבסיבוב הראשון, שהיה חלומי לכל הדעות, היינו בסוג של אופוריה, אבל בצד זה אנחנו יודעים מה אנחנו שווים ואנחנו בפירוש שווים פלייאוף עליון. כל חדר ההלבשה והשחקנים מלוכדים וממוקדי מטרה, ואם קצת יחזור לנו הביטחון אתם תראו שנחזור לעצמנו. צריך פשוט את המשחק או את הרגע הזה שבו ישתחרר הפקק ואז הכל יזרום. אני יכול להרגיע את כולם ולהבטיח שאנחנו לא נוותר ונלך עד הסוף כדי לעשות סוג של היסטוריה קטנה בהפועל ירושלים, שבכל השנים שבהן הונהגה השיטה של פלייאוף עליון מעולם לא היתה שם".
חסרה לנו רגל מסיימת
ביטון אינו מתכחש גם לעובדה שלהפועל חסר סקורר, זה שיבוא וישים את הכדור ברשת כשהעסק תקוע. הוא אומנם עושה את זה לא רע בכלל, אבל כמי שמצטרף בקו השני כי התפקיד שלו הוא בקישור. "זה לא סוד שחסרה לנו רגל מסיימת ושאיבדנו את הביטחון מול השער ואת השקט הנפשי עם הכדור, אבל גם קשה להתעלם מרצף של אירועים, שיש שיגידו שהם חוסר מזל ויש שיגידו שהם אצבע קלה מדי על ההדק מולנו. קח את שני המשחקים האחרונים: אנחנו באים לסכנין, משחקים מצוין, ואז אחרי שאנחנו עולים ליתרון סופגים צהוב שני, שכל העולם רואה שהוא פשוט החלטה רעה.
אחר כך מגיע פנדל שרוב השופטים בכלל לא שורקים. ואז מול נתניה, שוב, אדום בדקה הרביעית, אנחנו שומרים על המסגרת, גורמים לשחקן שלהם לצאת באדום, מקבלים פנדל ומפספסים אותו. אלה דברים קטנים שלראיה הופכים בדיעבד להיות דברים גדולים ומכריעים משחקים, וכן, זה משגע אותנו.
הרי אם רוי רביבו לא מקבל אדום, כי זה מה שאומר ההיגיון מול סכנין ובדש, שאין לי חס וחלילה שום טענה אליו, מבקיע את הפנדל, אנחנו מדברים עכשיו על זה שהקבוצה, בניגוד לכל התחזיות של כל הפרשנים, הבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון. אז נצטרך כנראה לעשות את זה בדרך הקשה, אבל נעשה את זה, וכבר בשבת הקרובה מול באר שבע, למרות יחסי הכוחות, אנחנו מגיעים כדי לקחת נקודות, כי עם כל הכבוד להם, ויש לי המון הערכה למה שהם עושים, צפוי להם משחק מאוד קשה, ואף אחד מאיתנו, לא אני ולא החברים שלי, מגיעים להתבטל בטוטו טרנר, ממש לא".
איך זיו אריה מנסה בתקופה האחרונה להחזיר אתכם לתלם? "אין יותר מדי כי אנחנו קבוצה מאוד מסודרת שיודעת מה היא רוצה מעצמה. הוא אומר לנו להישאר פחות או יותר אותו דבר, פרט להתאמות טקטיות ודגשים על היריבות ודברים שאנחנו צריכים לעשות. מה שכן, כדי לשחרר אותנו האימונים קצת יותר כיפיים עם משחקונים ועם אווירה יותר כיפית ורגועה כדי להעלות לנו את הביטחון ואת המוראל. הוכחנו כבר מה אנחנו שווים וברור לנו שזה יחזור".
תנו ליהנות
ביטון, כבר קראתם במוסף הזה, עבר חיים לא פשוטים, שכפי שהוא מעיד: "לימדו אותי להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהמשיך לעשות הכל כדי לעמוד במטרות שהצבתי לעצמי, כי כשאתה אוכל חרא בחיים אתה לומד איך לא לעשות טעויות שעשו אנשים קרובים אליך". הרגע שהוא ייקח עוד הרבה זמן היה תוספת הזמן בטדי לפני כחודש, כשמשום מקום הוא כבש בנגיחה שער משווה, שהציל את הקבוצה שלו מהפסד ליריבה הצהובה שמעבר לכביש.
"היינו בסיטואציה בלתי אפשרית", הוא משחזר. "בפיגור דקה וחצי בערך לסיום וכרטיס אדום לאוואקה. הלכתי לזיו לספסל ושאלתי אותו מה עושים? הוא אמר לי: 'תעשה את הבלגן הרגיל שאתה יודע'. כשנועם מלמוד קיבל את הכדור התחלתי לרוץ לעומק, ואף אחד משחקני ההגנה של בית"ר פשוט לא שם לב. נגחתי, ומשם זו תחושה שאי אפשר לתאר במילים, סוג של התפוצצות.
"רצתי לחברה שלי (נועה קליין, שאיתה הוא כבר שש שנים ביחד) ונתתי לה נשיקה. חברים קרובים שלי שהיו ביציע שהם אוהדי בית"ר לא הפסיקו לקלל אותי. לא ישנתי יומיים ברצף אחרי המשחק. אוהדי בית"ר שלחו הודעות שהרסתי להם את העונה ואת החיים ושאני מופיע בסיוטים שלהם. מה שחשוב לי באמת זה ששימחתי את אוהדי הפועל".
ודקה אחרי הדרבי, במסיבת עיתונאים, זיו אריה מכנה אותך 'דביל'. "מי שצרם לו לשמוע את זיו כנראה לא מבין עד כמה מיוחדים היחסים שלי ושלו. בכל משפחה יש הומור פנימי שבו לפעמים משתמשים בביטויים שאם אורח נכנס הוא חושב שזה לא לעניין. לא רק שלא נעלבתי, זה רק ממחיש בעיניי עד כמה הקירבה ביני לבין זיו היא אמיתית ומהלב. זה כמו אבא שיגיד לבן שלו בצחוק: 'יא מכוער'. נו, לא ברור שהאבא הזה חושב שהבן שלו הכי יפה בעולם? הייתי הרבה יותר נעלב אם הוא היה אומר בממלכתיות: 'אני מעביר את רשות הדיבור לאופק ביטון...' הלו, הרגע השווינו בדרבי בדקה הכמעט מאה. תנו ליהנות".
קפיצה קטנה לחו"ל
לפני סיום אנחנו מנסים לברר עם ביטון, אחרי העזיבה של גוני נאור ושל אחמד סלמן והעובדה שגיא בדש ואילוז' יאו בודקים, במקביל למשא ומתן עם הפועל, גם אופציות אחרות, היכן הוא יהיה בעונה הבאה. "יש להפועל אופציה לרכוש אותי מהפועל תל אביב תמורת 300 אלף שקל. אני מניח שהם יממשו את האופציה הזו, ואם לא אני חוזר אוטומטית להפועל תל אביב. יש לי את כל הסיבות שבעולם להישאר כאן וזה מה שאני רוצה".
תסביר. "אני מצליח לבוא כאן לידי ביטוי ולהפיק מעצמי את המקסימום, אבל מעבר לזה, סימנתי לעצמי כמטרה להגיע לאירופה והפועל זה המקום הטוב ביותר שממנו אפשר לצאת לחו"ל. ראינו עם גוני נאור וגם עם וילי אגאדה שהמועדון מבין ששחקן רוצה להתקדם ונותן לו את ברכת הדרך. במועדונים אחרים, במיוחד הגדולים, לא כל כך מהר נותנים לך את האפשרות לפרוח ולהגשים את עצמך, ואלה דברים שאני לוקח בחשבון לקראת העתיד".
