12 קילומטר בממוצע למשחק. זה המרחק שגומע קלאודימיר פריירה במדי בני סכנין, מרחק שספק אם יש שחקן אחד בבית"ר שמספק נכון לפתיחת העונה. אין דרך אחרת לומר זאת: מאז שהוחלט בקלות בלתי נסבלת לוותר על הברזילאי הנהדר ששירת ארבע שנים את הצהובים-שחורים, בבית וגן עדיין לא מצאו לו תחליף, והחלל שמספר 14 השאיר במרכז המגרש של בית"ר, הוא עצום. לא סתם גורמים בבית וגן, שנדרשו להסביר את פתיחת העונה של הקבוצה אמרו לא פעם שההפקרות והפריכות של בית"ר העונה היו כאן גם בעונה שעברה. בהבדל אחד: אז פריירה היה סוגר הרבה מאוד שטחים פרוצים, עבד בשביל שניים ושלושה שחקנים, וכבונוס גם היה משנה מהלך של משחק עם בעיטה חופשית שהשפיעה על התוצאה.
קצת מגוחך היום להיזכר שהסיבה העיקרית שבגללה גיא לוזון ויתר על פריירה היא גילו המופלג (34), כשממוצע הגיל בבית"ר מזכיר יותר ערב פנויים ופנויות של אנשים שמחפשים סיבוב שני בחיים, כשרוב הסגל כבר בשלהי הקריירה. ועדיין, כל ניסיון למשוך את פריירה בלשון כדי לסגור חשבון עם האקסית נתקל בחסימה עם הכתף כמו שרק הוא יודע.
"אני לא יכול לבקר ולא רוצה לבקר את בית"ר הנוכחית. זה לא ג'נטלמני וגם לא הוגן. התחלפו בעלים, המועדון מחדש את פניו, ואני יכול רק להחזיק להם אצבעות בשביל האוהדים הנהדרים והבית שהם סיפקו לי במשך ארבע עונות. זה לא שמשה חוגג הגיע והראה לי את הדרך החוצה. הדברים קרו לפני הקדנציה שלו בבית"ר, אז אין לי שום סיבה לכעס ואני גם לא מתעסק בזה. אלה הם חייו של כדורגלן. רונאלדו להבדיל, עזב את ריאל מדריד אחרי תשע שנים, ארסן ונגר עזב את ארסנל אחרי 20 שנה. יש דינימיקה שאף אחד לא יכול לעצור".
אבל זה מאד הגיוני להסתכל מהצד ולהגיד: "לא מבין איך הם ויתרו עליי".
"שיהיה ברור: היה לי חלום גדול לסיים את הקריירה בבית"ר. זה משהו שכיוונתי אליו עוד לפני השנה האחרונה. החיבור היה מצוין, הרגשתי כל כך טוב שהדבר היחיד שעניין אותי זה להישאר. לפני שנה, כל העולם כבר יצא בכותרות שסיימתי את דרכי בבית"ר, ולמרות שהיו לי הצעות ישבתי בשקט וחיכיתי כי לא רציתי לפספס את הצ'אנס להישאר, ובסוף חתמתי על חוזה ועשינו עונה מצוינת, גם קבוצתית וגם ברמה האישית שלי. הפעם, למרות שאני יודע שאלי אוחנה מאוד רצה אותי, למאמן ולבעלים אלי טביב היה ברור שהם לא מעוניינים אז לא יכולתי לעשות כלום, מה גם שאם הייתי מחכה הייתי עשוי למצוא את עצמי בלי קבוצה. הנסיבות הנוראות שהיו בקיץ בבית"ר לא הותירו ברירה.
"אני יכול להגיד לך שאם משה חוגג היה מגיע קצת יותר מוקדם אין לי ספק שהייתי נשאר. היו גם גישושים כאלה ואחרים כשהוא הגיע וכבר הייתי חתום בסכנין אבל אני לא עושה דברים כאלה. חתמתי בקבוצה שקיבלה אותי בזרועות פתוחות. כל הקבוצה, ההנהלה ואוהדים נותנים לי המון כבוד, מחבקים אותי, אז לא יכולתי לפגוע בהם ולהתחיל לפלרטט עם בית"ר. אלה החיים. היום אתה כאן, מחר אתה שם. יכולתי לעזור לבית"ר אבל הדברים לא היו תלויים בי. הייתי חסר אונים כשההחלטות לגביי היו עובדה מוגמרת".
אחרי ארבע שנים בירושלים וקהילה שלמה שהתחבר אליה, כולל מקומות בילוי בעיר שהפכו לביתו השני, עבר פריירה לכרמיאל עם בת הזוג הישראלית שלו, אורלי. חוץ מעוד שנה בתעודת הזהות שום דבר לא השתנה אצל הקשר. הוא עדיין מלא שמחת חיים, עובד במגרש כמו שניים ושלושה שחקנים, לא מחסיר אימון, צוחק על כל מי שעולה על מיטת העיסויים לפני אימונים, ומעדיף את הזמן הזה לנצל לאימון על בעיטות חופשיות עם חומות מקרטון.
ביום שני הוא מגיע לטדי, עניין שעדיין, עם כל ההבנה שזה חלק מהמשחק, הוא מסרב לעכל. "זה יהיה סיפור גדול. עם כל הניסיון שלי וכל הנטייה שלי לקחת דברים בקלות אני מאוד מתרגש. יהיה מוזר להגיע לטדי כאורח, לראות אלפי אנשים בצהוב-שחור, שכל אחד מהם היה במשך שנים חלק מהלב שלי, פתאום בצד השני, לחשוב שאני צריך לנצח את היריבה והיריבה זו בית"ר. אני מגיע מחויב במאה אחוז לקבוצה שלי ואתן הכול על המגרש כי אני לא מכיר דרך אחרת, ואני גם רוצה להחזיר לאנשים בסכנין על כל היחס הנהדר שהם נותנים לי, אבל יהיו כמה דקות ביום שני בטדי שאצטרך לצבוט את עצמי כדי להבין שזה באמת קורה. מובן שאם אבקיע שער אין שום סיכוי שאחגוג כי זה חוסר כבוד כלפי אוהדי בית"ר. אשמח בלב. בכל מקרה אתן מאה אחוז".
× × ×
פריירה כבר מזמן הוא מסוג הזרים שהפכו להיות 'ישראליים'. לראשונה מאז הגיע לארץ הוא מצהיר כי הוא מתכוון להישאר כאן גם אחרי שיסיים את הקריירה ולנסות לקבל תעודה של תושב קבע, והוא כנראה יישא לאישה את בת זוגו הישראלית אורלי. לפני תחילת הראיון ביקש שלא ניגע בהיבט הפוליטי של המפגש בין בית"ר לסכנין. "כדורגל זה דבר שמח", אמר. "לא צריך לקלקל אותו עם דברים חיצוניים שאין להם מקום". הלב קצת נצבט לגלות שפריירה עבר דווקא ליריבה הגדולה מסכנין, אבל אם נניח לרגע בצד את התהום הלאומית שמפרידה בין הקבוצות, בסך הכול הסטריאוטיפ של בית"ר וסכנין הוא די דומה. שני מועדונים יצריים, עם קהל פנאטי ורצון אינסופי לקבל הכרה גם אחרי שנים של התבססות בכדורגל הישראלי. בית"ר כאימפריה שמשתייכת למועדון ארבע הגדולות, סכנין כנציגה בלעדית של המגזר שהספיקה גם לזכות בגביע המדינה. עדיין, רגשות הקיפוח של שני המועדונים לא נעלמו לגמרי. "אני לא יודע אם בית"ר וסכנין דומות, אבל בשני המועדונים אתה מרגיש הרבה מעבר לכדורגלן. זו משפחה אחת גדולה גם בדוחא וגם בבית וגן והאוהדים כל כך לוקחים ללב שאתה באופן טבעי יותר מחויב, יותר רוצה לתת לאוהדים סיבה לשמוח כי חלק חשוב מהעולם שלהם לפעמים הכי חשוב".
פריירה יגיע לטדי עם בני בן זקן, עוד אקס של בית"ר, שכמעט נשכח אחרי העונה שעברה. בניגוד גמור לטרנד לעשות שפטים בקדנציה של בן זקן בבית"ר, לפריירה חשוב להדגיש שלמאמן שלו נעשה עוול בירושלים. "אני יודע שעובדתית בני עשה עבודה טובה בבית"ר, שהוא הגיע רחוק הרבה יותר ממה שציפו, וגם כאן בסכנין רואים שהוא משפיע על הקבוצה והיא הולכת בכיוון חיובי. אני שמח שהוא כל כך התעקש לצרף אותי ואני מקווה להחזיר לו במגרש. היו לי כמה הצעות בקיץ, אבל הוא אחת הסיבות העיקריות שבחרתי בסכנין".
פריירה כמעט שלא מגיע לירושלים פרט לביקורים לא תכופים בבית הוריה של בת הזוג שלו, אבל הוא מעודכן לגמרי במה שקורה בבית"ר ושמח שהקבוצה יצאה לדרך חדשה תחת ידיו של משה חוגג. "עושים בבית"ר דברים טובים, אבל בכדורגל אי אפשר לצפות שיהיו תוצאות מיידיות אחרי שבוע או שבועיים. אני יודע שמועדונים כמו בית"ר ומכבי חיפה לא אוהבים את המילה תהליך אבל לפעמים אין ברירה. חוגג עכשיו בונה משהו שאת הפירות שלו הוא יקצור בעוד כמה חודשים וכולם צריכים לתת לו רוח גבית. אני לא חושב שבית"ר צריכה להתרגש שפתיחת העונה שלה בינונית מינוס כי יש שם חומר טוב ואין שום סיבה שמהחומר הזה לא יפיקו את מה שצריך".
× × ×
ביום שני הקרוב יגיע לטדי גם אוהדי סכנין אחרי שמשה חוגג ומוחמד אבו יונס שברו את הטאבו על איסור כניסת קהל אורח למפגשים בין הקבוצות. פאריירה, שבא מתרבות כדורגל בה האוהדים והתפאורה לא פחות חשובים מהמשחק עצמו ולעיתים עם גוברים עליו, בטוח שמדובר בהחלטה הטובה ביותר לכל הצדדים. "אי אפשר לשחק כדורגל כשביציעים יש רק נציגות של קהל אחד. זה כמו שיעשו סלקציה באולמות תאטרון וקולנוע. אני חושב שהתקופה הזו בה אסור היה לאוהדי בית"ר להגיע לדוחא ולאוהדי סכנין להכנס לטדי ביגרה אותם, גרמה לכולם ללמוד שכרטיס אדום לאוהדים הוא לא פתרון".
מה יהיה ביום שני?
"יהיה מוזר ומרגש, אני עדיין לא מבין את זה לגמרי אבל יהיה לי מאד לא טבעי ללכת לכיוון של הספסל האורח. אנחנו רוצים להשיג נצחון ראשון, ויסלחו לי כל אוהדי בית"ר שתמיד תהיה אליהם פינה חמה בלב".
ביום שני הקרוב יגיע לטדי גם אוהדי סכנין אחרי שמשה חוגג ומוחמד אבו יונס שברו את הטאבו על איסור כניסת קהל אורח למפגשים בין הקבוצות. פאריירה, שבא מתרבות כדורגל בה האוהדים והתפאורה לא פחות חשובים מהמשחק עצמו ולעיתים עם גוברים עליו, בטוח שמדובר בהחלטה הטובה ביותר לכל הצדדים. "אי אפשר לשחק כדורגל כשביציעים יש רק נציגות של קהל אחד. זה כמו שיעשו סלקציה באולמות תאטרון וקולנוע. אני חושב שהתקופה הזו בה אסור היה לאוהדי בית"ר להגיע לדוחא ולאוהדי סכנין להכנס לטדי ביגרה אותם, גרמה לכולם ללמוד שכרטיס אדום לאוהדים הוא לא פתרון".
