מחלקת הנשים והיולדות בהדסה הר הצופים כוללת בתוכה מחלקות רבות וביניהן את יחידת הפריון, את יחידת הגניקולוגיה, האולטרסאונד ואת אגף המיילדות ובה מחלקת ההיריון בסיכון. פרופ' אסנת ולפיש קיבלה את מחלקת הנשים והיולדות לניהולה לפני כשנתיים וחצי.
האם ההיריון שנוצר לאחר טיפולי פוריות מחייב מעקב אחר לעומת הריון ספונטני?
"הדבר לא מחייב באופן גורף, אבל בהחלט הריונות שהחלו כהריונות IVF באופן כללי נמצאים בסיכון גבוה יותר לסיבוכים מתחילתם ועד סיומם", אומרת פרופ' ולפיש ומדגישה שמדובר על ממוצע כללי.
"בהריונות הללו יש סיכוי יותר גבוה להפלה בתחילת הדרך, בהמשך יש סיכוי יותר גבוה לסוכרת הריון ורעלת הריון ובסופו של דבר ללידה מוקדמת, וגם מעצם העניין שמדובר בהריון שהושג מטיפולי פריון, ישנו סיכוי גבוה יותר להריונות מרובי עוברים על כל סיבוכיהם".
היום בוחרים שלא להחזיר כמה עוברים כדי לצמצם את הסיכוי להריון מרובה עוברים שגם ככה נחשב הריון בסיכון?
"בהחלט, יש להצדיק היטב החזרה של יותר מעובר אחד. לפעמים יש לכך סיבה כמו למשל כישלונות חוזרים, שנים ארוכות של טיפולים עם החזר של עובר אחד שלא תפס וכן הלאה, אבל בעיקרון ההמלצה הגורפת היא להחזרת עובר אחד", מסבירה פרופ' ולפיש ומוסיפה כי בכל מקרה שיעור ההריונות מרובי העוברים בקרב מטופלי הפריון גבוה בהרבה מאשר בקרב זוגות שהרו באופן ספונטני.
"יש מספיק נשים שעומדות בקריטריון להחזרת יותר מעובר אחד ומעבר לכך, בטיפולי פריון אם מחזירים עובר אחד יש סיכוי גדול יותר שהוא יתחלק לשני תאומים זהים בעצמו ולנו אין שליטה על כך".
פרופ' ולפיש מסבירה כי במסגרת טיפולי הפריון יש מגוון רחב של התערבויות שמתחילה מכדורים, עבור דרך זריקות, עבור דרך הזרעה, ועד להפריה חוץ גופית ועד לטיפול טרום השרשתי.
"בחלק מההתערבויות אין לנו שליטה מלאה על כמות העוברים שייוצרו, כי אם למשל אנחנו לא עושים הפריה חוץ גופית אלא רק מעודדים את הביוצים על ידי זריקות, אז הדבר מעלה את הסיכוי שיהיו ביוצים כפולים ומשולשים, גם לאחר שכבר נוצרו ההריונות האלו פעמים רבות נמליץ לאישה שיש לה שלישייה לבצע הפחתה, זאת אומרת לעצור התפתחות של עובר אחד כדי לעזור לאחד או לשניים שנותרו להגיע עד הריון במועד ולא להגיע ללידה מוקדמת".
היא גם מסבירה שנשים רבות לא יסכימו לבצע הפחתה כי רגשית הפעולה קשה להן מנשוא לאחר שעברו סבל מתמשך של טיפולי פוריות לאורך שנים רבות, "ולכן הדרך הטובה ביותר ברפואה באופן כללי היא מניעה, להחזיר עובר אחד".
האם ישנם מצבים שבהם הריונות מאיי וי אף גרמו ליותר סיבוכים בהריון- מומים? הריונות מחוץ לרחם?
"יש יותר הריונות מחוץ לרחם, לגבי מומים יש ויכוח גדול. יש כנראה שיעור גבולי גבוה יותר של מומים אצל הנשים האלה, אך מה שיותר בולט אלה סיבוכי ההיריון. עכשיו, צריך גם לזכור שכשאנחנו מסתכלים על התמונה המלאה אי אפשר להתעלם מהסיבה שהביאה את הזוג לטיפולי הפריון.
זאת אומרת, גם אם הזוג היה מצליח להיכנס להריון באופן ספונטני, הסיכוי שלהם לסיבוכי הריון ומומים גבוה יותר מעצם הבעיה שהביאה אותם לטיפולי הפריון. אנחנו חושבים שרוב הבעיה היא לא בטיפולי הפריון עצמם אלא במאפיינים של הזוגות שמגיעים לטיפולי הפריון. לדוגמה, אם אישה סובלת מסוכרת קשה והשמנת יתר משמעותית אז יכול להיות שהיא לא תצליח להיכנס להריון בעצמה, אבל שני הדברים האלה – סוכרת קשה והשמנת יתר שהרבה פעמים הולכים ביחד, הם לכשעצמם מעלים את הסיכוי לרעלת הריון, סוכרת הריון, לידה מוקדמת ומומים".
פרופ' ולפיש גם מסבירה שהגיל מהווה פקטור משמעותי בסיכונים ובסיבוכים, "ככל שהגיל עולה כך היכולת הפריונית יורדת, וישנה צניחה משמעותית אחרי גיל 35, אז אם אישה מגיעה לטיפולי פריון כי היא לא מצליחה להיכנס להריון בעצמה, בגלל שהרזרבה השחלתית שלה ירדה מפאת גילה ואז יש חלילה לילד תסמונת דאון, אי אפשר להגיד שאלה טיפולי הפריון שיצרו את המצב, אלא פשוט הגיל הוא גורם סיכון משמעותי לבעיות כרומוזומליות, הגיל גם מעלה את הסיכוי באופן משמעותי להפלות".
לקיחה של הורמונים יכולה להשפיע על ההריון?
"לא, ובדרך כלל התמיכה ההורמונלית נפסקת בשבוע 12. החשש שהיה בהיבט הזה הייתה השאלה האם חשיפה לכמות הורמונים כל כך גדולה תעלה את הסיכוי של ממאירות בשחלות אצל נשים שעברו טיפולי פריון שנים על גבי שנים".
פרופ' ולפיש מסבירה כי ידוע שהריונות כתוצאה מטיפולי פוריות הם הריונות מסובכים יותר, "ואני חייבת להדגיש – מרבית ההריונות לאחר הפרייה חוץ גופית מתקדמים ללא סיבוכים ללידה במועד, מרביתם. אבל אם משווים את הממוצע של אלה לעומת שיעור ההריונות הספונטניים, הם סובלים משיעור סיבוכים גבוה יותר שנובע משילוב של המאפיינים של הזוג מראש והעובדה שההפריה נעשתה באופן מלאכותי ולא באופן ספונטני".
שירות לציבור. בחסות חברת מרק (Merck).
פורסם לראשונה: 11:32, 25.07.21
