אולי קצת אירוני שהמוסד התרבותי שתכליתו להטיף להכלה ולהבנת האחר, בינתיים מוסיף לעמוד בלב מחלוקת משפטית שגוררת רגליים ומונעת ממנו לפעול. 16 שנים לאחר תחילת הבנייה בשטח, מוזיאון הסובלנות מוסיף לעמוד כפיל לבן ברחוב הלל שרק מחכה להתעורר לחיים. העבודות בחלק הפנימי של המוזיאון עדיין נמשכות ואין תאריך פתיחה באופק. המבנה הראוותני שהיה אמור להוות אטרקציה אדריכלית בפני עצמה הוחלף במשהו יותר מינורי ו'אפור'. למבנה אין עוד טופס 4 הדרוש לאכלוסו, מטלת הבנייה עבור הציבור טרם הוקמה וזאת מפני שיש כאמור קרב משפטי מול העירייה על בעלויות הקרקע עליה המטלה אמורה להתבצע.
3 צפייה בגלריה
מוזיאון הסובלנות כיום
מוזיאון הסובלנות כיום
מוזיאון הסובלנות כיום
(צילום: איתן אילן)
בין הצדדים עדיין לא שוררת הסכמה אבל מתקיימים דיונים בנושא ומסתמן שיתוף פעולה. הכיוון הוא הקמת מעונות, אך עדיין נדרש להחליט מי יהיה בעל הקרקע, החלטה בעלת השלכות ומשמעויות לא מבוטלות.
בכל אופן תמונת המצב כרגע היא די עגומה ולא ברורה, זאת לנוכח היעדר לוחות זמנים, ודחיות חוזרות ונשנות של תאריך הפתיחה. מה שכן, בחצי השנה האחרונה החלו לערוך במקום אירועים וכנסים גדולים לגופים שונים ומכובדים, באולמות שהושלמו בנייתם, כמו למשל ועידת הגרוזלם פוסט בו התארח גם ראש הממשלה. כך אולי יכולים במוזיאון הסובלנות להתהדר באורחים שכבר פקדו את המקום ו'לחסוך' על הדרך טקסי פתיחה וגזירת סרטים.

אתר בנייה מתמשך

במינהל הקהילתי לב העיר כבר לא מתלהבים מהפרויקט הגרנדיוזי שהקמתו נמשכת שנים ארוכות מבלי לראות את סופה. בהתחלה היו צפיות גבוהות שמוסד תרבותי כזה יביא למרכז העיר תיירים ויהווה מוקד משיכה ברמה הארצית אך לאט לאט הציפיות נחתו למציאות הקשה.
עוד כתבות בנושא:
יו"ר המינהל הקהילתי, ד"ר אופיר לנג: "פנינו לעירייה לא פעם ולא פעמיים, וגם להם אין יותר מדי מה לעשות. פשוט מדובר במחדל. במקום כל כך מרכזי בעיר משאירים מתחם של עבודות בנייה שאני זוכר ככה כבר לא מעט שנים. בשעתו חשבנו לעשות שם גם שלוחה למתנ"ס שלנו אבל זה לא יצא לפועל. למטלה שלהם למען הציבור אנחנו עוד מחכים".
"אני מלווה את הפרויקט הזה כבר שנים עוד מהזמן שהייתי בעירייה", נזכר סגן ראש העיר לשעבר, פפה אללו, "היו בהתחלה ציפיות מאוד גבוהות וכל מי שהיה בעד דיבר בשבחו של האדריכל הבינלאומי, פרנק גרי. רצו להקים כאן משהו עם טיטניום וכל מיני צבעים ומתכות. זה היה צריך להיות המונומנט של העיר, אבל ברור לכולם שגם כשהמוזיאון הזה ייפתח בסופו של דבר, התוצאה היום שונה בתכלית ולא לטובה.
"לא ברור בכלל מה יהיו התכנים אבל כרגע זה ממש כמו פיל לבן. הם היו צריכים לשפץ את כיכר החתולות למען הציבור אבל עכשיו אולי יבנו שם בניין עם איזה פונקציה שתשרת גם אותם, אז הם כבר פחות חושבים על הציבור הירושלמי".
3 צפייה בגלריה
כיכר החתולות
כיכר החתולות
רבים על השטח. מוזיאון הסובלנות וכיכר החתולות
(צילום: יואב דודקביץ')
גם סגן ראש העיר הנוכחי, יוסי חביליו, אינו שבע רצון מהתהליכים שמתרחשים וחושש מתוצאה מאכזבת. "אני חושב שבצורתו הקיימת, המבנה אינו מתאים לסביבה. היה ניתן להשתמש בקרקע המרכזית והחשובה הזו לצרכים חשובים יותר לציבור. משנבנה כבר המוזיאון על קרקע ציבורית – יש לוודא שיהיה פתוח כבר מהיום הראשון לכלל הציבור, ולא ישמש בתור מועדון סגור לאירועים פרטיים מכל מין וסוג".

נגמר הכסף

נזכיר כי לצורך הקמתו של המוזיאון הושקעו קרוב למיליארד שקל שנתרמו על ידי נדבנים אמריקאים. אך כיום גם מנהלי המוזיאון והתומכים המיליארדרים מעבר לים לא מלקקים כאן דבש. במשך השנים הוצאו עשרות מיליוני דולרים על שינויים ומצבים לא מתוכננים. עיכובים כגון הקפאת הבנייה מטעמים משפטיים, הפרישה של האדריכל פרנק גרי והצורך להעסיק אדריכלים חדשים, וכן ההכנה והאישור של תוכנית בנייה חדשה מאפס; גם הקורונה והעדר כח אדם - כל אלו תורגמו למיליוני דולרים של הוצאות בלתי צפויות. הפרויקט הלך והתפתח במרוצת הזמן, דרש עוד ועוד השקעות וגיוסי כספים והביא לפניות נוספות לתורמים ולתומכים. בסופו של דבר המוזיאון ייפתח אבל מי שלא ימצא התאמה בין הסכומים האדירים שהושקעו, לבין התוצר הסופי שישתדל לא להיראות מופתע מדי.
מהנהלת מוזיאון הסובלנות נמסר: "ייעודו של המוזיאון בתכנונו המקורי - מרכז מוזיאלי חווייתי ומרכז כנסים. החלק המוזיאלי החוויתי נמצא בבנייה".
תגובת העירייה: "מוזיאון הסובלנות טרם נפתח ואוכלס באופן קבוע. במקום נערכו אירועים חד פעמיים לפי חוק רישוי עסקים. העירייה פועלת עם מוזיאון הסובלנות לקידום אכלוסו בהקדם האפשרי. למקום קיימת תכנית מאושרת ובכוונת העירייה להגיש תכנית חדשה על המתחם המדובר".

תולדות המוזיאון

בשנת 2003 החלה להתגבש התוכנית יוצאת הדופן של האדריכל הנודע פרנק גרי להקמת מוזיאון הסובלנות ליד כיכר החתולות. בניית הקומפלקס הענק התחילה כבר בשנת 2005, והבעיות לא איחרו לצוץ.
תחילה הוגשה התנגדות למיזם בטענה לפגיעה בבית הקברות המוסלמי הסמוך והבנייה הוקפאה לזמן מה. רק לאחר גישור ודיונים שהתגלגלו עד לפתחו של בית המשפט העליון ב־2008, נפסק שאפשר להמשיך בבניית המיזם המורכב.
3 צפייה בגלריה
ההצעה המקורית. עלות של רבע מיליארד דולר.
ההצעה המקורית. עלות של רבע מיליארד דולר.
ההצעה המקורית. עלות של רבע מיליארד דולר.
(הדמיה: פרנק גרי אדריכלים)
בתחילת שנת 2010 הודיע גרי במפתיע שהוא החליט לוותר על המיזם, ותוכניתו נגנזה. כעבור כשנה וחצי אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תוכנית חלופית של האדריכלים ברכה ומיכאל חיוטין, אך שנה לאחר מכן עזבו גם הם את המיזם.
המוזיאון בעיצובו הנוכחי החל להבנות בשנת 2013, תחת משרד אדריכלים בריטי־סינגפורי בשיתוף 'יגאל לוי אדריכלים' הישראלי.
התכנון הראוותני ומעורר המחלוקת של גרי, כלל מספר מבנים בצורות לא סימטריות. בנוסף ביקש האדריכל לעשות שימוש בחומרי בנייה ייחודיים, כגון ציפויי טיטניום וזכוכיות בגוון כסוף וכחול.
העיצוב התכתב עם מוזיאון גוגנהיים שגרי תכנן ובנה בבילבאו שבספרד. היזמים, מרכז שמעון ויזנטל, וראשי העירייה לשעבר אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי תמכו במיזם הייחודי, שהיה אמור להפוך לאטרקציה תיירותית בפני עצמה. הקומפלקס היה אמור לכלול בין השאר אולם אירועים וקולנוע רב תכליתי של כ־400 מקומות ישיבה, אמפי פארק פתוח תחת כיפת השמיים לאלף צופים, אולמות כנסים, ספרייה, מוזיאון אינטראקטיבי ומסעדה המשקיפה על גן העצמאות.
בשלב השני המוזיאון היה אמור להתרחב אל כיכר החתולות ולחבר בין המבנים בגשר או במעבר תת־קרקעי.
משלחת מיוחדת של הנהלת מרכז ויזנטל הציגה בפני נשיא המדינה את המודל, שהוטס במיוחד מלוס אנג'לס. הפרויקט צלח את ההתנגדויות, שטענו שהמבנה מנוכר לאופי הבנייה בעיר ולבנייה בנחלת שבעה הסמוכה. לאחר שהתוכנית אושרה בוועדה המחוזית, הטיסו לארץ במיוחד לטקס הנחת אבן הפינה את מושל קליפורניה דאז ארנולד שוורצנגר.
התוכנית המקורית אומנם צלחה בשלום לא מעט משוכות, אך לאחר שגרי פרש מהמיזם בינואר 2010 מרכז שמעון ויזנטל נאלץ כאמור לאתר משרד אדריכלים חלופי שיציג תוכנית חדשה ויאשר אותה מחדש במוסדות התכנון והבנייה.
לאחר פרישתו, נודע כי גרי קיבל את ההחלטה בעקבות מחלוקות קשות בינו לבין מזמיני העבודה בדבר עלות הקומפלקס: ההערכה אז הייתה שעלות הפרויקט תגיע ל־250 מיליון דולר, ועל כן ביקשו שיתכנן גירסה צנועה יותר שתצמצם באופן ניכר את העלויות. גרי ראה בכך פגיעה בחופש התכנון שקיבל. עבודותיו הקודמות כגון היכל הקונצרטים על שם דיסני בלוס אנג'לס ומוזיאון גוגנהיים, הפכו זה מכבר לאייקונים של אדריכלות פורצת גבולות וחדשנית, וזה מה שהוא שאף לעשות גם בבירת ישראל.
בניית התוכנית החלופית, הצנועה בהרבה כפי שניתן להתרשם כיום, הייתה אמורה להסתיים עוד בשנת 2017 אך כנראה שגם בחלוף ארבע שנים מהמועד המקורי, נצטרך להתאזר בעוד הרבה סבלנות.