כוח אמא: מעצרה בשבוע האחרון של מטפלת במעון בדרום העיר בחשד להתעללות בפעוטות היה עוד תזכורת כואבת למשבר בחינוך לגיל הרך. במקרה האחרון שנחשף היה מדובר במעון שנמצא בפיקוח. אלא שמתברר שרוב הפעוטות בעיר נמצאים במסגרות שלאף אחד אין באמת ביקורת עליהן. "יש בירושלים 72 אלף תינוקות ופעוטות גילאי 3-0", אומרת מעין בן צבי־פישל (37), מורה לחינוך מיוחד שמתגוררת בקטמונים ובעצמה אם לפעוט בן שנתיים, "אבל הרשויות, לרבות העירייה, לא יודעות מה קורה עם כ־80% מהם".
לדבריה, על פי הרישומים של העירייה, רק כ־20% מהילדים בגיל הרך נמצאים באחד מתוך 116 המעונות העירוניים וכן ב־131 המעונות הפרטיים שפועלים בירושלים ונמצאים בפיקוח עירוני. ובאשר לשאר, רבים מהם נמצאים אצל מטפלות ובמעונות שלא נמצאים תחת פיקוח כלשהו.
לפעול במקום להתלונן
בינואר 2022 הכריזה הממשלה על רפורמה שבמסגרתה מעונות היום והפעוטונים לגילאי 3-0 יעברו ממשרד הכלכלה לאחריות משרד החינוך. עוד הובטח כי באמצעות 100 מבקרים חיצוניים יהיה פיקוח הולם. אבל רפורמה לחוד ומציאות לחוד. בעיית הפיקוח עדיין קיימת, ופעם אחר פעם נחשפים חשדות להתעללות, וזאת לצד המחסור בכוח אדם, שלא לדבר על עובדות איכותיות שרוצות לעבוד בעבודה הקשה שהתגמול בה לא גבוה. כל אלה גרמו לבן צבי־פישל לגייס אמהות נוספות לילדים בגילים הללו ולהקים יחד את ועד ההורים הראשון בארץ שיטפל בנושאים הקשורים לחינוך פעוטות בגילים 0-3.
"המטרה העיקרית שלנו היא להגביר את מעורבות ההורים ולפעול בשיתוף פעולה עם הרשויות על מנת להגדיל את מספר המעונות המפוקחים", מדגישה שירה ארזי (30), גם היא ממקימות הוועד, תושבת קטמונים ואם לתינוק בן שנה. "אנחנו מאמינות שאם נדאג לחינוך איכותי ותהיה השקעה בגיל הרך לא תהיה התעללות בפעוטות".
"הילד הגיע פעמיים למיון"
הרעיון להקים את הוועד הועלה על ידי מספר נשים וביניהן צבי־פישל כשחיפשה מסגרת לילד שלה. "ממש חוויתי מצוקה בסוף שנת הלימודים. חיפשתי מסגרת, והבנתי שהסיכוי שלי למצוא הוא אפסי. רציתי את הטוב ביותר לתינוק שלי, מישהי שתעמוד בסטנדרטים של הורה נוסף לתינוק שלי. למזלי מצאתי את משפחתון ניצנים וזה היה במזל גדול. כל אמא מתמודדת עם השלב הזה", היא מוסיפה. "חלק עוברות את זה בשלום, ויש כאלה שלא. אבל אחרי שאני חוויתי את זה, החלטתי לקחת את הנושא כפרויקט ולקדם אותו. הוועד הוקם כי כל ההורים נמצאים באותה סיטואציה. כל שנה זה קורה מחדש וכלום לא משתנה".
קראו גם:
אצל ארזי החיפוש אחר מעון היה מאתגר במיוחד. היא ובעלה עובדים במשרות מלאות, וכאשר הגיע הזמן לחפש מקום לבנה היא נדדה בין שמונה מעונות ובאף אחד לא הסכימו לקבל את הפעוט. "הבן שלי מולטי-אלרגי", היא מספרת בכאב. "ויתרתי על גן פרטי ועל מטפלות פרטיות בבית שלהן כי לא ידעתי מה קורה שם. בסוף מצאתי גן, אבל הגעתי פעמיים למיון, משום שהילד נחשף למאכלים שהוא אלרגי אליהם. כיום הוא בגן מפוקח, יש לו סייעת צמודה, והמאכלים הללו לא נכנסים למסגרת".
רננה חכימי, תושבת גוננים ואם לארבעה, חברה גם היא בהתארגנות. היא ממתינה במתח ובתקווה שיתפנה מקום ברשימות ההמתנה שאליהן רשום בנה. "אני ניצבת שלושה חודשים לפני חזרה לשוק העבודה ואין מסגרות פנויות", היא אומרת. "לא יעלה על הדעת שבעיר הבירה של ישראל, עם עירייה שמתהדרת בהשקעה במשפחות צעירות, לא יינתן מענה מיידי להורים שמחפשים מסגרת לילדיהם. מחלקת חינוך לא היתה שוקטת לרגע אילו היו חסרים תקנים עבור עשרות ילדים במערכת החינוך בכיתות א'-י"ב, לכן אני לא מצליחה להבין את הפער ביחס לפעוטות.
"אני רוצה מסגרת בפיקוח לתינוק שלי", היא מוסיפה בכעס. "נרשמתי בזמן למסגרות, אבל אין מקום כי השכונה התברכה, ברוך השם, באוכלוסייה צעירה שעסוקה בהרחבת התא המשפחתי. במהלך שש השנים שאני חיה בשכונה לא נוספו כאן עוד מעונות מפוקחים. התקשרתי לכל המעונות המפוקחים בשכונה ואני ברשימת המתנה".
לפתור את מכת ההתעללות
בשלב הראשון ערכו מקימות הוועד החדש סקר בקרב כ־700 הורים בעיר. לדברי ארזי, הנתונים חשפו תמונה מדאיגה. "התברר לנו שיש כמות אדירה של ילדים שלא נמצאים במסגרות מפוקחות, ויש מספר רב של הורים שטוענים שהמטפלות של ילדיהם לא עברו הכשרה ראויה".
"לא רק שהקול ההורי לא נשמע, אין לנו מקום שאפשר לפנות אליו. אין פתרון מערכתי", טוענת בן צבי־פישל. "השאיפה שלנו היא שתהיה פלטפורמה אחידה, גוף מייצג של הורים שיאפשר לנו לדרוש מענה בכל הנושאים הקשורים לגיל הרך. הכוונה היא להיות צינור בין ההורים לעירייה כדי שיהיה מענה, מה שלא קיים היום. אנחנו כן רוצות להיות חלק מהחשיבה, משולחנות עגולים, חלק השיח".
בשבוע האחרון נחשף אירוע של מטפלת מעון שנחשדה בהתעללות. במקרה אחר מטפלות במעון בגבעה הצרפתית נטשו את מקום עבודתן אחרי שמצאו מכשיר הקלטה על אחד הילדים.
יש ביקורת על הפיקוח?
ארזי: "המסגרות הקיימות לא מצליחות להיות מפוקחות כמו שצריך. חובה להוסיף תקנים, וזה מענה שהעירייה יכולה לתת, ולא רק בעניין הפיקוח אלא איך הם פותרים מידיית את המצב שאין מסגרות מפוקחות. זה עצוב".
בן צבי־פישל משוכנעת שניתן וחובה להתמודד עם התופעה: "ההתמודדות צריכה להיות מענה ברור מהעירייה באופן מיידי - למי פונים כשזה קורה. צריך להיות מוקד טלפוני במספר שפות. כעת המצב הוא שיש מענה לא בכל השפות וצריך לדייק את זה. מניעה היא גם לתת מענה למטפלות, הדרכה וכלים רגשיים, איך היא מתמודדת עם תסכול של שבעה תינוקות בוכים. אנחנו פה כדי להזכיר".
לא יכולות לחזור לעבודה
לטענת השלוש, המצב הקיים, שבו אין מספיק מסגרות עירוניות מפוקחות ומסובסדות, מעמיד הורים רבים ובעיקר אמהות בפני ברירה קשה: לחזור לעבודה במחיר נפשי וכלכלי כבד או להישאר עם הילד בבית.
מה עושה מי שלא מוצא מסגרת?
בן צבי־פישל: "כורעים תחת נטל כלכלי כי הם נאלצים לרשום למסגרות פרטיות והחלופה הזו היא פי שלושה במחיר.
"אנחנו נופלים בין הכיסאות", היא מוסיפה. "מצד אחד, את רוצה ללכת למעון מפוקח שיש בו הכשרה של הצוות ומגלה שיש רשימת המתנה של 30 ילדים, כלומר אין סיכוי שהילד ייקלט שם. מצד שני, החלופה היא משהו פרטי שאינו מפוקח, במחיר מופקע, אבל את צריכה לחזור לעבודה אז אין ברירה. גם ככה יש חששות, תסכול וחרדות של הורים טריים בגלל שהם כביכול 'נוטשים' את הילד/ה, כי אין ברירה והם צריכים לעבוד, לפרנס את המשפחה, להניע את הכלכלה".
ארזי: "היו הורים שהגיעו אלינו וסיפרו שהם לא יצאו לעבוד משום שלא מצאו מסגרת לילד. מדובר אומנם במקרים קיצוניים, אבל מטרתנו היא שמקרים אלו לא יחזרו על עצמם".
חכימי מוסיפה כי יש עוד אמהות שמודאגות מכך שלא יוכלו לחזור לשוק העבודה ולסייע בכלכלת הבית. "אנו נמצאות בלחץ נפשי גדול עקב אי יכולתנו לחזור לעבוד ולסייע בהוצאות העצומות של ניהול הבית ועם החשש הגדול שבסוף לא נמצא מסגרת ונצטרך להתפטר מהעבודה", היא אומרת. "אני משלמת מיסים ומתנדבת פעילה בעיר. אני מבקשת מכם משהו בסיסי בתמורה - הקמה מיידית של מסגרות מפוקחות לגיל הרך כדי שלכל תינוק שנולד יהיה מקום להתחנך בו. אני חייבת למצוא מסגרת מפוקחת לתינוק שלי, שבספטמבר הקרוב יהיה בן שנה".
"יש מטפלות מדהימות"
לחברות הוועד חשוב להדגיש שהן לא פועלות נגד המשפחתונים הפרטיים. "יש מטפלות מדהימות במשפחתונים פרטיים שנותנות מענה נהדר", אומרת בן צבי־פישל, "אבל גם הן צריכות להיות תחת פיקוח, ויש להוזיל את המחיר. כדי שזה יקרה צריך להיות ברור לעירייה מה קיים בשטח. העירייה צריכה לעשות מיפוי, ומשם לצאת לפתרונות ותוכניות עבודה".
מי שמסכימה איתן היא תהילה ביבי, בעלת משפחתון 'ניצנים' בשכונת קטמון. "יש נחיצות גדולה לוועד הורים שיטפל בכל מה שקשור לפעוטות", היא אומרת. "אני חושבת שיחד הן יוכלו להוביל את ירושלים למקום מצוין ועם תוכניות כפי שהן עושות. כמי שמנהלת משפחתון, אני יודעת באילו קשיים נתקלים ההורים כשהם מגיעים לרשום את הילדים שלהם לפעוטון. הם רוצים את הטוב ביותר עבור הילדים שלהם ושהמטפלות יהיו הכי טובות וקרובות לתחושה אמהית. ילד זקוק לדמות קבועה ללא מטפלות מתחלפות. החממה צריכה להיות ביתית".
דרושה מעורבות עירונית
לדברי בן צבי־פישל, במצב הקיים העירייה חייבת לקחת אחריות בנוסף לרפורמה ולתת עוד תקציבים, שכן בחלק מהמקרים המחסור במעונות מאלץ הורים צעירים לעזוב את העיר. "יש אנשים שלא מסוגלים לעמוד בנטל הכלכלי של יותר מ־2,500 שקל בחודש. יש גם נטל נפשי, הורים טריים שצריכים להתמודד עם חוסר ודאות".
איך עושים את זה? "החזון שלנו הוא לדאוג לשיח משותף ועקבי בין הרשות, ההורים והצוותים, והוא נולד מתוך צורך גדול מאוד שזיהינו בשטח: להגביר את המודעות של העירייה לצורכי ההורים ולקשיים שבהם הם נתקלים, ובמקביל לאפשר להורים לקבל מהעירייה מענה אחראי, מסודר וברור בנוגע לסוגיות הללו. לכן השנה התמקדנו בפגישות עם גורמים שונים בעירייה, מנהלים ואגפים שונים הקשורים לגיל הרך, ובהן שיקפנו את הצרכים, הקשיים והבעיות העיקריות שמדאיגות את ההורים. השקענו בכך משאבים רבים, בהתנדבות כמובן, כדי להשמיע את קול ההורים. במקביל, הוועד פועל באופן רציף מול ההורים בהתייעצויות, גיבוש תוכניות ומתן מענה למצוקות מיידיות".
מה אתן שומעות מהעירייה? "אנחנו רואות שהיא לוקחת אחריות על תחום ההדרכות וההכשרות של המטפלות בצורה רצינית, אך אנחנו רוצות להרחיב את תחומי המעורבות שלה.
"ברור לנו שלקיחת אחריות היא תהליך מורכב שלוקח זמן, והוא מושפע בין השאר גם מתהליכים והחלטות ארציות, אבל אנחנו סבורות שככל שנפגיש יותר בין ההורים לבין הדרגים השונים בעירייה, וככל שהדרגים האלה יתנהלו כגוף אחד, עם חזון משותף ומטרות ברורות, כך האחריות העירונית תגיע ומקבלי ההחלטות יוכלו למצוא פתרונות משמעותיים, יעילים ורלוונטיים לשטח".
ארזי: "פנינו לכל הגורמים הרלוונטיים, ולהבנתנו העירייה על כל גווניה מתחילה להבין מה קורה. זה מתקדם לאט, כאשר המטרה היא לפתוח עוד מסגרות מפוקחות ולתת מענה לכוח אדם שיהיה איכותי וקיים. גם כשיש מקום לא תמיד יש כוח אדם ולכן צריך לטפל בזה לעומק, וכאן אנחנו זקוקים לעירייה כי לנו כאמהות אין יכולת לעשות שינוי משמעותי, וחשוב שכולם יזכרו שמדובר בשינוי למען הילדים של כולנו".
מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים רואה חשיבות גדולה מאוד בפיקוח על הגיל הרך ועושה ככל שביכולתה על מנת לשפר ולחזק את המעונות בעיר. שיתוף הפעולה עם קבוצות הורים נכון לכל תחום בירושלים. אנו מברכים ומעודדים התערבות ושיתוף פעולה הורי וסבורים כי זהו שיתוף פעולה קריטי להצלחת הילדים. גורמים שונים בעירייה נפגשו עם הקבוצה ומסייעים למטרה ככל שניתן".
