פרידה מאגדה תימנית: בסוף החודש, ממש בעוד יומיים, ייסגר הג'חנון בר האהוב של ירושלים. חובבי הבצק התימני בעיר כבר עצובים יותר מהחות'ים אחרי שהפצצנו להם את נמל חודידה.
קראו גם:
"לא היה איפה לאכול ג'חנון"
את הג'חנון בר הקימו לפני 23 שנים שני שותפים שדווקא אינם ממוצא תימני בכלל - יריב גורי מבית הכרם, פולני מקיבוץ לוחמי הגיטאות ורגב איבנשיץ ממושב משמר אילון, שניהם ילידי 76. והיות שהאהבה תמיד מנצחת, גם האהבה לג'חנון ניצחה.
"לא היה בירושלים ג'חנון, רגב היה כל היום אוכל ג'חנון ולא היה לו איפה לאכול בעיר", מספר לנו גורי. "באתי לעזור לו מהקיבוץ ומאז עברו 23 שנה. מספטמבר 2002. זה התחיל ברחוב החבצלת, צמוד למכללת הדסה, עד שאחרי שנה וחצי העירייה הוציאה לנו צו פינוי כי לא עמדנו בתנאים. עברנו להלל, שם היינו 20 שנה ולפני 3 שנים סגרנו שם".
את הסניף הנוכחי שבשוק מחנה יהודה, פתחו השניים בשנת 2013, במקביל לסניף שברחוב הלל. "פתחנו ברחובות שהיינו נחשבים נידחים ולא נחשבים, גם בשוק וגם בהלל וגם בחבצלת. מקומות שהיו עוברים ושבים כדי שתהיה קצת פרנסה. ברחוב חבצלת פתחנו בשבת מול המועצה הדתית אז לא היינו צריכים פרסום", הוא צוחק.
אבל בעקבות דרישה של לקוחות, כבר ברחוב הלל הם פתחו סניף כשר ואחר כך את זה שבשוק מחנה יהודה. בסניף שייסגר תוכלו למצוא בימים שנותרו לא רק ג'חנון אלא גם מלוואח, שקשוקה, סלטים, טוסטים ועוד.
"ירושלים היא תמיד הפינה החמה בלב"
אבל עכשיו, כשהם נושקים כבר לגיל 50, החליטו השניים לסגור את הסניף שבשוק הירושלמי - ולהשאיר סניף יחיד במודיעין, שבו שניהם יעבדו ביחד.
למה בעצם?
"אנחנו לוקחים הפסקה", מסביר גורי, "אנחנו 23 שנה בעסק, מחויבים לעבודה, אז החלטנו להוריד רגל מהגז וקצת לנוח. בשנים האחרונות היו אילוצים של עובדים, אז כל אחד היה בסניף משלו, אני בשוק והוא במודיעין. עכשיו החלטנו שנחזור לעבוד ביחד וניתן גב אחד לשני שנוכל לצאת לחופש. היום בקושי יומיים אנחנו לוקחים חופש. לא יצא לנו לצאת לחו"ל לפני הצבא, אז נוכל לצאת קצת לחו"ל לשבוע לנשום אוויר".
אבל יש גם תקווה. "עוד לא סתמנו את הגולל על ירושלים, אנחנו לא חושבים שזה הסוף, אבל אנחנו צריכים זמן לעצמנו", מבהיר גורי. "גידלנו דור בירושלים. באים אלינו לקוחות שאכלו אצלנו עם הילדים שלהם. ירושלים היא תמיד הפינה החמה בלב. אנחנו לא מרימים ידיים, רק לוקחים ממנה הפסקה".
מה אתה מאחל לעצמך ולשותף שלך?
"שנישאר ביחד. כל עוד אנחנו ביחד דברים טובים קורים. זה לא שותף רגיל, אנחנו חברים מהיום הראשון של התורנות, מיטה ליד מיטה בצבא. אחרי שאתה עובר 3 שנים עם בן אדם אתה מכיר את כל היתרונות וכל החסרונות, זה הרבה מעבר לשותפות".
