בשכונת בקעה זוכרים היטב איך בחודש שעבר פונו בבהילות תושבים ברחוב בן יפונה, מחשש לקריסת מבנה. הדבר קרה זמן קצר יחסית לאחר שבניין בחולון התמוטט 32 שעות לאחר שפונה מדייריו. בעירייה מאשרים כי האירועים האחרונים גרמו לזינוק במספר הפניות של תושבים מודאגים. מ־5 באוקטובר ועד 28 בחודש התקבלו במחלקה למבנים מסוכנים בכיכר ספרא 99 פניות של אזרחים מודאגים, כשבאותה תקופה בשנה שעברה התקבלו 44 קריאות. "רוב הפניות היו על אודות חשש מפני סכנות אפשריות במרכיבים שונים במבנה, כמו קיר, גדר, עמוד תקרה או מרפסת - וזאת על רקע קריסת הבניין בחולון", מסבירים בעירייה.
אלא שגם בחינת החצי שנה האחרונה מראה על זינוק משמעותי בפניות לעירייה. על פי נתוני המוקד העירוני, שמתפרסמים כאן לראשונה - התקבלו בתקופה זו 640 פניות בנושא של מבנים מסוכנים, לעומת 460 תלונות בתקופה המקבילה אשתקד.
ביולי האחרון גם חשף "ידיעות ירושלים" תופעה של מרפסות שנבנו בתקופת הקורונה, כאשר חלקן הוקמו ללא היתרים ועלולות לקרוס. חודשיים לפני כן קרסה הטריבונה בבית כנסת של חסידות קרלין סטולין בגבעת זאב. באסון זה נהרגו שלושה אנשים וכ־220 נפצעו.
חוששים גם מהמרפסות שעלולות להתמוטט
בחג סוכות האחרון הפיצו תושבים רבים ברשתות החברתיות תמונות של סוכות מסוכנות שהוקמו בעיר. אחת מהן נבנתה לגובה של 12 מטר בשכונת בית ישראל, על גבול מאה שערים. לא פחות מ־200 שוטרים, שהותקפו באבנים, חיתולים ופחים בוערים, נאלצו להגיע למקום כדי לפרק את המפגע.
בדיקת "ידיעות ירושלים" העלתה כי לפני החג ובמהלכו התקבלו במוקד העירוני 68 פניות בנושא של הקמת סוכות מסוכנות, לעומת 59 תלונות בתקופה המקבילה אשתקד. בעירייה מדגישים כי "כל הפניות טופלו בידי גורמי האכיפה".
"בירוקרטיה ופיקוח חלקי", או "אכיפה בלתי מתפשרת"
"הבעיה בעיר נעוצה בבנייה בלתי חוקית, שבאופן טבעי מרוכזת בקרב השכבות הסוציו־אקונומיות הנמוכות, בחברה הערבית והחרדית", אומרת אלונה ליפשיץ, אדריכלית ומתכננת ערים בעלת משרד אדריכלות בירושלים. "מצד אחד העירייה מערימה קשיים בירוקרטיים גדולים במיוחד על מתן היתרים, כלפי כל תושביה, ומצד שני - גם לא מגיעה לפקח, כך שנוצר פער משני הקצוות, שגורם, למשל, למגמה של בניית מרפסות מאולתרות ללא תכנון הנדסי וללא אישור. התוצאה העגומה שאותה אנו חווים לעיתים קרובות", מוסיפה ליפשיץ, "היא שאותן מרפסות נוטות ליפול, אם בשל חלודה ואם בעקבות השלג הירושלמי. זכורים לי לא מעט מקרים של פגיעות קשות.
"עניין נוסף הוא שהאינפורמציה של מחלקת המבנים המסוכנים בירושלים אינה חשופה לציבור, לעומת ערים כמו תל אביב. כאן אפשר להניח שאולי מעורבים גם אינטרסים פוליטיים נסתרים".
מכיכר ספרא נמסר: "עיריית ירושלים פועלת לזירוז ולייעול של הליכי הבנייה השונים תוך הקפדה על דרישות החוק, במטרה להוציא מן הכוח אל הפועל את פוטנציאל הבינוי בעיר.
"מצד שני, העירייה מבצעת אכיפה בלתי מתפשרת כנגד בנייה בלתי חוקית בכל חלקי העיר ובאופן שוויוני. יש לציין כי לעירייה אין מידע על מבנה הנמצא בסכנת התמוטטות מיידית. כלל המידע על אודות מבנים מסוכנים ממוחשב ומנוהל במערכות העירוניות. מאחר שמדובר במידע בעל רגישות, עיריית ירושלים אינה מפרסמת אותו לציבור כמידע גולמי אלא פועלת לעדכון בעלי הנכסים עצמם. העירייה דוחה כל טענה לשיקולים זרים ותמשיך לשים לנגד עיניה את טובת הציבור ואת בטיחותו".
החשש מקריסות 'פל קל' נוספות הוביל לפרסום מלא
במאי האחרון ציינו בירושלים 20 שנה ל'אסון ורסאי', שבו התמוטט אולם אירועים באזור התעשייה תלפיות. בחתונה שנערכה במקום נהרגו 23 איש וכ־380 מהאורחים נפצעו. ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט בדימוס ורדימוס זיילר קבעה כי הגורם המרכזי לאסון היה שיטת בנייה הקרויה 'פל קל', שבה נעשה שימוש במקום הזה, ובעוד מבנים רבים בארץ בכלל ובירושלים בפרט.
האצבע המאשימה כוונה גם לכיוון עיריית ירושלים והדרך שבה טופלו בבירה מבנים מסוכנים. הדבר הוביל לתביעה משפטית מצד משפחות ההרוגים והפצועים, ובשנת 2017 נאלצה העירייה לפצות את נפגעי האסון ב־70 מיליון שקל.
כלקח מהטרגדיה ההיא, באתר העירייה מפרסמים דוח מפורט שכותרתו 'רשימת מבנים החשודים כמבני פל קל'. הרשימה כוללת את המבנים שנהרסו, כמו למשל תקרת הפל קל בקולנוע אוריון, או בבית האבות ברחוב המצור 1. יש גם פירוט של המקומות שבהם היה פל קל אך בוצע הליך חיזוק - כמו למשל מספר גני ילדים בפסגת זאב, ובאולם השמחות 'הילולת השרון' שבתלפיות, ששכן לא רחוק מ'ורסאי'.
אגב, הרשימה כוללת מבנים שלגביהם היה חשד, כמו למשל רחבת הריקודים במועדון 'האומן 17', אולם לאחר בדיקה של מומחים נקבע שאין כל צורך בעבודות חיזוק.
בתל אביב הרשימה המלאה, בירושלים מעדיפים מידע כללי
בניגוד למידע המלא והמפורט על מבנים שבהם היה חשש לקריסה בשל 'פל קל', העירייה אינה חושפת באתר שלה את שאר המבנים המסוכנים בבירה. יצוין כי עוד בטרם קריסת המבנה בחולון, בתל אביב החליטו לחשוף בפני הציבור את כל המידע בנושא. באתר האינטרנט של עיריית תל אביב מופיעה מזה כחודשיים 'רשימת מבנים מסוכנים פעילים - עיריית תל אביב־יפו'.
מדובר בקובץ שכולל רשימה ובה מאות מבנים עם פירוט מלא - האם המקום מאוכלס, האם הוא מחויב בשימור, ומה התאריך האחרון שבו ביקר נציג הרשות המקומית במקום. בדוח המפורט גם כתוב מה סטטוס הטיפול במקרה, ובכלל זה אם הנושא נמצא בהליך משפטי, או אם ניתנה לבעלים ארכה לתיקון המפגעים וכדומה. בירושלים המצב שונה ובאתר העירייה אין רשימה דומה.
בדיקת mynet ו"ידיעות ירושלים" חושפת כי במחלקה העירונית למבנים מסוכנים יש 615 תיקים פעילים שנמצאים במעקב. בעירייה ביקשו להדגיש: "מבנים אלה אינם בסכנת התמוטטות אלא נמצאים במעקב המחלקה עד לביצוע הפעולות הנדרשות על ידי הדיירים בבניינים. להלן חלוקת התיקים לפי אזורים: צפון העיר - 120 תיקים, דרום העיר ומערבה - 130 תיקים, מזרח העיר - 165 תיקים, מרכז העיר - 200 תיקים".
6 צפייה בגלריה
מפת המבנים המסוכנים של ירושלים
(מקור: עיריית ירושלים, עיצוב - הדר חן, מחלקת אינפוגרפיקה "ידיעות אחרונות")
על השאלה מדוע הם אינם מפרסמים את הרשימה המלאה של המבנים המסוכנים, כמו בתל אביב, נמסר מכיכר ספרא: "כל המידע על המבנים ממוחשב ומנוהל במערכות העירוניות. עם זאת, מאחר שמדובר במידע בעל רגישות עיריית ירושלים אינה מפרסמת אותו לציבור כמידע גולמי. בכל מקרה העירייה מעדכנת כמובן את בעלי הנכסים עצמם".
חבר המליאה ביקש מידע (אבל ימשיך לחכות)
חבר המועצה יוסף שפייזר ('התעוררות') פנה לאחרונה לעירייה בבקשה לראות את רשימת המבנים המסוכנים. לטענתו, "על פי סעיף 140א לפקודת העיריות - פנקסי העיריה ומסמכיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה". בתגובה נמסר לו מהעירייה כי "אין מדובר במקרה המובהק בסעיף 140 א' שהוא עיון במסמך מסוים המצוי ברשות העירייה, לכן הבקשה לא תיענה תוך שלושה ימים. היא תטופל מיידית ועד 21 ימי עבודה נעביר מענה".
שפייזר: "עיריית ירושלים חייבת לנהוג כמו עיריית תל אביב וערים אחריות נוספות ולחשוף בפני הציבור את רשימת המבנים המסוכנים. הרי אין היגיון להסתיר מידע, ודברים מסוג זה חובה לחשוף. זכאי למשל כל רוכש דירה בבירה לדעת אם הבניין שבו הוא קונה מוגדר כמבנה מסוכן".
