מערכת החינוך בירושלים הייתה בין הראשונות שחזרו לשגרת מלחמה. בשבוע הראשון הורים רבים חששו ובחרו שלא לשלוח את ילדיהם, בשבוע שלאחר מכן עוד ועוד תלמידים חזרו ללימודים והשבוע כבר מדווחים במנח"י על נוכחות מלאה. אל התלמידים הירושלמים הצטרפו בימים האחרונים לא פחות מ־2,000 ילדים שפונו מדרומה ומצפונה של הארץ ואין צפי לחזרתם הביתה בקרוב. בניגוד לילדים שמשפחותיהם שוהות במלונות והם לומדים בבתי ספר שנפתחו עבורם שם, מדובר בתלמידים שמתגוררים בדירות ברחבי העיר או שהם בחרו ללמוד בשלוחה הירושלמית של הרשת החינוכית בה למדו במקום מגוריהם.
עוטפים באהבה
"ביאסא נקלטו כ־60 תלמידים", מספר מנהל היכון דני פסלר. "יש לנו שניים עשר תלמידים מהעוטף שהם תלמידי יאסא והשבוע קלטנו ילדה משדרות. הילדים מתאקלמים בסדר ומקבלים ליווי צמוד, אם כי יש תלמידים שקשה להם יותר. הירושלמים חמים, מחבקים ועוטפים אותם באהבה".
אחד הילדים הוא יובל סקופינסקי, בן 15 מנחל עוז, "הוא ובני משפחתו שהו 14 שעות בממ"ד עד שהצבא שחרר אותם", סיפר פסלר, "הוא כתב יצירה עם קולות שהוא הקליט בנייד שלו בזמן אמת, את המחבלים ואת היריות. שלחתי את זה לכל ההורים".
בישיבת חורב, ששלושה מבוגריה, יוסף גדליה ז"ל, מח"ט הנח"ל יוני שטיינברג ז"ל ויוסי הרשקוביץ ז"ל מנהל פלך בנים, נפלו בקרבות, נקלטו כחמישים תלמידים משדרות ובודדים מקריית שמונה, אשקלון ואשדוד. מלבד לימודים רגילים הוחלט שם להביא מרצים וסיפורים אישיים כמו זו של אחותו של שטיינברג ז"ל, איילת מרציאנו.
"בבית המלון, רויאל, בו אני שוהה, היתה מודעה שנפתח בית ספר לילדי שלומי, אז באתי ללמוד בחורב", מספר אברהם חסון בן ה־15 שפונה משדרות והחל ללמוד בחורב יחד עם חברים נוספים מעירו. "קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. זה מקום מעולה, אבל זה מקום חדש וצריך להתרגל. יש לנו חברותא עם כיתה י"ב. במקצועות כמו אנגלית ומתמטיקה שיש לנו פער כי לא למדנו שלושה שבועות יש לנו שיעור רק לילדי שדרות".
קראו גם:
"באופן אישי אני מאוד נהנה מזה", סיפר מנגד חננאל, ירושלמי שלומד בכיתה י"ב בישיבה, "הייתי גם מדריך וזה מאוד כיף. הם חבר'ה עם אנרגיות טובות. אנחנו הולכים לבקר אותם ומדברים איתם בערבים, יש לי המון חברים טובים שממש נכנסו לזה עד הסוף ומתקשרים אליהם ומשחקים איתם כדורגל. אני מדבר איתם ורואה שזה מורכב להם, הם לא גרים בבית, אבל בגדול זה ממש מדהים".
פליטים בעיר חדשה
לבית ספר זיו הגיעו 67 תלמידים מקיבוץ דורות והשתלבו בכיתות האם. "בכל כיתה יש בין 3 לארבעה תלמידים", סיפר המנהל יורם חיים, "זה לא קל מבחינה פיזית. בפן החברתי-רגשי קיבלו אותם מאוד יפה, הילדים התרגשו מההגעה שלהם, נתנו להם כל מיני מתנות והזמינו אותם הביתה. זה מאוד עזר להם. מבחינה לימודית, יש עוד הרבה דרך הפערים הלימודיים גדולים כיוון שחודשיים הם כבר לא למדו, חלקם עברו דברים לא פשוטים, הם איבדו חברים, משפחה, זה לא פשוט להם. גם להיות פליטים בעיר חדשה, לחיות כל המשפחה בחדר אחר בלי לדעת מתי הם חוזרים הביתה, זה לא פשוט".
בליד"ה נקלטו בחום תשעה תלמידים מהעוטף ולדברי מנהל התיכון ארז הקר, "הם נקלטו ממש טוב משני הצדדים".
וגם לבית ספר גבעת גונן הגיעו שלושה תלמידים, "האווירה טובה והירושלמים קיבלו אותם נהדר", אמר אוהד הופמן, מנהל בית הספר, "זה מסר חינוכי הרבה יותר חשוב שאנחנו יכולים לעשות. לפתוח את השערים ולתת".
איך האווירה בבית הספר?
הופמן: "אצלנו יש שתי עמדות עם דגל ישראל לרועי דאוי ז"ל שנפל בקרב ולאופיר אנגל החטוף, שניהם בוגרים שלנו. למרות זאת בבית הספר יש אווירה מאוד נעימה וטובה ובריאה. למעלה מ-95 אחוז מהתלמידים מגיעים מידי יום. כשקיבלנו את ההודעה על רועי ישבנו המורים במעגל שיח ביחד, וכשיצאנו התלמידים ראו אותנו יוצאים שפופים וזה היה מדהים לראות איך הם כאילו שומרים עלינו. הם פנו אלינו ואמרו 'היום אנחנו בשבילכם, מה אתם צריכים מאיתנו?'.
הקר: "הנוכחות יותר גדולה מבשגרה, תלמידים צמאים לקצת יותר נורמליות. מעטים ממש, אחד או שניים, לא נמצאים בארץ בעקבות המצב. זה כל הזמן נוכח אווירת משבר, אווירת מלחמה, אבל מצד שני יש אווירה רגילה ומוכרת של הלמידה, זה חלק מהחוסן, אני חושב".
פסלר: "94 אחוז מהתלמידים חזרו, מספר תלמידים לא רב אינם בארץ בשל המלחמה ואחרים לא מגיעים מסיבות כמו מחלה חולפת. רצינו מראש לייצר שגרה, שיהיו עסוקים בלימודים, אנחנו לא עושים מבחנים, וגם לא מטלות כבדות ומנהלים בעדינות את העומס הלימודי כדי שלא יהיה עליהם עומס רב".
טלק לחיילים, עוגות למפונים
מלבד פתיחת שערי בתי הספר לתלמידים המפונים, במערכת החינוך הירושלמית מגייסים את התלמידים לשלל פעילויות סיוע. כך למשל בישיבת חורב מילאו התלמידים תוך 10 ימים כ-20,000 בקבוקי טלק לחיילים, ארזו מזון למשפחות מגויסים ואירגנו בר מצווה לילד מכפר מימון.
"יש הרבה פעילות אחר הצהרים, מידי שבוע אנחנו יוצאים לעזור בחקלאות בדרום, בנגב ובערבה", מספר פסלר. "התלמידים חוזרים עם ביטחון ועם תחושה שהם תרמו תרומה וזו חוויה משמעותית מאוד עבורם. חוץ מזה אנחנו עובדים עם החמ"ל הירושלמי ועוזרים באיסוף מזון ומיון בגדים".
חיים: "תלמידים והורים יזמו ואפו עוגות ועוגיות ונסעו לקיבוץ רמת רחל לפגוש את המשפחות של קיבוץ דורות. גם אצלנו מתנדבים בחקלאות ועובדים מול החמ"ל הירושלמי. חוץ מזה ילדים מכיתה י"ב פתחו ביוזמתם שמרטפיה ושמרו על ילדי המורים שלא היה להם עדיין בית ספר".
הופמן: "תלמידה שלנו חנה יוסף, ציירה להוריו של רועי ז"ל רישום פחם רגיש ומדויק שלו. חנה ורועי חולקים את אותו תאריך לידה. חוץ מזה כתבנו 700 גלויות והוצאנו 700 זרים למשפחות של מילואימניקים. יש לנו גם קונדיטוריה בתוך בית הספר ואנחנו לא מפסיקים לאפות למשפחות מפונות, לחיילים ולצוות המורים".
הקר: "יש לנו שולחנות בהם אנחנו מתרימים ציוד ולוח זיכרון שתלינו ואנחנו מתנדבים בחקלאות בצפון הארץ. התלמידים שלנו קטפו יותר מ20- טון אבוקדו".
חברים חדשים
בארגון ההורים העירוני מברכים על קליטת התלמידים החדשים, "אנחנו כמובן עצובים על הסיטואציה אך שמחים לקלוט במערכת החינוך שלנו את הילדים", אומר היו"ר אריק קפלן. "ארגון ההורים פועל יחד עם מנח"י כדי לוודא את הקליטה הטובה ביותר ולוודא שהילדים ירגישו הכי קרוב לבית שניתן. וכפי שארגון ההורים נמצא למען ההורים תושבי ירושלים, כך אנו נמצאים למען הורים שנמצאים פה היום עקב המצב".
ומה אומרים הילדים הוותיקים והחדשים? "כיף להיות שם בהפסקות, קיבלו אותי יפה ושמחו שבאתי", מספר איתי אלחרר, תלמיד כיתה א' בבית הספר פולה בן גוריון אליו הגיע מבסיס חצרים. לדבריו הוא נהנה חוץ מדבר אחד, "חגגתי יום הולדת וקיבלתי במתנה בגדים של בית"ר. זה הכי גרוע, כי אני אוהד מכבי".
אחיו יהונתן, תלמיד כיתה ג, מתגעגע לבית הספר הקודם. "בבית הספר הזה יש הרבה שיעורי בית. חוץ מזה כיף פה. כל יום ראשון יש לנו שיעור כדורגל וכל יום שישי לא צריך להביא אוכל ויש פיצות ויש לי חברים טובים".
נטע ריקן, ירושלמית, תלמידת כיתה ה' בבית ספר פולה, שמחה על התלמידים החדשים מחצרים. "אני משחקת הרבה עם איתי החמוד ואח שלו הגדול משחק עם אח שלי. אני מרגישה שאני צריכה יותר לעזור להם ולהיות איתם ולשמח אותם איך שאני יכולה. כיף לי לעשות את זה. אני תורמת להם והם תורמים לי".
"הלימודים כמעט אותו דבר כמו בנתיבות", שיתף גם שילה פרץ, תלמיד כיתה ה' מנתיבות שהשתלב בנועם בנים, "בגלל שזה חברים חדשים זה קצת קשה. ביום הראשון הם היו מופתעים שיש ילד חדש, עכשיו הם חברים שלי".
"זה מצוין שהם הצטרפו אלינו", אמר כרמל גטנו, ירושלמי מכיתה ה' הלומד בנועם בנים, "זה מפתח הרבה דברים כמו לתת להם חום ואהבה ולהתרגש ולעזור להם. אני דואג להם ממש ומשחק איתם. כיף לי לתת ואני נהנה לתת והם חברים מאוד מיוחדים".
