"לאחות אורית במעלות דפנה נא להעביר שתילי גרניום ריחני ממני ותודה". זו הצוואה הכתובה יוצאת הדופן שהשאיר אחריו מטופל קשיש משכונת מעלה דפנה, עבור האחות אורית הרשטיק, מנהלת הסיעוד במרפאת כללית בסמוך למגוריו.
"התרגשתי מאוד", מספרת הרשטיק. "הוא כלל לא שייך למרפאה שלי. הוא גר בסמיכות אליה, ולכן ביקשו שאגש לביקורי בית ללקיחת דם ממנו בכל פעם שעלה בזה צורך. לא אשכח את הפעם הראשונה שנפגשנו: שקט של בוקר ירושלמי, הוא פתח לי את הדלת, איש מרשים וגבוה, בן למעלה מ־80, עם סרטן מפושט. הוא הוביל אותי למרפסת הקטנה, מכל עבר עציצי גרניום ריחני מפזרים ניחוח משכר. לקחתי לו דם והוא הביע פליאה - אמר לי שאני הראשונה שהצליחה לקחת לו דם. באותה פגישה הוא הרגיש מספיק בנוח כדי לספר ולפרט על מחלתו הקשה. בגלל המגורים הסמוכים גילינו גם מעגלי היכרות משותפים".
הטלפון המרגש
"כך, בכל פעם שהיה צריך בדיקות, בערך פעם בחודש, ביקרתי בביתו והוא הוביל אותי אל המרפסת הירוקה והריחנית. הפעולה הטכנית של לקיחת הדמים התגלגלה באופן קבוע לשיחה על המחלה שבה נלחם, על הסימפטומים, ואני באותו מעמד מנסה לייעץ ובעיקר לתמוך".
לפני כחודש החל מצבו להידרדר. הרשטיק התקשרה כדי לדרוש בשלומו. "הוא היה מופתע ושאל אותי מי אמר לי להתקשר אליו ועניתי שאף אחד, אבל הוא היה עדיין מהוסס. הסברתי לו שידעתי שהוא לא חש בטוב ולכן התקשרתי. ההתרגשות מצידו היתה ניכרת".
בוקר אחד, מספר שבועות לאחר מכן, היא הגיעה לעבודה ובמחשב שלה הושארה לה הודעה להתקשר לבתו של הפציינט. במהלך השיחה התברר לה שהוא כבר לא בין החיים. "היא אמרה לי שהם בדיוק יושבים עליו שבעה ושידוע לה שהייתי מאוד משמעותית עבורו. בחודש האחרון לחייו הוא נמנע וסירב לדבר עם כל סובביו והסכים לשוחח רק איתי. מתברר כי במחברתו האישית הוא כתב לי תודה וביקש להוריש לי את שתילי הגרניום מהמרפסת שבה היינו יושבים. הבת סיפרה גם כי אפילו לנכדיו לא השאיר משהו כתוב - רק לי. הדמעות זלגו מעיניי ללא הפסק".
כיום השתילים מוצבים במרפסת של המרפאה במעלות דפנה. כל מי ששואל לפשר השתילים החדשים מקבל תשובה עמומה שזו מתנה מיוחדת ממטופל יקר.
