לתושבים שמתגוררים סביב בית ראש הממשלה ברחוב עזה נמאס מההפגנות הרבות, לאורך כל ימות השבוע וכל שעות היום, שהפכו את חייהם לסיוט מתמשך. "מבחינתנו אין ימין, אין שמאל, אין חרדים, אין חילונים", הם אומרים השבוע, "המפגינים צריכים לזכור שגרים כאן אנשים שפשוט רוצים לחיות את החיים שלהם בשקט ואם להם לא אכפת אז על הרשויות לפעול כדי לספק לנו את הזכות הבסיסית הזו".
"שכונת רחביה היא שכונה מרכזית בירושלים, מלאה במשפחות, ילדים, מבוגרים, סטודנטים, צעירים, מסעדות, קופת חולים", אומר שלמה גרינבויים תושב הרחוב. "זאת שכונה רגילה ומבוקשת שהיא גם במקרה המקום בו נמצא מעון ראש הממשלה וביתו הפרטי.
"הפגנות בכיכר פריז מתרחשות כבר שנים רבות, עוד לפני שנולדתי. הן היו ויישארו. אנחנו לא חלוקים על הצורך בהפגנות", הוא מבהיר, "יש לנו בעיה נקודתית אבל כשחמישה מבוגרים שמגיעים כל בוקר מערים שונות בארץ צועקים במגפון ובזמבורות יום ולילה קללות בלי סוף. מי שעובר ושואל למה אתם צועקים ליד הילד? חוטף קללה. כל מי שמעז להעיר חוטף.
"התוצאה היא שלקוחות לא יושבים בבתי קפה, הרופאים השכנים אמרו שהפציינטים מפחדים להגיע למרפאה ותינוקות וילדים רכים חוששים להסתובב לידם".
הילדים למדו לשיר קללות
"מאז הקורונה כבר שלוש שנים יש הפגנות אבל עם הזמן זה הלך והסלים", טוען שמואל בלוך, אב לארבעה המתגורר ברחוב הארי. "זה יוצר פקקים מאוד קשים בבקרים, משפיע על הזמן והיכולת להגיע למסגרות, זה הפך למטרד. הכניסה לחניה שלי היא מרחוב עזה ואני צריך להתחנן לצאת כי המפגינים לא מאפשרים לי". גם לדבריו עיקר הבעיה היא עם קומץ המפגינים הקבועים, "זו חבורה די קטנה שלקחה על עצמה פרויקט - לטמטם לנו את המוח. הם באים בשעות הבוקר ואחר הצהריים, עומדים בצומת עזה מטודלה וצורחים במגפון דברים קשים. הילדים שלנו חשופים לאלימות בלתי נגמרת.
"אני בדעותיי הפוליטיות ממש לא מזדהה עם ביבי ולא בחרתי בו, אבל מה שיוצא להם מהפה זה דברים שאני מתבייש שהילדים שלי צריכים לשמוע", מוסיף בלוך. "הם קמים בבוקר ל'בוקר טוב באנו לקחת אותך לכלא', 'שרה כפרה יצא לך ילד חרא', 'שרה, שרה'לה, חלוק לבן, כדור בזמן'. למה הילד שלי בן ה-5 צריך לדקלם את זה? זו שכונת מגורים. גם כשיש הפגנות משמעותיות מול הכנסת לקראת סוף ההפגנה מגיע הקומץ הקיצוני הזה לעשות לנו בלגן ברחוב. ביום שני האחרון היתה התפרעות אלימה. המפגינים הבעירו אש, פשוט הדליקו לנו מדורה באמצע הרחוב וכולנו נאלצנו לסגור חלונות בעוד שהמכתזית שיכלה לכבות את האש לא עשתה זאת בהצלחה. חוץ מלפגוע בתושבים למחאה ברחוב שלנו אין שום אפקט וכדאי שהמפגינים יבינו את זה".
לדברי יפית פינקוביץ שגרה בין רחוב בלפור לעזה, היא וילדיה חשים חסרי ביטחון, "יש הסלמה, אני מרגישה מאויימת בביתי. היה מקרה שהשקיתי את האדניות ומולי קפצה מפגינה פתאום. היא היתה באקסטזה. ביקשתי שתצא מהחצר שלי והיא אמרה 'יש פה שוטרים תגידי להם'. כאילו מה את רוצה בכלל זה לא אכפת לי שזה הבית שלך. כשהיתה מכתזית גם ברחו להתחבא בחצר שלי. זה שטח פרטי ואין סיבה שמפגינים בצרחות עם זמבורות ותופים יישבו לי מתחת לבית ויבעירו אש.
"אני לא יכולה גם לצאת מהבית מתי שאני רוצה", אומרת פינקוביץ בזעם. "אני תלויה בחסדיהם של השוטרים והמג"בניקים המסכנים. אם ההנחיות שהם קיבלו זה שעם תעודת זהות ניתן לעבור אז הצלחתי, ואם לא אז אין לי מוצא. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כולנו בחרדות. את יוצאת מהבית ולא יודעת האם הרחוב יהיה פתוח ותוכלי לחזור. אנחנו גרים באזור הכי יוקרתי, משלמים ארנונה יקרה אבל חיים כמו בעיר עזה. הבריאות הנפשית שלנו נפגעה".
לדברי התושבים הגיע הזמן שרשויות החוק יפעלו כדי להחזיר את השקט היחסי לאזור המגורים, "הדיירים כאן פנו למשטרה אבל נאמר לנו מפורשות שלמשטרה אין יכולת לקבוע מדיניות ושצריך לפנות בנושא לבית המשט", אומר גרינבוים שאיגד את תושבי האזור למאבק שצפוי לכלול גם פנייה לערכאות בדרישה למנוע את הפגיעה המתמשכת בשגרת חייהם של הדיירים. "אלה לא הפגנות מחאה שקטות. אנחנו כבר ממש מפחדים. חלק מהמפגינים הם אלימים ונוקטים אלימות פיזית ומילולית. מעבר לכך לא ברור איך מאשרים לקיים הפגנות גדולות, שאנחנו לא בהכרח מתנגדים לתוכנן, בתוך רחוב צפוף בשכונת מגורים.
"אנחנו יוצאים למאבק בדרישה להפסיק את המטרד הבלתי פוסק הזה שאנשים לא יכולים ולא יודעים לעשות אתו ועם אוזלת היד של הפקחים, השוטרים והמדינה", מוסיף גרינבוים. "בעיקר אנחנו דורשים להשתיק את המגפונים האלה שפועלים יומם ולילה".
מי יפצה את העסקים?
לא רק התושבים נפגעים מההפגנות באזור מגוריהם אלא גם בעלי העסקים שסופגים הפסדים כבדים. "כשמתחילים לחסום את הכבישים אנחנו הם אלה שסופגים את האובדן של ימי עבודה, מוצרי אוכל שנזרקים, שכירויות, ארנונה ואף אחד לא מפצה אותנו", אומר ירון תורג'מן, הבעלים של בית הקפה יהושע שנמצא ברחוב עזה 17. "אנחנו מבינים את המורכבות של המצב, אנחנו מבינים את המפגינים ושהמשטרה צריכה להיערך בהתאם להפגנה, אבל לא ייתכן שחוסמים גישה ללקוחות לבית הקפה בהוראה ארבע-חמש שעות לפני כן. גם לנו לא מאפשרים להיכנס לעסק של עצמנו".
אבל לא רק מניעת ההגעה של לקוחות לעסק שלו היא בעייתית. לדבריו, גם ההפגנות עצמן גרמו לנזק בעסק, "באחת הפעמים מפגינים פרצו את המחסום, הגיעה מכתזית עם הבואש והשפריצה לי ישירות לבית הקפה. השותף שלי בשעה 2:00 בלילה נאלץ לנקות את העסק כדי שיהיה אפשר להפעיל את המקום בבוקר. הצוות בכו בדמעות ולא ידעו מה לעשות".
לדברי תורג'מן, בעצמו תושב השכונה, העסק שלו משרת מאות לקוחות ביום איש. הוא מספר שפנה לראש העירייה משה ליאון שהיה קשוב לתלונות אך ללא הועיל. "הוא ניסה לטפל בנושא ונתקל באלימות. זה היה ברמה שסגרו לי את העסק ולא היה מי שיפצה אותי על ההפסדים. אני אסגור את העסק בסדר אבל כשאני שואל מי יפצה אותי אין להם תשובות.
"המצב במדינה הוא כזה שאין פתרון אם היו אומרים שיהיה קשה חודש בסדר אבל זה יכול להימשך עוד שנה", הוא אומר. "שיגידו שעל כל יום שיסגרו אותנו נקבל פיצוי כמו בקורונה אבל הבעיה הגדולה היא שאף אחד לא מסתכל צעד אחד קדימה, לא במשטרה, לא בעירייה ולא בממשלה. אני מבין את כל הצדדים אבל אי אפשר להתעלם שיש פה עסקים. תנו לנו מענה".
ריח בואש בבית הקפה
גם יהונתן ודעי הבעלים של "קפה קרוסלה" ברחוב בנימין מטודלה פינת עזה ו"בבא אל ימן" במטודלה 29 סובל מהחסימות "הכביש נסגר בצורה שרירותית, ללא קשר לכמות המפגינים, והמשטרה משתמשת באמצעים מאוד קשים לפיזור הפגנות כמו בואש. שבוע שלם קפה קרוסלה לא עבד כי שפכו מולו בואש ואי אפשר היה להתמודד עם הריח הנוראי. העירייה שלחה מנקים אבל זה לא עזר.
"יש לי הפסד מוכח", טוען ודעי. "אנשים פחות מגיעים לאזור והאווירה נפגעת. יש קבוצות של מפגינים פנסיונרים שמגיעים מדי בוקר ואחר צהריים, הם משתמשים בהגברה וזה גורם לאנשים לקום וללכת מבית הקפה. בהפגנות הגדולות המשטרה מכריזה על אי קיום מרקם החיים וזה אומר שבעצם כל מי שעובר מתשאלים אותו מי הוא ורק מי שגר בשכונה נותנים לו לעבור. די, אנחנו סובלים כבר שנה וחצי-שנתיים ולא רואים את הסוף".
ו
דעי מפנה את האצבע המאשימה גם לראש הממשלה נתניהו עצמו, "זה התחיל בהפגנות נגד הרפורמה וממשיך. ההחלטה של ביבי לגור בבית הפרטי שלו, במקום שימצאו לו פתרון לא בלב שכונת מגורים, פוגעת בעסקים ובתושבים".
מהעירייה נמסר בתגובה: "האחריות על שמירת הסדר הציבורי, לרבות אישור חסימות צירים במסגרת מחאות, נמצאת בסמכות משטרת ישראל. לצד זאת, פועלת עיריית ירושלים לסייע לכלל בעלי העסקים בעיר, גם ברחוב עזה, במטרה לאפשר שגרת מסחר תקינה ככל האפשר, לצד המחאות. עוד פועלת העירייה לביצוע עבודות שטיפה מוגברות ברחוב, במטרה לשמור על נראות המרחב הציבורי ואיכות חיי התושבים. ראש העיר, משה ליאון, נפגש עם בעלי העסקים לדיאלוג שוטף והם מעורבים ומשותפים בקבלת ההחלטות ומימושן. עיריית ירושלים תמשיך לפעול ולאפשר לעסקים במרכז העיר הצבת מסכים, שולחנות וכיסאות לטובת התושבים והאורחים".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "אנו ערים וקשובים לסבלם של תושבי השכונה ובעלי העסקים שנגרם כתוצאה מהפגנות תכופות, שלאחרונה התגברו ואף כללו בחלק מהמקרים התפרעויות והפרות סדר ברחוב, רעש חזק בשעות מאוחרות, פריצות מחסומים והצתת מדורות על הכביש בניגוד לחוק - כל אלו טופלו על ידי המשטרה באמצעים שונים.
משטרת ישראל פועלת בהתאם לחובתה לאפשר מחאות המתבצעות כחוק, בין היתר, בכפוף להחלטות בג"ץ בנושא. נציין כי בעבר עתרו התושבים והוכרע כי ניתן להפגין במרחק מסויים מבתיהם של נבחרי ציבור, גם כשמדובר בשכונת מגורים. ככל שהפסיקה בנושא תשתנה בעתיד נפעל בהתאם.
לצד זאת, המשטרה עושה כל שביכולתה להקל על שגרת חייהם של תושבי הרחוב, לנוכח מכלול האילוצים המבצעיים, האבטחתיים והחוקיים הקיימים, ותוך איזון מתמיד בין חופש המחאה לבין זכויות אזרחיות חשובות אחרות. רק השבוע קיים מפקד תחנת מוריה שיח עם תושבים ובעלי עסקים באזור בנושא זה.
רוב התלונות שעלו מהתושבים היו בגין רעש חריג - כפועל יוצא של אותן המחאות המתגברות. בעניין זה בוצעה הידברות גם עם מפגינים על מנת להוביל להפחתת הרעש.
בנוסף פיתחנו מנגנון דיווח לתושבים על ידי השוטר הקהילתי המקומי, בכדי לעדכנם מתי הכביש עומד להיסגר בעקבות מחאות, כדי שיערכו בהתאם.
פריסת הגידור ברחוב במועדים שונים מחויבת המציאות והצורך המבצעי/אבטחתי, אולם המשטרה עושה כל שביכולתה לצמצם את הפגיעה במרקם החיים של התושבים ולאפשר תנועה חופשית רגלית לבתיהם ולבתי עסק ברחוב - גם במהלך המחאות עצמן.
משטרת ישראל תמשיך להיות קשובה לצרכי תושבים ובעלי העסקים באזור, ותפעל לאזן בין זכויותיהם לחופש תנועה ואיכות חיים הולמת, לבין חופש המחאה - כל עוד היא מתבצעת כחוק".
