ביום האחרון של שנת הלימודים הקודמת ישב ירון ידגרי, אז תלמיד כיתה י"א, על הספסל בחצר בית הספר 'אורט פלך בנים' ופניו נפולות. "גיליתי את הציון במתמטיקה, שהיה לא טוב בלשון המעטה", סיפר השבוע ידגרי. "יוסי בדיוק עבר שם וראה שאני מבואס. הוא שאל אותי מה קרה וסיפרתי לו על הציון. הוא אמר לי: 'אתה תגיע רחוק' והוסיף מילים חמות שאף פעם לא שמעתי קודם לכן".
שבוע לאחר מכן ניגש התלמיד המעודד למבחן חוזר. "הצלחתי במבחן, אבל זה לא מה שהיה חשוב לי. היה חשוב לי מה שהוא אמר והמוטיבציה שהוא נתן לי".
הגיע ללב של כולם
אבל כבד נפל על מערכת החינוך הירושלמית ועל בית הספר בשבת האחרונה, אחרי שהתברר שהמנהל האהוב יוסי הרשקוביץ ז"ל נפל בקרב בעזה.
כל מי שהכיר אותו ידע לספר על אדם מיוחד ומחנך מסוג אחר. "הוא ידע בחושים מאוד עמוקים איך להגיע ללב של אנשים", ספד לו שלום וייל, מייסד 'אורט פלך בנים' ושותפו של יוסי לעשיה החינוכית. "הוא הגיע לפני כ־9 שנים משליחות בניו יורק, ואחותו, שאותה אני מכיר, חיברה בינינו. הוא נכנס לחנך בתיכון 'צפניה' בניהולי, והבנתי שזה לא עוד סתם מחנך, וכך הפכנו להיות שותפים".
לא קל לנהל בית ספר בשותפות.
"זה היה דבר מיוחד כי אכן לא קל לנהל בית ספר בסוג של זוגיות, במיוחד עם איש שיודע מה הוא רוצה ומה הדברים החשובים בחיים. אחד הדברים המדהימים ביוסי הוא שהיה בו אפס אגו. הוא היה מתווכח ונחוש מאוד על דברים שחשובים לו ועל דברים שנכונים בעיניו".
וייל מספר כי הרשקוביץ ז"ל פיתח תוכנות פורצות דרך. "מצד אחד הוא היה סטארטאפיסט מוחלט ואיש מאוד מאוד אמיץ גם בענייני חינוך, ומצד שני העולם הערכי שלו היה מאוד יציב ומסורתי, והערכים שהוא האמין בהם היו ערכים מאוד פשוטים ובני אלפי שנים. על התוכנות שהוא פיתח קיבלנו פרס ארצי".
רצה אחדות
תלמידיו של הרשקוביץ כואבים את נפילתו אבל אומרים כי היה ברור להם שהמנהל הנערץ רואה חשיבות בהגנה על הארץ ואנשיה. "יוסי מאוד אהב את המדינה", סיפר ידגרי, "ולפני הציונים היה אכפת לו איך נתנהג כבני אדם. בכל שני וחמישי הוא דיבר על אהבה ופרשת שבוע ואחדות, אחדות, אחדות. זה מה שהיה הכי חשוב לו. הפילוג הפריע לו".
"בכל בוקר הוא קיבל את התלמידים בשער בית הספר, לחץ לנו יד ובירך אותנו בבוקר טוב", שיתף הלל טישלר, תלמיד כיתה י"ב. "יש תלמידים שהיו קשורים אליו יותר ממני, אבל תמיד הרגשתי ממנו חיבה. הוא תמיד אמר שלום בנעימות ונתן הרגשה של שייכות וחברות, לא כמו מנהל ותלמיד, וזה משהו שייחד אותו. הוא עזר להרבה חברים שלי והוא עשה את זה בסתר. הוא לא ניסה לקחת את הבמה ולבלוט".
הסרטון האחרון
בקרב המורים מספרים כי הרשקוביץ ז"ל דאג לתלמידיו, אבל גם את הצוות שלו הוא לא שכח. "השפה שלו בבית הספר היא שפה של לראות את הפרט, גם את התלמידים, אבל גם את הצוות", אמרה סגנית מנהל החטיבה, בתיה פרנקלין ריינר. "יוסי ואני הגענו ביחד לפלך לפני 8 שנים ומאז אנחנו עובדים ביחד. הוא היה סוג של מנטור. בשנתיים האחרונות העסיק אותו איך להעצים את הצוות. ראיינו ביחד מורים חדשים והוא לימד אותי לשאול אותם מה החלום הפדגוגי שלהם. זו השפה של 'פלך בנים', שיש מלא רעיונות מחוץ לקופסה. זה יוסי. גם בקשר האישי שלו עם התלמידים הוא הביא תוכניות מיוחדות כי שם התלמידים פורחים".
במוצאי שמחת תורה ביקשה בתיה מכל המורים לשלוח סרטוני חיזוק לתלמידים. "יוסי לא אהב לצלם סרטונים והפעם הוא כן שלח, וזה הסרטון שהתפרסם ברחבי הרשת. זה מסר שהוא לא חד־פעמי. הוא היה אומר את זה לתלמידים בכל שיחה, לא לדבר לשון הרע ולא לקלל. אנחנו נמשיך את הדרך שלו החינוכית. זכינו".
"שמותו לא יהיה לשווא"
"משימת חייו של יוסי היתה האחדות בעם ישראל. לזה הוא חינך את תלמידיו ואת ילדיו שלו - שלא משנה מאיפה בן האדם מגיע, מהי עמדתו ולאיזה מגזר הוא משתייך, כולנו עם אחד. הוא חזר על זה כמו מנטרה עם התלמידים", סיפר אחיו איתי. "המחלוקות של השנה האחרונה במדינה הפריעו לו מאוד. אצל יוסי האישי והלאומי היו אחד. כשבעם ישראל היה קשה, גם לו כאב בחיים האישיים. הוא דיבר המון על זה שהוא רואה את העם הולך ומתפלג ושאסור לתת לזה לקרות".
הסרטון האחרון של יוסי הרשקוביץ׳
"יוסי היה משהו אחר, רואה את הטוב בכל אדם, איש של חסד ואהבת ישראל עצומה", הוסיף אחיו עידו. "כמה אנשים אנחנו מכירים שביום החתונה שלהם, במקום להתארגן ולנוח, הולכים לנגן בכינור לחולי סרטן כדי לשמח אותם? זה היה אחי".
אל השבעה בבית משפחת הרשקוביץ ביישוב גבעות הגיעו השבוע, לצד משפחתו וחבריו, אלפי אנשים מכל קצות הקשת. חלקם הכירו אותו באופן אישי, חלקם לא פגשו אותו מעולם אבל שמעו על דמותו, על האיש שהיה. ביניהם היו גם בכירי המערכת הציבורית, כמו נשיא המדינה, שרים וחברי כנסת, ראש עיריית ירושלים ואחרים. כולם שומעים את אותו המסר מהמשפחה: "תעשו הכל כדי שמותו של יוסי לא היה לשווא, שנדע שהוא לא נפל סתם".
אביו, יעקב, אמר השבוע: "צריך לעשות הכל כדי להביא ביטחון לעם שלנו, גם בדרום וגם בצפון. יוסי היה היהלום שבכתר, הטוב שבטובים. הוא היה מוכן להקריב הכל. אסור שמותו יהיה לשווא. אסור שנחזור אחורה, למצב שאזרחים תמימים - נשים, קשישים וטף - נטבחים במיטותיהם. מה שהיה לא יהיה".
עוד בחדשות:
"יוסי היה מעבר לגיל ההתנדבות למילואים. הוא היה בן 45 והותיר אחריו 5 ילדים. הוא בחר ללכת כי הוא הרגיש השפלה עצומה אחרי מה שעברנו ב־7 באוקטובר. בערה בו התובנה שדבר כזה לא יכול לקרות שוב, ועם תחושת השליחות הזו הוא יצא לקרב", אומר האח איתי. "באיזשהו מקום יש נחמה מסוימת בזה שהוא לא נפל צעיר ושזכינו בו - המשפחה, החברים, התלמידים - למשך שנים ארוכות ומשמעותיות. הוא נפל על מה שהוא מאמין בו והדרך שלו תישאר איתנו תמיד".
