ימים קשים עוברים על אגודת השחיה הוותיקה ״ירושלים רבתי״ הפועלת בירושלים עשרות שנים ומשחקת תפקיד חשוב ביותר בדו קיום העירוני תוך שהיא משלבת בנבחרת שלה שחיינים יהודים וערבים. דביר ברזני (20), אחד מעמודי התווך של הנבחרת בשנים האחרונות, נפל השבוע בקרבות ברצועת עזה. ברזני הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ועשרות שחיינים ושחייניות שהיו המשפחה השניה שלו.
דביר היה לוחם בחטיבת הצנחנים, בה התעקש לשרת למרות פציעה שעבר. ב-7 באוקטובר, הוקפץ יחד עם הצוות שלו לשחרר את קיבוץ בארי ממחבלי החמאס. דביר נלחם בגבורה ולאחר מספר ימים עדכן את חבריו לנבחרת: ״לחמתי בבארי״ וציין שהוא בסדר וכי שניים מחבריו נהרגו.
מעת לעת, תוך התקדמות המלחמה, בכל פעם שלדביר היתה גישה לטלפון — הוא בחר לעשות שני דברים: לצלצל למשפחתו ומיד לאחר מכן גם לחבריו. הוא דאג להשאיר אותם בתמונה בכל הזדמנות שהיתה לו. ״זה הזמן להיות חזקים״ הוא כתב להם רק לפני מספר שבועות.
״דביר לא משנה כמה דברים טובים נגיד עליך זה לא יספיק ולא משנה כמה מחמאות נאמר פה, מי שלא הכיר אותך, לעולם לא יבין איזה בן אדם מדהים ומיוחד היית. עכשיו זאת ההזדמנות שלנו להיפרד ממך, ויש כל כך הרבה דברים שלא נשכח״, ספדו לו חבריו לנבחרת, בהלוויה שנערכה בהר הרצל.
״לא נשכח את האימונים הקשים שעברנו ביחד. לא נשכח את הרגעים המצחיקים מהג'קוזי, לא נשכח את היום שבו עשית 60 מתח, כן, כזה חדור מטרה היית, יותר חזק מכולנו ביחד. לא נשכח את זה שכל פעם שאחד מאיתנו הרגיש רע, לא עברו חמש דקות ואתה הופעת שם עם חיוך ענק על הפנים, שנדבק גם אליו מיד אחר כך. לא נשכח את זה שהיית מגיע לאימונים עם האזניות הענקיות שלך ושואל - אחי רוצה לשמוע שיר חדש? ואז שם לי על האזניים רעש מטורף של מטאל״.
״הכי קשה יהיה לנו לשכוח שגם כשהיו לך דקות בודדות של טלפון, ממש רגע לפני הכניסה, הקדשת אותן ללהתקשר אלינו, לכל אחד ואחת מאיתנו, להגיד שבת שלום, ולשאול מה איתנו. וככה היית - תמיד דאגת לכולם לפני שדאגת לעצמך, למרות שבפועל אתה עבדת הכי קשה. לא ויתרת לעצמך ולא ויתרת לנו, גם בשחייה וגם בחיים האישיים״.
״השארת חותם אצל כל אחד בקבוצה. בסוף אחד האימונים עלתה בצחוק השאלה - מי הלב של הקבוצה, כולנו הסתכלנו אחד על השני, התשובה היתה ברורה - דביר - אתה היית ותמיד תישאר הלב שלנו. עכשיו אתה הלכת, ואיתך הלכה הקבוצה. אנחנו אוהבים אותך, מתגעגעים אליך, ותמיד נזכור את מי שאתה״.
דניאל שור (18), אחד מחבריו של דביר לנבחרת, נמצא בימים אלה בטורנטו, קנדה, בשליחות במסגרת שנת שירות של הסוכנות היהודית. ״בערך ב-23:20 שעון קנדה, סיימתי לראות פרק מצחיק בנטפליקס, היה יום טוב ממש. האנרגיות היו בשמים. מתחילת המלחמה אני פותח את החדשות די הרבה, פתחתי אותן כדי לראות אם יש איזה משהו חדש לפני שאלך לישון. אני יושב על הספה לועס מסטיק, וקופצת תמונה ענקית של דביר, פשוט נפל לי הלב, קפאתי ואז נחנקתי על המסטיק שהיה לי בפה, מהר השתעלתי, הבנתי מהר מאוד מה קרה. קודם פחד, אחר כך חרדה עמוקה, ואז עצב ואשמה אפילו יותר עמוקים. לא דיברתי עם דביר כבר הרבה זמן, מאז שהיינו יושבים ביחד בג׳קוזי אחרי כל אימון. לפחות כתבתי לו הודעה בתחילת המלחמה, כשידעתי שהוא נשלח לעזה. לפחות אמרתי לו שאני אוהב אותו, כי אני באמת אוהב אותו, הוא היה פשוט ילד טוב, תמיד מנסה לעזור ולהיות שם״, כתב דניאל.
עוד בחדשות:
מאמן השחיה האולימפי מנו מאי, שאימן את דביר ב״ירושלים רבתי״, סיפר: "דביר היה ילד רציני, אחראי, טוב לב ומשקיע. הוא שמר איתנו על קשר כל הזמן, גם לאחר שהתגייס. השיחה האחרונה שלנו הייתה אחרי 7 באוקטובר, כשהתקשר לספר שהוקפץ לבארי ותיאר את המראות שחווה שם".
- סמל ראשון דביר ברזני ז״ל, נפל השבוע בקרבות ברצועת עזה בהגנה על מדינת ישראל, ירושלמי בן 20 במותו. נזכור אותו תמיד, יהי זכרו ברוך
