קבוצה של מאמן: בקיץ האחרון רגע לפני שבית"ר מתרסקת לליגה א', הרבה מאנשי שלומו של יוסי אבוקסיס התחננו אליו שיניח את המפתחות. "אף אחד לא יזכור את תנאי הפתיחה שלך" אמרו לו. "בסוף התיק ייפול עליך. יש לך יותר מדי מה לסכן והסיפור הזה עלול לעלות לך ביוקר".
אבוקסיס לא הניד עפעף. את הסיבות שמר לעצמו. יש כמה סיבות בגללן סירב לשבור את הכלים. הראשונה: אחרי ששיקם את יחסיו עם אוהדי בית"ר לאחר 21 שנים של איבה, הוא לא רצה להצטייר שוב, כמי שנוטש את הספינה רגע לפני שהיא טובעת.
השנייה: אבוקסיס כנראה ידע את מה שכולנו לא קלטנו וזה שחברו הטוב, ברק אברמוב האיש ששידך בינו לבין משה חוגג בדרך להיות הבעלים של בית"ר והמתין בשקט.
השלישית: במילים הכי פשוטות יוסי אבוקסיס הוא פשוט חתול רחוב. הוא יודע מצוקה מהי, בטח מהי הישרדות. החספוס שלו כאדם, והיכולת להתמודד עם קשיים הרבה יותר גדולה מאשר אחרים שגדלו עם כפית זהב בפיהם. האפשרות שיישאר בלי עבודה או גרוע מכך, ייאלץ לאמן קבוצה בליגה א' הן אולי לא נעימות אבל הוא יודע מצוין שלא הרבה זמן יישאר מחוסר עבודה.
צריך להבין את התהליך שעבר אבוקסיס בשנים האחרונות. עד השלב שבו הגיע להפועל באר שבע, היעד הברור בוויז המקצועי שלו היה מועדון גדול שימצב אותו בשורה הראשונה של המאמנים בארץ ובאופן טבעי גם יהיה מקפצה לנבחרת ישראל. השנים תחת אלונה ברקת (אבוקסיס הביא גביע לבאר שבע בשנת קורונה תחת הנאמן עו"ד יצחק יונגר, תקופה סופר מוצלחת) חישלו אותו. הוא קלט שהחיים תחת קבוצות עתירות תקציב הם לא גן עדן כי בב"ש גם לא היה לו תקציב וגם חוסר האמון מצד הבוסית רוקן לו את חדוות העשייה.
השלב הבא היה חזרה לחיקו של אברמוב בבני יהודה וגם שם, הירידה לליגה הלאומית והדשדוש בליגה השניה דיכאו אותו. הוא היה מספר אז, כמה חסרים לו משחקים מול אצטדיונים מלאים, ולא פחות מזה, האתגר. הוא הרי כבר עמד בכל אתגר אפשרי שהציבו לו: פלייאוף עליון עם סכנין, גביע ופלייאוף עליון עם בני יהודה, גביע עם באר שבע, ועדיין הדברים הסתבכו. כשהגיע לבית"ר בדיוק לפני שנה, בפברואר 2022, זה היה קרש הצלה בשבילו וקרש הצלה בשביל המועדון מבית וגן. מי שהיה מועמד אולטימטיבי לאימון נבחרת ישראל היה צריך להמציא את עצמו מחדש.
קראו גם:
במידה רבה מאד, העלילה אבוקסיס המאמן החלה לדמות לזו של אבוקסיס השחקן. בדיוק כמו באמצע שנות התשעים, כשאברהם לוי ואלי כהן השריף הוציאו אותו, מי שסומן כיורש של משה סיני בהפועל ת"א, ממגרש הטרשים של צפרירים חולון והוא גמל לבית"ר בתארים והרנסנס הגדול בתולדותיה, יכול מאד להיות שהחתונה המחודשת בין אבוקסיס לבית"ר, תחזיר לשניהם עטרה ליושנה.
אני לא מוותר
בית"ר ניצלה כידוע, מאימת הגיליוטינה של ליגה א' אבל פתחה את העונה כשטיח של הליגה עם רביעייה בנתניה חמישיה מבאר שבע, הפסד בדרבי אחרי 31 שנים ורביעיה חד צדדית מול מכבי תל אביב. אין כמעט מאמן ו/או בעלים שלא היו מרימים ידיים במציאות שכזו. אלא שאברמוב יודע יותר טוב מכולם מהן האיכויות של אבוקסיס ופרידה מהמאמן בשום רגע לא עברה לו בראש.
אבוקסיס? הוא לא מרים ידיים עד שלא נשמע הגונג האחרון. אם אתם לא מאמינים לכו ליוטיוב למשחק של צ'לסי נגד הפועל ת"א בו אבוקסיס אוסף את הכדור מהרשת אחרי שער יתרון היסטורי של האדומים וצורח עליהם "שיש מספיק זמן להבקיע את השני כדי לצאת לגומלין בראש שקט". אז אבוקסיס התחיל לעבוד כמו דייג זקן שכולם צוחקים עליו שאין כלום בים ושזריקת החכה כמוה כברכה לבטלה. אבל ההתעקשות שלו הייתה, הרבה לפני תוצאות והישגיות, לייצר משהו שדומה לקבוצת כדורגל שהולמת את ליגת העל. לא יותר מזה בשלב הראשון.
לא סתם הוא שחזר השבוע ש: "בתחילת העונה לא היינו קבוצת כדורגל". זו גם הסיבה, שאחד המשחקים שמהם אבוקסיס יצא הכי מסופק, הוא ה-0:0 מול הפועל חיפה- על פניו אכזבה וכישלון ענקיים. מבחינת המאמן, הרגע שבו בית"ר סיימה משחק בלי לספוג, הכתיבה את הקצב וניסתה לפחות אופטית לשלוט במגרש. "רק אצלנו מסכמים עונה אחרי משחק אחד" אמר "אבל המשחק הזה ילמד אותנו הרבה". אבוקסיס ידע שהיכולת שלו לייצר משהו שיגרום לבית"ר להרוויח זמן עד לחלון ההעברות בינואר אלה הם הזרים. את אספריה הוא שלף בשיחת טלפון בקיץ באמצע הלילה לקולומביה בה הבהיר לו: "אתה תהיה אצלי השחקן הכי מרכזי בהיררכיה" והשחקן ענה לו: "לא משנה לי כמה אתם משלמים, אני מגיע".
על יון ניקולסקו אבוקסיס התעקש בכל הכח ואמר למולדובי: "אתה החלוץ מספר 1 פה לא משנה לי אם תבקיע או לא, תקבל ממני גיבוי עד הסוף". ולגבי השלישי, טרזי תומא, אבוקסיס נאבק שיגיע כי הוא למד עליו שני דברים: הוא היה אחד המתקלים הכי טובים בליגה בה שיחק, וההצטרפות שלו מקו שני היא בדיוק מה שהוא צריך כדי להעביר את כובד המשחק לחצי המגרש של היריבה. במידה מסוימת (מאד כי ההקבלה עושה עוול למאמן בית"ר) קצת כמו אבוקסיס השחקן שהיה הטריילר הכי גדול בתולדות בית"ר והפועל ת"א, אולי גם של הכדורגל הישראלי.
להרוויח את שועה
לפני שלושה חודשים ירדן שועה לא הגיע לאימון בגלל בעיה אישית. אבוקסיס רתח. "יש לי עוד 22 שחקנים ואני לא יכול גם אם אני רוצה ואני לא רוצה לתת לעשות פה שכונה" אמר המאמן. שועה לא יכול היה לעצור את הדמעות ואמר: "יש לי בעיות בבית". בשניה אחת שיחת הנזיפה הזו עברה לחיבוק פיזי. "אני כאן בשבילך אבל אני רוצה לראות אותך עוזר לעצמך. לוקח את הקבוצה הזו על הגב". מאז, שועה שכבר כולם התייאשו ממנו נולד מחדש. לא פחות ולא יותר שינה מסלול שהלך לכיוון של ראובן עובד למועמד לגיטימי לשחקן העונה ומי שבית"ר תרוויח עליו בקיץ מיליונים.
אבוקסיס גם היה זה שמנע מברק אברמוב להיפרד משועה באופן חד צדדי כי בעלי בית"ר הרים ידיים לגבי מספר 7 או לפחות ניסה להפחיד אותו. מה שבטוח היכן שנכשלו רבים וטובים, אבוקסיס הצליח בענק והחזיר את שועה למסלול. אנקדוטה קטנה: במשחק הגביע בעפולה, כשהסתיים המשחק שועה לקח את השוער החדש מיגל סילבה ליציע האוהדים וביקש שישירו לו. אבוקסיס הביט מהצד והתמוגג.
ככה נראית קבוצה בריאה ככה נראה שועה במיטבו. לא סתם, וזה אחרי בדיקה, אבוקסיס הוא קונצזוס עבור השחקנים שלו. הם משחקים בשבילו ומעריכים אותו אבל לא פחות מזה, הם יודעים שעם כל הניסיון שלו והיחסים הקרובים שלו עם בעל הבית, הם לא יכולים לערבב אותו ו/או להתעסק איתו. במציאות של הכדורגל הישראלי זה הרבה מאד.
גמישות מחשבתית
מאז תחילת העונה אבוקסיס עושה יש מאין. בהיעדר קשר אחורי, לב של קבוצת כדורגל הוא ליהק לתפקיד את אוראל דגני במה שהתגלה כהברקה. ירדן שועה, שכמעט כל המאמנים שלו ציוותו אותו או כחלוץ מטרה מספר 9 או כחלוץ שני, אבוקסיס הפך לפליימייקר, מספר 10, האיש שבעצם מנהל את המשחק.
את התוצאה בדמות 12 בישולים ואת היכולת של שועה כולם רואים. על שועה כבר קראתם, אבל אבוקסיס גם ציוות את ליאון מזרחי קשר במקור כמגן שמאלי והרוויח עוד אופציה בעמדה הבעייתית הזו (לפחות עד הגעתו של מורוזוב) ורק בשבת האחרונה שיחק במערך של שלושה בלמים מה שגרם לדנילו אספרייה לשמש כחלוץ שני, להימנע מאנרגיות מיותרות על הקו כשחקן כנף ולהחזיר בשער ובישול.
חובה לציין: אבוקסיס די סלד מהאופן שבו הקבוצה שלו שיחקה עד לאחרונה עם כדורגל הרפתקני, שכונתי במובן מסוים שבו בדרך כלל סופגים מרבע מצב ומבקיעים מחצי מצב. הוא חסיד של כדורגל מהודק, טאקטי ומסודר. אבל במציאות בה זו היתה האפשרות היחידה להביא נקודות עם קט רגל שמהנה את הצופה הממוצע אבוקסיס בלע את הרוק וספר את הימים עד ינואר.
החזון שלו זו קבוצה שסופגת מינימום שערים ולפעמים גם מנצחת בתוצאה מינימלית תוך כדי שהיא מוציאה ליריבה שלה את הנשמה. המטרה שלו כרגע, בדרך לפלייאוף העליון ולהסתערות על גביע המדינה הוא לייצר כאן קבוצה שיש לה עמוד שדרה ועוצמה שהיא מנצחת לפעמים גם בשיניים. הגולים שבית"ר ספגה עד למחזור האחרון בקרית שמונה הם בדיוק הדברים שאבוקסיס אלרגי אליהם.
ועוד עניין אחרון: כולם תהו איך ייתכן שאבוקסיס לא דופק על שולחנות בואכה חודש ינואר כדי לקבל חיזוק. גם כאן, כמו בקיץ, אבוקסיס ידע את מה שכולם פספסו: שהוא יקבל את מה שירצה בשיחות בחדר סגור עם אברמוב. אין מאמן שהיה משכנע את אברמוב למרות הפיתוי של ההכנסות הצפויות מהפלייאוף העליון והתמיכה המדהימה של אוהדי בית"ר שהעלתה משמעותית את ההכנסות לקבל בחלון ההעברות חמישה שחקני רכש. אברמוב הרי הוא האיש שהביא את אבוקסיס לבית"ר עוד לפני שהוא עצמו הגיע לכאן, והוא מבין את מה שהולך ומסתמן כמציאות פשוטה: יוסי אבוקסיס הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לבית"ר בשנים האחרונות. פלייאוף עליון וזכיה בגביע (בלי עין הרע) יתנו לו מקום של כבוד בדפי הזהב של ההיסטוריה של בית"ר לא רק כשחקן אלא גם כמאמן.
