"אנחנו אבודים. הצורך הכי דחוף הוא פשוט אוכל", כך אומרים השבוע בכאב אבי וליאת ששון, תושבי פסגת זאב. תקופה ארוכה הצליחו בני הזוג לשרוד כלכלית בקושי רב, משתי משכורות צנועות. אף שבתם הבכורה אוריה (10) על הרצף האוטיסטי וזקוקה להשגחה צמודה ולטיפולים יקרים ומורכבים.האם ליאת (40) עבדה בטיפול בקשישים שלוש פעמים בשבוע והמשפחה, כאמור, שרדה.
הצניחה הכלכלית
לפני כשלוש שנים ליאת הייתה מעורבת בתאונת דרכים. היא נפגעה בגב, בידיים וברגליים, ומאז מתקשה לתפקד. "אני סובלת מכאבים", היא מספרת. "יש ימים שאני אפילו לא מצליחה להתקלח לבד או לקום מהמיטה". לפני כשנה וחצי נחתה מכה נוספת על המשפחה. גידול סרטני התגלה בראשה של הבת. "יש קשיים להתחיל את הטיפול הכימותרפי בשל בעיות ההתפתחות שמהן היא סובלת", מספרת האם, "ולכן היא לא מקבלת כעת טיפול כימותרפי. ללא שום קשר, כבר לפני המחלה, בשל האוטיזם שלה אוריה מקבלת טיפול תרופתי קבוע לצורך הרגעה. אם היא אינה מקבלת טיפול תרופתי התגובות קשות, כמו שבירת חפצים בבית, עצבים, צעקות".
קראו גם:
אבי (54) עובד כסדרן בסופרמרקט ומשתכר 5,500 שקל בלבד. "ביקשתי מההנהלה לקבל העלאה במשכורת ואולי יעלו את השכר. אנחנו מקבלים 3,000 שקל מביטוח לאומי על אוריה, כך שההכנסה שלנו עומדת על 8,500 שקל בלבד.
"יש לנו עוד שלושה ילדים קטנים וחובות שאני מחזיר לפי 1,100 שקל כל חודש. נכנסתי לחובות כי רציתי שיהיה לנו אוכל בבית לילדים, תרופות לילדה. יש לנו רכב שאנחנו מחזיקים, כי אנחנו חייבים אותו כדי לנסוע עם הילדה לטיפולים שוטפים".
כשליאת נשאלת כיצד מתבטאת המצוקה בחיי היומיום, היא פורצת בבכי: "אנחנו חייבים מזון באופן קבוע על מנת להקל בהוצאות הכספיות. צריכים תיקים וציוד לבית הספר, וגם נעליים, כי נעלי הספורט של הילדים קרועות. אשמח לקבל כל עזרה ותרומה כספית, לנסות לעזור לנו גם לחיות וגם לכסות את החובות. הפחד שלי שיעקלו את הדברים בבית. גם ככה אנחנו סובלים ועוברים חיים מורכבים. אני מתביישת במצב שהגעתי אליו. הלוואי שהייתי מהנותנים ולא מהמקבלים.
"הילדים לא ישנים בלילות מסיוטים. למעשה, גם אנחנו לא ישנים. כל המצב במשפחה רעוע וקשה. אנחנו שבר כלי. היינו רוצים שתהיה פסיכולוגית שתטפל בנו, שתעזור לנו. אנו מרגישים אבודים".
תרומות ניתן להעביר למשפחה ב'ביט': 054-3020809.
לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם מירב שלמה מלמד -0543338064
