ההסתבכות של האמן הירושלמי: 60 אלף שקל חובות על דוחות ברכב שאפילו בית המשפט קבע שלא היה שייך לו.
נחמן (נחי) וייס הוא אמן יוצר שנולד ברובע היהודי בירושלים ומתגורר בעיר מרבית מחייו. בשלל יצירותיו ותערוכות שפרסם עומדת במרכז העיר ירושלים, אבל נראה שהגיע הזמן לתערוכה שתעסוק בבירוקרטיה המייגעת של העירייה של העיר שהוא אוהב.
"הכל התחיל לפני 12 שנה", הוא מספר. "נפלתי קורבן להונאה. אדם רשם רכב על שמי וצבר 216 דוחות שאין להם שום קשר אליי". כעבור שנתיים קיבל וייס מכתב שבו הוא נדרש לשלם דוחות בסך עשרות אלפי שקלים.
וייס תבע את הנהג שרשם את הרכב על שמו ובמשך שש שנים התמודד מולו בהליכים משפטיים. לשמחתו, בדצמבר 2020 פסק בית המשפט שנהג הרכב ישלם לוייס סכום של 90 אלף שקלים. עד כה הכסף לא הועבר לוייס למרות שחלפו שלוש וחצי שנים.
"בסופו של התהליך המייגע זיכתה אותי השופטת הנכבדה אורנה סנדלר-איתן", אומר וייס, "בפסק הדין שעבר את כל שלבי ההוכחות לפיהן נמצא שהרכב לא היה בידי".
וייס נשם לרווחה עם ההחלטה של בית המשפט, אלא שלתדהמתו בעירייה לא ממש התרשמו, "ניגשתי לעיריית ירושלים הראיתי בפסק הדין שהרכב לא שלי ושאפילו לא קיבלתי את הסכום שבית המשפט פסק שישלם לי, וכבר למעלה משנתיים אני מתמודד מול משרד עורכי הדין של העירייה ומבקש שיעבירו את החוב לבעל הרכב ומי שביצע את הדוחות, ללא הועיל". השבוע שוב שוגר אליו מכתב ובו נכתב כי עליו לשלם את החוב שהצטבר ל-60 אלף שקלים.
"אני שנים מנהל תיק בבית המשפט", אומר וייס בחוסר אונים, "אני ביקשתי מהעירייה לעשות הסבה ולהעביר את הדוחות על שמו. כבר 12 שנה שממררים לי את החיים על לא עוול בכפי".
מהעירייה נמסר בתגובה: "העירייה פועלת על פי דין ועל פי החלטות בית המשפט. דוחות חניה ניתנים לבעל הרכב על פי רישומי משרד הרישוי, והוא זה שחייב בתשלומם. בין מר וייס לצד ג' קיים סכסוך לעניין הבעלות והשימוש ברכב, והעירייה אינה צד בעניין. מר וייס קיבל מענה מהעירייה לכל פניותיו, כולל הפחתת חובות והוסבר לו מספר רב של פעמים, גם בהסתמך על פסק הדין שהתקבל, כי לא ניתן להסב את הדוחות, כיוון שהם חלוטים. על מר וייס להסדיר את חובו מול העירייה".
