מצולמים כל הזמן ובכל מקום: שימוש במצלמות מעקב על ידי הרשויות המקומיות צבר תאוצה בשני העשורים האחרונים, בעקבות יוזמות של הממשלה לצד יוזמות של הרשויות עצמן, כך עולה מנתונים שפורסמו לפני מספר ימים בדוח מיוחד של מבקר המדינה מתניהו אנגלמן.
מן הדוח עולה כי מספר המצלמות בשטחים הציבוריים בירושלים גדל פי 47 בתוך 13 שנה מ-80 מצלמות ל-3,800. בדוח אף צוין כי חלק מהמצלמות חודרות לבתים פרטיים של תושבים. בסקר שנערך בקרב תושבי העיר השיבו 74% מהנשאלים כי הם סבורים שרשות מקומית צריכה להתקין מצלמות במרחב הציבורי, 19% חשבו כי רק במידה בינונית ו-7% במידה מועטה. הסיבות העיקריות לכך לדעתם הן כדי לספק ביטחון לתושבים (39%); כדי למנוע פשיעה (16%); ולצורך מניעת עבירות ומעקב אחריהן (16%).
הדוח הדגיש כי למצלמות המעקב השפעה מהותית על המרחב הציבורי בישראל "השפעה שעשויה להיות חיובית, בצמצום התנהגות עבריינית המזיקה לזולת ולחברה כולה, ומנגד עלולה להיות שלילית, כאשר חלק ניכר מהפעילויות הנתפסות באמצעי התיעוד הדיגיטליים הן פעילויות שגרתיות ותמימות שאינן מהסוג שהחברה מבקשת למנוע. "טכנולוגיות הניטור, ובהן מצלמות המעקב, מייצרות אתגרים לפרטיות התושבים, אך הן עשויות גם להיות חלק ממסגרת המייצרת ערך רב לתושבים ולעירייה, יחסי אמון עם הרשות המקומית והעצמה של התושבים".
עוד צוין בדוח כי על אף מגמת העלייה במספרן של מצלמות המעקב שהציבו הרשויות המקומיות ברחבי הארץ, מבקר המדינה מצא כי לא קיים בידי אף גורם ציבורי בישראל ריכוז נתונים בנוגע למספרן, לסוגן, ולמאפייניהן הטכנולוגיים. בישראל אין בחוק התייחסות לסוגיית הצבת מצלמות מעקב במרחב הציבורי, והשימוש במצלמות הללו מוסדר רק באמצעות ההוראות הכלליות של חוק הגנת הפרטיות וההנחיות של הרשות להגנת הפרטיות.
בדוח נכתב כי השימוש במצלמות מעקב על ידי הרשויות המקומיות מתקיים בעקבות יוזמות כגון תוכנית "עיר ללא אלימות" במימון המשרד לביטחון לאומי לצד יוזמות של הרשויות עצמן. "רבות מהן בוחרות להציב מצלמות מעקב בתחומן למגוון מטרות, ובהן הגנה על רכוש, גילוי עבירות ומניעתן, העלאת תחושת הביטחון בקרב התושבים, שמירה על הסדר הציבורי, מניעת ונדליזם ומניעת התנהגות אנטי-חברתית".
