118 רובים ואקדחים, 71 מטעני חבלה, 34 רימונים. זה רק חלק מהשלל שלכדו השנה מקס, צ'אבי, בארט ועוד לוחמים ביחידת הכלבנים של משמר הגבול.
מותו הטרגי של כלב הימ"מ 'זילי', במהלך לכידת מחבל בשכם לפני מספר שבועות, רק חידד את התרומה של בני מינו ההולכים על ארבע בפעילות לסיכול טרור, תפיסת אמצעי לחימה ואיתור חומרי נפץ. השבוע התאפשרה הצצה נדירה לפעילות השוטפת של היחידה, ששוכנת בבסיס מסווג סמוך לעיר.
רס"ר איליה יונוב והכלב מקס
"אני רואה בו כמו הילד שלי"
אחד הלוחמים הוותיקים והמוכשרים של היחידה הוא 'מקס' בן ה-7, כלב מסוג רועה בלגי. אחרי שהשתתף במאות פעילויות מיוחדות לסיכול טרור בשטחי יהודה ושומרון, הימ"מ הסכימו להשאיל אותו ליחידת הכלבנים של מג"ב, שמונה יותר מ־40 כלבים.
מי שאחראי עליו הוא רס"ר איליה יונוב (24), תושב ירושלים, שבעבר שירת בסיירת משמר הגבול ('סמ"ג'), שמתמחה בטיפול בהפרות סדר ובפעילויות מיוחדות.
על המעבר ליחידת הכלבנים הוא מספר: "החלטתי להגשים סוג של חלום ולעבוד עם החיה שאני הכי אוהב בעולם. בכל יום שאני מגיע לכאן - אני קם בשביל מישהו אחר שהוא לא אני. אם פעם הייתי עושה את זה בשביל האזרחים, היום זה בשביל האזרחים ו'מקס', שהוא זכות הקיום שלי בפעילות הזו.
"הקשר בין 'נוהג' לכלב הוא קשר מיוחד במינו. לכלב אין שום תנאי - הוא מוכן לעשות הכל בשבילך. כשאנחנו נמצאים בפעילות רגישה ואני צריך לשלוח אותו ליעד, הוא יעשה את זה בשבילי. הוא לא חושב פעמיים. הוא מחכה לצ'ופר של הסוף, שזה לקבל חיבוק ומילה טובה ממני. בשבילו זה הכל. אני רואה בו כמו הילד שלי.
"בשביל אנשים אחרים זה 'כלב משטרה'. בשבילי 'מקס' הוא חצי מהלב שלי. בדיוק כמו שהוא מוכן ללכת בשבילי אני מוכן ללכת איתו. ביום שהם נפצעים זה הדבר הכי כואב ל'נוהג'. הפחד האישי שלי כשאני יוצא למבצע הוא שאני יודע שיגיע היום שבו אצטרך לבחור ולשלוח אותו לשמור על הלוחמים. זה מאוד כואב שקשה לדמיין שהוא ייפגע. אני יכול להיזהר מירי או מיידוי חפצים, אבל כשהם נפגעים - אתה מרגיש שנלקח לך חלק מהנשמה".
קראו גם:
מקס הגיע ליחידה השנה, בגיל מתקדם יחסית, בוודאי כשמדובר בכלב בעל ניסיון קרבי. "כשאנחנו עובדים עם יחידות מיוחדות זה מסתכם בשלוש פעילויות בשבוע. בימ"מ הוא היה עובד מסביב לשעון", מסביר יונוב. "כאן יש לו את הזמן לחיות חיים קלים יותר וגם לחוות את המבצעיות. אנחנו פועלים עם יחידות מסווגות לתפיסת חשודים באירועי טרור, כשבכל רגע יכולה להיפתח אש. ברגע שהמחבלים פותחים את הדלת ורואים אותי ואת מקס הם נרתעים - זה שובר שוויון. הכלבים לוחמים לכל דבר ועניין".
איזה צ'ופר מקס מקבל בסיום מבצע? "אני לוקח אותו תמיד איתי ל'חצר שחרורים' ביחידה, מוריד את הזמם ומתחיל לשחק איתו, כמו ילד בן 4 שרואה כלב פעם ראשונה. אנחנו מצטלמים, האלבום שלי מלא בתמונות שאני מקלח אותו".
מה האופי שלו? "אם הוא היה בן אדם - הוא היה הכי אמיץ שאני מכיר. הוא מזהה סיטואציות ושובר שוויון בפעילויות. קיבלתי אותו כמו כפפה ליד.
הצצה לאימון בבסיס. צילוםL לירן תמרי
״ברגע שיש כלב, יש אפקט של הרתעה. יש לי אפשרות לבצע הרתעה מרחוק שהיא לא קטלנית. יש אירועים שהיו מתחילים במהירות של 100 ועם נוכחות כלבן הם יורדים ל־20. היעדים שלנו מבינים את המשמעות, הם מפחדים. הוא יודע לנטרל יעד בשתי שניות מבלי לסכן לוחמים".
ומה עושים כשיוצאים לחופשה? "אני מסתכל על התמונות שלו, מתקשר למטפלים ושואל איך הוא. גם כשאני בחופש אני מעדיף להגיע ליחידה, לעלות על מדי ספורט ולרוץ איתו".
מתברר שכדי לשמור על הכושר המבצעי של הכלבים הם זקוקים לשגרה יומית אינטנסיבית. "זה מתחיל בבוקר ומסתיים בלילה. אנחנו 'שולחים' אותו לעבר רכבים ומבנים. אני מאמן כדי שהוא יישלח ליעדים בצורה הטובה ביותר. לפעמים אני רואה משהו שצריך לתקן אז אני אאמן אותו שוב ושוב, כמו ללמד תינוק לעשות את הצעדים הראשונים. מה שגורם לכלב לעשות את כל מה שאני אומר לו - זה הקשר שלנו.
"ברוב המקרים אנחנו מקבלים כלב שהוא לא מאולף, ואני מתחיל איתו תהליך של משמעת - מכשולים, לבנות לו אופי, לשלוח אותו לסריקות מבנה ולשמור על הצוות.
"אני יכול להגיד בפה מלא שגם אם מחבל יתחבא במקרר, בתקרה או על עץ - מקס יידע להגיע אליו. הכל מתחיל בזה שאנחנו חייבים להיות החברים הטובים ביותר. אהבה - זה שם המשחק".
איך הגבת על המוות הטרגי של זילי? "יש לי צמרמורת כשאני חושב על זה. המקרה של זילי עובר לי בראש. אני חושב על היום שאצטרך להיפרד מהיקר לי. אני אומר את זה בקול חנוק. ייקח לי המון זמן להתאושש מסיטואציה כזו, אבל אני עושה את המקסימום שלא נגיע למצב הזה. אני אגן עליו בדיוק כמו שאני מגן על עצמי. מי שרוצה להתעסק איתנו - מוזמן".
רס"ר מתן לוי והכלבה קירה
פציעה במהלך הפרות סדר
קירה בת ה-5, שמתמחה בחיפוש אמצעי לחימה וסמים, עברה יחד עם לוי לא מעט מבצעים שבהם נדרשה להפגין יכולת ואפילו להתמודד עם פחדים. "במהלך פעילות לאיתור אמצעי לחימה במחנה הפליטים שועפאט נכנסנו לחיפוש בתוך הבית של החשוד תוך כדי התנגדות של בעל הבית ומשפחתו. אחרי שנרגעו הרוחות המשכנו בחיפוש, ועל פי הסימון של קירה נמצאו שני רובי M16 וגם שני אקדחים ותחמושת בכמות משמעותית.
"באירוע אחר, במהלך יציאה מחיפוש סמים באחד הכפרים במזרח העיר ארבה לנו קבוצת צעירים ביציאה מהכפר. התחילו הפרות סדר שכללו זריקות של אבנים, בקבוקי תבערה וזיקוקים.
"קירה מעט נלחצה מהרעש של רימוני ההלם, לא שמה לב ודרכה על זכוכיות שהיו על הרצפה, נחתכה ברגל והתחילה לדמם. ברגע שהגענו למקום בטוח כמובן חבשתי אותה עד שהגענו לכלבייה ונתתי לה את הטיפול המתאים".
איך מצ'פרים אותה? "הצ'ופר שקירה הכי אוהבת ותעשה הכל בשבילו זה משחק של כדור מגומי".
איך נפרדים בסוף שבוע? "בסוף שבוע, לפני שיוצאים לבית, בדרך כלל קירה עוברת מקלחת שמנקה אותה מכל השבוע שעבר. בנוסף לזמן איכות שלנו ביחד, היא גם מקבלת עצם - שיהיה לה במה להתעסק עד שניפגש שוב ביום ראשון".
רב־נגד חיים סבג, מפקד היחידה
אמצעי לחימה במיטת תינוק
עשרות תעודות הוקרה מיחידות מיוחדות מעטרות את חדרו של מפקד יחידת הכלבנים של מג"ב, רב־נגד חיים סבג. הוא נשוי ואב לארבעה ומשרת ביחידה כבר 27 שנים. "התחלתי ככלבן, המשכתי לתפקיד מפקד צוות, סגן מפקד יחידה, ומזה כשבע שנים אני מפקד על היחידה. הכלבנים שלנו תופסים אמצעי לחימה במקומות שהדמיון לא מעלה על הדעת - מכונות כביסה, בורות ביוב, מקררים, מכוניות, מערות ועוד".
13 צפייה בגלריה
רנ"ג סבג, מפקד היחידה. "יש לוחמים שקעקעו את שמות הכלבים על הידיים"
(צילום: דוברות מג"ב)
מה התפיסה שהכי זכורה לך? "הגענו לבית ספר במזרח ירושלים והכלב סימן מכסה של ביוב באמצע מגרש כדורגל. לא לקחנו את זה ברצינות, אבל לאחר מכן הרמנו את המכסה וגילינו סליק ובו אמל"ח רב.
"הרבה פעמים כלבים סימנו מיטה של תינוק בבתי חשודים, כשלא היית חולם שישימו שם אמל"ח. בפעילות אחרת הגענו לבית בסילוואן וכלב סימן עציץ בגינה, אחרי שאיתר שם גרב מלאה בכסף. לאחר תחקור של תושבי הבית גילינו שהאישה החביאה את הכסף, בגלל שבעלה היה מכה אותה והיא שמה את הכסף בשביל לגדל את הילדים.
רס"ר יונוב ומקס באימון השתלטות על חשוד ברכב. צילום: לירן תמרי
"לפני חודשיים איתרנו נעדר בשכונת נווה יעקב. הדיווח הגיע בשעה 9 בבוקר, ולאחר 11 שעות של חיפושים, ביער קמיניץ, הוזעקו כלבי היחידה שאיתרו את הנעדר. הוא היה מחוסר הכרה ואנשי מד"א אמרו שאם תוך חצי שעה לא היינו מגלים אותו הוא היה מת. זו נטו הצלת חיים של כלב-נעדרים.
"ממש בשבוע האחרון, בחברון, כלב נתן סימן. הרמנו את המנוול ומצאנו שני נשקים ארוכים ואקדחים. במקרה נוסף נדרשנו לחפש אמל"ח בחניון, באחד מכפרי ירושלים, שבו היו 300 מכוניות. הכלב שוחרר ובתוך דקות איתרנו אמל"ח רב. הם לא האמינו שנמצא את זה".
סבג מסביר שעם הזמן הלוחמים מבינים שהם צריכים לסמוך על החושים של הכלבים, גם כאשר זה נשמע לא הגיוני. "הגענו לבית שמש, לבית של טייס לשעבר, והיה מידע מודיעיני שהחשוד מכר סמים לבני נוער. כלב סימן משהו בתוך אוהל בגינה. הזזנו כמה קרשים, והכלב מצא בית גידול עם למעלה מ־150 שתילים. מי היה מאמין? נדרשנו לא מזמן לחפש גם בבתים של חיילים שנחשדו בגניבת אבוקות ורימוני הלם מהצבא. גם את זה איתרנו.
"היה לנו מידע על חשוד שמוכר אמל"ח. חיפשנו באופן קפדני בבית אבל לא מצאנו שום דבר. לאחר מכן עלינו לגג. הוא היה נקי ולא נראה שום דבר חשוד, חוץ מדוד מים בגובה של מטר וחצי. המידע המודיעיני הצביע באופן ברור על הבית שלו והכלב סימן את דוד המים. אמרנו - מה כבר יכול להיות בתוך דוד מים, אבל כשפתחנו את המכסה גילינו שזה היה דוד 'כפול', שבחלק התחתון שלו היו נשקים רבים וסמים".
מתברר שבמקרים נדירים היחידה מתגייסת גם במקרים שהיא לא חייבת. "לפני מספר חודשים הטלפון ביחידה צלצל כאשר על הקו היה בנו של קשיש הסובל מדמנציה. "הוא פנה בבקשה חריגה וסיפר שאביו בן ה־74 לא זוכר היכן החביא את כספי החיסכון, בסך 20 אלף דולר. כשירות לאזרח החלטתי לשלוח למקום כלב שמתמחה באיתור כספים, והכלב איתר אחרי 4 דקות את הכסף מאחורי תמונה בסלון".
תהליך המיון של הכלבים מורכב ומפרך, אבל מהרגע שהם נקלטים ביחידה הם זוכים ליחס של בן משפחה.
סבג: "אנחנו מביאים את הכלבים מצ'כיה, מבתי גידול מיוחדים. ממאה כלבים אנחנו לוקחים 15. לרוב הם מגיעים עם השמות שניתנו להם שם. אפשר לשנות את השם כאשר הם גורים, אבל לרוב זה לא קורה והכלב נשאר עם השם המקורי".
מה תנאי השירות שלהם? ״בימים חמים ובשבתות אנחנו פותחים בריכה בחצר היחידה ונותנים להם לשחק. אנחנו חוגגים להם ימי הולדת שלא מביישים ימי הולדת של בני אדם. אנחנו נותנים לכלבים את היחס הכי טוב. יש לי לוחמים שקעקעו את שמות הכלבים על הידיים. זה ממחיש את גודל החיבור בין הכלבן לכלב".
ומתי הם יוצאים לגמלאות? "לרוב הם משתחררים לאחר 10 שנות שירות, ומדי שנה פורשים יותר מ־90 כלבים מהשירות במשטרה, בשב"ס ובמכבי האש, עקב גילם המבוגר או ירידה בתפקודם המבצעי. בשל אופי העבודה שעשו, לא ניתן לשלבם במשפחות או במוסדות אחרים לאחר תום שירותם. חלק מכלבי התקיפה והלוחמה בטרור מועברים לפנסיון מיוחד של שב"ס, שהוקם לפני מספר שנים בכלא דמון. שם הם נהנים ממגוון פעילויות, שטחי משחק רחבי ידיים ובריכות".
אמצעי הלחימה שהכלבים איתרו השנה:
- 118 כלי נשק
- 71 מטעני חבלה
- 34 רימונים
- 111 כוורות זיקוקים
- 331 מחסניות
- 7,140 קליעים ותחמושת
רס"ר עדי פליקס והכלב צ'יקיטו
נשיקה על האף לפני פרידה
"בכל פעם שיוצאים למבצע זה מרגש ומאתגר", אומרת רס"ר עדי פליקס, שנוהגת בכלב שיטור בשם צ'יקיטו.
"אי אפשר באמת לדעת מה צפוי ובמה ניתקל. אני יודעת רק להגיד שאני יודעת שיש לי את הפרטנר הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי, ואני סומכת עליו בעיניים עצומות ויודעת שברגע הנכון נהיה שם אחד בשביל השני. אנחנו צוות. בקיץ אני מפנקת את הכלבים בבריכה בימים החמים, כי גם להם מגיע להתפנק כמו שצריך ולנוח מהעבודה הקשה שהם עושים. ולפעמים הם מקבלים גם גלידה".
איך נפרדים בסוף שבוע? "לפני שאני נוסעת להורים לצפון כמובן שאני עוברת דרך הכלבים שלי, מנשקת אותם על האף ואומרת להם שעכשיו יש להם זמן לנוח עד שאחזור".
