יש לא מעט קבוצות פייסבוק בישראל בתחום הפוריות, כשכמה מהן נחשבות לגדולות במיוחד וכוללות עשרות אלפי נשים שמקבלות האחת מהשנייה תמיכה ומקור למידע חיוני. מי שחדשה בתחום הפוריות תמצא תשובות כמעט לכל דבר אך ישנה תופעה אחת שגורמת לנשים חדשות בתחום גם להירתע.
"קרה ששאלתי שאלה בתמימות והתנפלו עלי נשים אחרות במחשבה שאני עושה להן דווקא", מספרת מטופלת פוריות שהעלתה לאחרונה שאלה לגבי בדיקה ביתית שערכה לבדיקת הריון, בשל העובדה שהיא גם לקחה תמיכה הורמונלית שיכולה לשבש את תוצאות הבדיקה, לא ידעה האם אותה תוצאה אכן חיובית או חיובית מטעה.
"התנפלו עלי, לא אישה אחת אלא כמה, אמרו לי שאני נהנית להוציא להן את העיניים כי התשובה חיובית וכי כתבתי שיש לי ילד אחד שכבר נולד כתוצאה מטיפולי פוריות, הן התחילו גם לריב אחת עם השנייה וזה פשוט נגרר לדיון מכוער, יצאתי מהקבוצה מיד אחרי שנכנסתי אליה, זה היה מזעזע", היא מספרת. "לא אחזור, התאכזבתי מנשים שחשבתי שיהיו שם עבורי, אם יש לי ילד אחד זה אומר שלא כואב לי שאין לו אחים?", היא שואלת.
מה שנאמר מאחורי המקלדת לא בהכרח ייאמר בחיים האמיתיים
העובדת הסוציאלית נגה מידן מלווה נשים בהליכי הפוריות בבית החולים הדסה, ולדבריה מה שנאמר מאחורי המקלדת לאו דווקא נאמר בחיים האמיתיים.
"לא מזמן סיימנו קבוצה של שש נשים מטופלות אצלנו במרפאה, זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לקבוצה ולאינטראקציה בין הנשים, עוד בשלב הגיוסים והטלפונים היינו צריכות להחליט על איזה שהם קווים מנחים, האם רק נשים נשואות, כולן? רק רווקות?
בסוף החלטנו שאנחנו מזמינות נשים שרוצות להיכנס להריון ויש להן עד ילד אחד או בלי ילדים, וזה לא היה מבוסס על איזה שהוא משהו מלבד התחושה שלנו שאם אנחנו רוצות ליצור משהו משותף, אז ילד אחד זה יהיה בסדר, ומעל אחד וזה ברבים תהיה התייחסות אחרת", משתפת מידן ומוסיפה שהמטרה הייתה שלנשים יהיה מכנה משותף רחב.
"הייתה לנו קבוצה מדהימה, הן מאוד קשובות אחת לשנייה ומפרגנות ושם בקבוצה לא עלה השיח, יכול להיות שמישהי הרגישה את זה לרגעים אבל לא העבירה את זה הלאה, כן הרגיש שמי שיש לה ילד כבר קצת יותר מנוסה, ואני רוצה לומר שמבחינתי לא הרגשתי שהנשים עם ילד אחד לא היו באיזה שהוא קושי לעומת אלה שאין להן".
לדברי מידן, כאשר נפגשים פנים אל פנים עם אישה אמיתית ושומעים את הסיפור שלה ורואים מי היא ומה עבר עליה, קל יותר להתחבר אליה מאשר לאדם אקראי בפייסבוק. "כשזו דמות מאחורי המסך אני משליכה עליה את הקושי והמצוקה שלי, אבל כשזו מישהי מולי קל לי לפתח אליה".
לדברי מידן יש תחושה לפעמים שהיא לא רציונלית אבל מובנת, "שרק לי קשה כי בסך הכול ביום יום רוב האנשים לא עוברים טיפולי פוריות, ויש בדידות, למה זה קורה לי? למה לכל השאר קל ורק לי לא הולך? אז התחושה קשה ולפעמים כשרואים נשים מסביב שהולך להן זה פוגש אותך במקומות קשים".
ומה לגבי המשפט 'תגידי תודה שיש לך ילד'?
"כששומעים את הסיפור ומכירים את האישה, יותר קל להבין שגם היא מתמודדת, כל כך הרבה דברים נמצאים שם וכשאת מאחורי המקלדת, לא רואה ולא שומעת, טבעי להרגיש שלה לא קשה, זה קצת כמו הדשא של השכן".
עד כמה זה טבעי להרגיש כך כשמישהי מספרת שהיא בהריון או שיש לה כבר ילד?
"רוב הנשים לא מרגישות בנוח עם נושא הקנאה בכל התחומים בחיים, ואני מרגישה שנשים שיפוטיות כלפי עצמן כשהן עושות את זה. למה אני מקנאה בה כי היא בהריון? קשה להיפטר מהרגש הזה והוא מאוד טבעי והוא לא כל כך סוטר. אפשר גם לשמוח בשבילה וגם לקנא בה, אני חושבת שזה רגש בלתי נמנע וחשוב לתת לו לגיטימציה".
באופן כללי היית ממליצה לנשים להתייעץ בפייסבוק?
"אני מבינה את הרווחים אבל אני גם שואלת האם הרווח גדול מההפסד. יש הרבה השוואות ואני באופן אישי לא בעד, אבל כל אחת והשיקולים שלה ואני לא מייעצת אלא מעלה בפניהן את השאלות. אין ספק שקבוצה פרונטאלית היא חיובית, אבל בפייסבוק יש ספק".
שירות לציבור. בחסות חברת מרק (Merck).
פורסם לראשונה: 14:21, 10.07.22
