אתמול בלילה (מוצ"ש) הובא למנוחות מייסד ארגון 'ידידים', מאיר וינר ז"ל, לאחר שלקה בלבו. וינר, בן 43 בלבד, יליד ירושלים, הותיר אחריו ארגון חסד שכל ישראלי מכיר וחמישה ילדים. את ארגון 'ידידים' יסד וינר בשנת 2006 לאחר שסייע כמה וכמה פעמים לחברים ולזרים שהיו זקוקים לעזרתו, בעוד הוא מתנדב בכלל בארגונים אחרים.
"הכרתי את מאיר כשעברתי לגור במודיעין עילית והוא התגורר שם גם", סיפר למיינט חברו הקרוב מזה 20 שנה, יהודה הרציג, "היינו יחד בכל ההתנדבויות; אם זה במדא, הצלה, זק"א, עזר מציון, משטרת ישראל, ומה לא. היינו יחד ימים ולילות. הוא היה יותר מאח, חבר, איש הסוד שלי ואני הייתי איש הסוד שלו".
"בתחילת הדרך היה לו קיוסק שהיה נקרא 'שהכל' במרכז העסקים במודיעין עילית", נזכר הרציג, "זה היה מקום לכל דיכפין, מאדם שאין לו איפה להרגיש אבא חם, דמות מחבקת, נהגי מוניות שאהבו לשתות דווקא שם את הקפה שלהם כי הוא הכין להם בדיוק את מה שהם רוצים, הוא ידע כל אחד מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה, אנשים שהיו באים מהבוקר עד הערב רק לכמה דקות להניח את התפילין ולקבל משהו מתוק על הדרך, זה היה מקום שהיו מתאספים שם כל המי ומי, זה לא היה מקום של סתם לבוא לקנות וללכת. גם הבית שלו היה פתוח לכל דיכפין, כולם הרגישו אצלו תמיד הכי בבית".
בשנת 2006 מחליט מאיר להקים ארגון שייסע למי שנתקע בדרכים. "היה לו את העניין הזה שהוא מאוד נרתם לעזור, בכל רגע ובכל שעה ביממה והדבר הזה בא לידי ביטוי שהוא מצא את עצמו לא פעם ולא פעמיים בשעות הקטנות של הלילה הולך לחלץ מישהו בלי דלק, או מישהו שתקוע בלי כבלים, במרחק של כמה שעות נסיעה מהבית, כי לא היה מי אחר שיעזור. באחת הפעמים, במחסום מכבים על 443, מישהו עלה בטעות על דוקרנים והצמיגים התפנצ'רו לו. מאיר נסע אליו, פירק את הצמיגים, נסע לרמלה והחליף לו צמיגים חדשים. הוא התעסק עם זה לילה שלם בשביל לחלץ בן אדם. ואז הוקם הארגון, זה היה בשנת 2006. אני זוכר את עשרה ג'קים הראשונים שהלכנו ורכשנו בהום דיפו, הייתי איתו ביחד. מאיר אף פעם לא אמר לא וגם העמיס על עצמו חובות כדי לעזור ולהמשיך את הפעילות. הארגון התפתח והוא נתן לאחרים להמשיך ולהוביל את זה. גם בטקס הדלקת המשואות הוא זז הצידה ונתן למנכ"ל לקבל את הכבוד הראוי".
"מאיר הקים את ידידים בשנת 2006", אמר גם מנכ"ל ידידים, ישראל אלמסי למיינט, "אז היה לו קיוסק מאוד פעיל בכניסה למודיעין עילית, כל העיר הכירה אותו . וכל הזמן הגיעו חברים למאיר וביקשו ממנו כבלים ועזרה. ומאיר אמר בואו נעשה את זה מסודר. הוא פתח קבוצה במירס וקרא לה ידידים".
אלמסי עצמו, במקביל ומבלי להכיר את וינר ואת ידידים, פתח קבוצת וואצאפ באזור מגוריו וקרא לה כבלים, הוא ביקש גם הוא לעזור בדרכים. בעקבות המיזם סיפרו לו על 'ידידים' ואלמסי חבר לוינר ולארגון וסייע בגדילתו. הארגון היום מונה למעלה מ-65 אלף מתנדבים ומתנדבות מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. דתיים חילוניים, יהודים, ערבים, גברים ונשים. "כל מה שמאחד את כולם זו העזרה ההדדית והמוטו שלנו הוא שהשירות כרוך בחיוך בלבד. זה הדבר היחיד שאנחנו מבקשים", אומר אלמסי ומספר, "איש יקר מאוד הלך מאיתנו. מאיר היה איש אשכולות, אדם מדהים, איש של נתינה, איש שלא ראה את עצמו, רק את אחרים, שויתר על האגו שלו ויתר על הכבוד שלו רק בשביל שלאחרים יהיה טוב. בכל המובנים. לקח על עצמו את הסבל של אחרים ותמיד היה אוזן קשבת לכולם. רוחו של מאיר מלווה אותנו ותמשיך ללוות אותנו. ננציח את זכרו", הוא מבטיח.
בשבעה באוקטובר ירד וינר, כמתנדב זק"א לעוטף. "הייתי איתו בכפר עזה, בבארי, בקיבוצים וביישובים", סיפר הרציג. "אספנו חללים ונחשפנו לזוועות ולמראות קשים. הוא היה שם הרבה מאוד. מאיר היה בחור שלא ראו אותו מתפרק, אבל שם ראיתי אותו מתפרק. המראות שהוא חווה בחודשיים האלו בתחילת המלחמה היו מראות קשים, יכול להיות שביחד עם הכל זה השפיע עליו".
במוצ"ש הקודם התלונן וינר על כאבים בחזה ופונה לבית החולים. "הוא בחור מאוד חזק ואני אמרתי לכולם שהוא יצא מזה, הוא קיבל 16 שוקים חשמליים וזה בהגדרה רפואית אומר שהוא בחור מאוד חזק והיה נראה שהוא מגיב, הוא התעורר מספר פעמים ותקשר, אם כי לא דיבר. בעצם יום השבת הוא קרס באופן פתאומי. היינו בהלם כולם, אתמול הרגשתי שאני מתפרק ממש. דווקא הוא".
אתמול ליוו אותו למנוחות מתנדבים מארגונים שונים, לצד מתנדבי ידידים ומכרים ואנשים שנעזרו בו ובארגון שהקים. "אני תמיד הרגשתי שהוא החבר הכי טוב שלי בעולם, אבל אתמול הבנתי שלא רק אני הרגשתי כך. הוא נתן לכולם את התחושה הזו".
יהי זכרו ברוך.
