כשהגיעה לגיל 35, שני לנדאו, מורה ורכזת שכבה בבית ספר תיכון, הבינה שרצונות לחוד ומציאות לחוד: כבת לאם שעבדה שנים רבות כאחות במרכז לבריאות האישה, השיח על הריון, לידות, פוריות וילדים היו חלק משגרת הבית שגדלה בו.
"אימא שלי תמיד אמרה לאחיותיי ולי - כדאי להיות אימא צעירה וכשמתחתנים קודם מביאים ילד, שיהיה ילד אחד לפחות ותדעו שהכל בסדר, כך שאם יש קשיים, תטפלו בהם בגיל צעיר", מספרת שני.
"אבל תוכניות הן דבר אחד, והמציאות היא דבר אחר. השנים עברו, גילאים כמו 28, 30 ו-32, שחשבתי בעבר שכבר אהיה בזוגיות יציבה ומתפתחת, הוכיחו שלא כך קרה ובכל פעם שחשבתי על זה הייתי אופטימית ואמרתי שעוד קצת, ממש בקרוב זה יקרה, ובגלל שפוריות היא נושא מדובר בבית שלנו (בכל זאת החברות של אמא שלי הן רופאות או אחיות בתחום), המודעות הייתה שם לאורך כל השנים", היא מספרת.
"שנתיים התבשלתי עם הרעיון של שימור פוריות. זה כבר כמה שנים שנשמות טובות בלי עצם בלשון לא חוסכות ממני את דעתן - קיבלתי המון הערות מהסביבה. אנשים אומרים מה שהם חושבים בלי סינון, הערות כמו: 'תביאי כבר ילד', או 'יש כיום הורות משותפת', 'למה לא תרומת זרע', ואני הייתי עונה שלהביא ילד זו לא הבעיה, צריך לזכור שבהמשך צריך לגדל את הילד הזה, להשקיע, לחנך ולטפח. אני עדיין אופטימית אבל פרקטית ומבינה ששימור פוריות יכול לסייע לי להגדיל את חלון ההזדמנויות שלי בעתיד".
הבחירה בגורם המטפל להובלת התהליך הייתה פשוטה, שכן ד"ר מירי גודין מהמרכז הרפואי הדסה היא חברת משפחה. "הבחירה לשמר פוריות הייתה תהליך, מהתנגדות ועד הסכמה היה זמן של הבשלה, הייתי צריכה לנקות ממני את כל רעשי הרקע ולעבור למצב ביצוע", היא מספרת על תחילת התהליך.
ממתינה להצעת החוק
"ההשלמה עם העובדה שאני עומדת לעבור הליך של שימור פוריות לא הייתה פשוטה. הייתה תחושה של אכזבה וכישלון, שלא הגעתי לאן שרציתי, אבל הייתה חשובה לי תעודת ביטוח כי אני, כמו כולם, מתבגרת", היא מספרת על ההחלטה לשמר ביציות.
לדבריה היא אופטימית בכל הנוגע למציאת זוגיות והקמת משפחה. "אני לוקחת בחשבון שגם אם הילד הראשון יגיע בקלות, אולי אצטרך את הביציות לילד השני או השלישי, ועדיף שיהיו לי".
תוך כדי הליך שימור הפוריות התגלה שלשני יש רזרבה שחלתית נמוכה. "זו גם הייתה אכזבה, כי יצאתי משאיבת הביציות ושאלתי: "כמה?" וכשאמרו לי שהצליחו לשאוב יחסית מעט זה היה מאכזב".
הצעת חוק שעברה בתחילת השנה במסגרתה נקבע כי אם ישנה רזרבה שחלתית נמוכה, קופת החולים תסייע במימון הטיפול היקר.
"עברתי ועדה אחת וגם ערעור, המקרה שלי נמצא בתהליך", היא מספרת ומוסיפה: "העלויות הכספיות בשימור פוריות גבוהות במיוחד, אלא אם חלילה חלית בעבר במחלה העשויה לפגוע בפוריות, המדינה לא מממנת שימור פוריות מבחירה, לא משנה באיזה גיל".
"אני מורה ורכזת שכבה במקצועי, לא צריך להרחיב על שכר המורים בישראל. את רוב חסכונותיי הוצאתי על התהליך, כל סבב עולה הרבה כסף – תרופות, יום אשפוז, נסיעות, חופש מהעבודה. כל סבב הוא 12 עד 14 אלף שקלים, אחרי שלושה סבבים עצרתי וחיכיתי להצעת החוק. חבל שהמדינה לא מממנת את התהליך לכל אישה שמעוניינת החל מגיל 30, כי ביציות של גיל 30 עד 35 הן לא הביציות של גיל 38-40, היו יכולים לחסוך ללא מעט נשים טיפולי פוריות".
לדבריה, הנושא לא מדובר מספיק והמודעות אליו נמוכה. "נושא הפוריות לא מוגש בצורה ישירה לנשים צעירות בישראל, יש לי חברות שהחלו להתעניין בנושא ולהעלות שאלות רק אחרי שאני עברתי את התהליך", אומרת שני.
היא מספרת שהשיחה הקשה ביותר עבורה הייתה דווקא עם ההורים. "רגע לפני שהתחלתי בטיפול ההורמונלי שיתפתי את ההורים שלי. זו הייתה שיחה לא פשוטה כי גם הם היו רוצים בשבילי מציאות אחרת, אך הם מיד התגייסו עבורי ויצאתי לדרך מחוזקת.
מהרגע שהתחלתי את התהליך בפועל, החיים לכאורה הצטמצמו לספירת ימי הוסת, המון בדיקות דם, התרוצצות בין בתי מרקחת ומעקבי אולטרסאונד, בזמן שהעבודה שלי לא מאוד גמישה, והחיים ממשיכים להתנהל כסדרם. יש לי חברות שהתחילו תהליך לשימור פוריות והתייאשו באמצע, חלקן בגלל היעדר חוסן נפשי, חלקן מבחינה כלכלית, וחלקן בגלל שעברו את התהליך לבד, בלי בן זוג, ובנוסף, אם אין משפחה וסביבה תומכת ברקע, זה תהליך מאוד בודד".
בוכה מפרסומות
במשך חודשים מצאה עצמה שני בטיפולים שכללו הזרקות רבות, בדיקות בשבע בבוקר בקופת החולים, המתנה בבית הספר בין השיעורים לתוצאות, ורגישות יתר בשל ההורמונים שטופלה בהם.
"ההורמונים גורמים לתגובות רגשיות קיצוניות, מקרים שבימים כתיקונים היו עוברים ללא תגובה רגשית מיוחדת, בתקופת הטיפול עוררו בי רגשות עזים. מצחיק לספר אבל היו אפילו פרסומות בטלוויזיה שגרמו לי להזיל דמעה. רק עם הומור עצמי אפשר להתמודד עם בכי מפרסומת של נייר טואלט". היא מספרת בחיוך ומוסיפה שמצבי הרוח בתקופת הטיפולים מצריכים סבלנות ופרופורציות.
"יש הבדל תפיסתי בין טיפולי פוריות על מנת להביא ילד, לבין טיפולי פוריות לשימור פוריות. בשבילי זוהי תעודת ביטוח והיא חשובה לי כשאני מסתכלת קדימה אל העתיד. הלוואי שלא אצטרך להשתמש בביציות שהוקפאו אבל הן שם עבור השקט הנפשי שלי. אני מעדיפה לקחת אחריות וצעד אקטיבי מאשר להתעורר בעוד כמה שנים עם השאלה למה לא עשיתי את זה".
שירות לציבור. בחסות חברת מרק (Merck).
פורסם לראשונה: 13:27, 31.03.22
