לראשונה בארץ האפוטרופוס לנכסי נפקדים חויב בפסק דין לחשוף את שחרורי הקרקעות לבעליהן המקוריים שנרשמו כנפקדים בפרוץ מלחמת השחרור ב־1948.
למעשה מדובר בהפיכת ההחלטה של בית המשפט המחוזי, שדחה את העתירה בנושא שהוגשה על ידי רם כהן, אשר יוצג על ידי עורכי הדין אמיר עדיקא ולירון מגן, ממשרד טל קדרי, שמיר ושות', ועו"ד יהושע למברגר, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה. שלושת שופטי העליון קיבלו את מרבית טענות המערערים, מה שהביא את נציגי האפוטרופוס הכללי להגמיש את עמדתם בעניין העמימות שממנה נהנה הגוף לניהול הנכסים.
בסופו של דבר ניתנה פסיקה בהסכמת הצדדים, שמהווה מעין קבלה חלקית של העתירה, ולפיה יועבר המידע על השבת נכסי נדל"ן ומגרשים ריקים בטווח שבע השנים שקדמו להגשת העתירה הראשונית בנושא לבית המשפט המחוזי (2019-2013). הוחלט לשחרר מידע רק על תקופה זו לנוכח קשיים באיתור המידע על ידי האפוטרופוס עצמו.
כשל ניהולי
כנגד האפוטרופוס נטען כי הוא מהווה גורם פסיבי שאינו משחרר מידע, לא יוזם בנייה ולא מעביר נכסים לידי רשות מקרקעי ישראל - ובזאת הוא מעכב למעשה עסקאות נדל"ן בירושלים. בפסיקתו בית משפט העליון מותח ביקורת על טענות האפוטרופוס כי אין בידיו מאגר מידע שלם על כלל העסקאות וכדי למצוא עיסקה מסוימת יש לחפש ידנית בין מאות ואלפי מסמכים. עוד טענו פרקליטי האפוטרופוס כי לשם כך מועסקים רק שלושה עובדים שאין ביכולתם לעמוד בדרישות הבקשה שבבסיס התביעה. נציגי המדינה אף הודו כי הגוף שמנהל ומחזיק מקרקעין בהיקף של אלפי דונמים אינו עובד באופן ממוחשב, ולכן הוא אינו בקיא בהיקף המקרקעין והנכסים המוקנים לו בירושלים.
קראו גם:
השופטים הביעו פליאה לנוכח חוסר השליטה והארגון "בהתאם לשינוי הזמן ולמציאות הטכנולוגית העכשווית" ועמדו על חשיבות התיעוד המסודר והמאורגן של החלטות המתקבלות בנוגע לנכסים אלו בשל אינטרס הציבור. על טענת האפוטרופוס שהתקבלה בערכאה הקודמת שלפיה גילוי המידע עשוי לפגוע ביחסי החוץ של ישראל, השיבו שופטי העליון כי לנוכח החלטתם הממוקדת אין צורך להידרש לכך. הפסיקה הופכת כעת את האפוטרופוס לשחקן פעיל בעל כורחו בשוק הנדל"ן הירושלמי תוך שהיא מביאה סוף סוף לשקיפות בנוגע להחלטותיו ופעילותו.
על פי הערכות, מאז חוקק החוק להשבת נכסי נפקדים הוקנו לאפוטרופוס בין היתר קרקעות בעיר בסך של עשרות אלפי דונמים ומאות רבות של נכסים, מה שהשפיע רבות על מפת הנדל"ן בעיר. האפוטרופוס רשאי על פי חוק לנהל את נכסי הנפקדים שברשותו, לרבות העברת בעלות של קרקעות לרשות הפיתוח לשם מכירתן בשוק החופשי. מנגד, בסמכותו להשיב את הקרקעות לבעליהן המקוריים או יורשיהם. אלא שבפועל, עד היום פעילותו ומהלכיו בניהול הנכסים נותרו עלומים וחסויים. עם זאת, יש לזכור שהוא הגורם שהכשיר בשעתו את ההתיישבות היהודית ברחבי העיר המערבית והמזרחית בנכסים שננטשו על ידי התושבים הערבים ערב מלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים.
בשורה או פשרה?
''האפוטרופוס נוקט בשנים האחרונות גישה פסיבית וכמעט שאינו יוזם ניהול או פיתוח מקרקעין אשר לשיטתו הוקנו לו", מסביר עו"ד עדיקא. "בינתיים קרקעות רבות אשר יכולות להצטרף לשוק לבנייה ולהקל את מצוקת הדיור בירושלים עומדות ריקות ללא תוחלת, או גרוע יותר, מועברות מצד אל צד בהיחבא, ללא תיעוד וללא תשלום מיסים, ובנייה מבוצעת ללא היתר, בשל החשש מכוחו העצום של האפוטרופוס. בהיעדר מידע מלא בקשר לשרשרת הבעלות בנכסים ואי רישומם בטאבו, מתגלגלים סכסוכים בעלות על קרקעות לפתחם של בתי המשפט – דבר שמעלה עוד את אי היעילות שבתהליכי המכירה. השירות שעתירתנו העמידה לטובת הציבור יעודד ביקורת על פעולת האפוטרופוס ויאפשר לקרקעות רבות ולנכסים רבים להגיע כדין ובשוק החופשי לשוק הנדל"ן המשווע לקרקעות בעיר".
מנגד טוען השמאי הירושלמי הוותיק עורך הדין קובי ביר כי מדובר אומנם באירוע מעניין אך זניח. "נדמה שבאפוטרופוס הבינו שההתנהלות הארכאית שלהם כבר לא תוכל להימשך עוד, כשמנגד השופטים וככל הנראה גם העותרים הבינו שחשיפת כלל העסקאות והמהלכים של הגוף הממשלתי עלולים להוות פתח לתביעות להשבת קרקעות לאלו שברחו מבתיהם במלחמת השחרור. יש לזכור שעל בתי תושבים ערביים שננטשו בשנת 1948, נמצאות כיום שכונות יהודיות לא מעטות, כטלביה, בקעה, מוסררה ועוד. חשיפת יתר עשויה לערער באופן קיצוני את הסדר המוכר לנו כיום בעיר, וכפי שנטען אף לגרור משברים בינלאומיים. כך שלבסוף יצאה פסיקה די פושרת שמתייחסת לשנים פחות משמעותיות".
