סיום המשחק בנתניה ביום ראשון האחרון. בזה אחר זה, ניגשים שחקני בית"ר לסילבה קאני אומרים לו: "תודה על הפרמיה", נקרעים מצחוק, ומחבקים אותו. למרות השמחה של החלוץ, והעובדה שמדובר באחד האנשים המובילים חברתית בחדר ההלבשה, הוא מודיע לדובר אסף נחום שהוא מסרב להתראיין בגלל שהוא פשוט מתבייש. עדיין, מדובר בילד בן 21, שאוהב כדורגל ונהנה מכל רגע אבל לא מתלהב מאור הזרקורים.
לא ייאמן שעונה שלמה בית"ר משחקת בלי חלוץ, מה שאילץ אותה לגלות את סילבה קאני שכבר עומד על שער כל 104 דקות, סך הכל, שמונה שערים ב-833 דקות.
קאני הוא סיפור לסרט תיעודי. בן למהגרים מטוגו שהגיעו לדרום ת"א, התחיל לשחק כדורגל בפרויקט "שער שיויון". בין גיל 10 ל-14 הוא שיחק בהפועל ת"א, מכבי ת"א, גדנ"ע ת"א והפועל בת ים. המשפחה העבירה אותו לבני יהודה כשהיא מסרבת להעביר את הילד לתנאי פנימיה בכפר גלים אצל מכבי חיפה. תוך כדי תנועה, פגש קאני אחד, ברק אברמוב שלקח אותו תחת חסותו. כשאלמוג כהן הגיש בקיץ לאברמוב רשימת רכש בה הופיע שמו של קאני, בעלי בית"ר חייך. שילם לאוסטריה וינה 300 אלף יורו והחזיר אותו לישראל.
בבית"ר אומרים שקאני, למרות גילו הצעיר הוא הדבק של חדר ההלבשה. כדובר צרפתית ועברית, הוא המתורגמן של כל הזרים שמדברים את השפה- ג'ורג', טוומאסי, ג'ינו וסורו. זה הופך אותו לחלק מחבורת הזרים מצד אחד וחלק מחבורת הישראלים מצד שני. כמי שגר בשכנות לטימוטי מוזי בבאר יעקב, השניים עושים את הדרך לבית וגן ביחד וגם מבלים יחד בזמנם הפרטי. מוזי קורא לקאני "ביגי" על שם הראפר, וגם בגלל שקאני 185 סניטמטרים, הוא במימדים שמתאימים לשם.
במחזור האחרון של הסיבוב הראשון, בגלל שבית"ר לא מצאה את הידיים והרגליים, קאני הוחלף בדקה ה-16. במקום להיות זה שנעלב וכועס על המהלך שיכול להתפרש כמשפיל, קאני עמד ליד הספסל וצרח ועודד את חבריו כמו אוהד מהיציע. בצד זה, ביום ראשון האחרון כשגילה שהוא לא פותח בהרכב, זעם ולא הסתיר את אכזבתו. על כך אמר יצחקי: "זו הדרך שלי ואני מאמין בה. זה הכדורגל שאני מאמין בו וככה נמשיך. קאני יכול לעלות מהספסל ולהתחיל ב-11. כל שבוע יש שיקולים שאני עושה. לא קל לי לבחור 11 כי הרבה נמצאים בכושר טוב. הוא חייב להמשיך לדחוף את עצמו באימונים יותר. שנה-שנתיים לפני שהגיע המספרים לא היו שם, והוא מתפתח בצורה טובה. לא צריך להסתנוור, הוא בתהליך.
יכול להיות שקאני צריך לשחק יותר דקות, אני לא פוסל את זה. אם הוא ימשיך ככה יש לו עתיד ורוד. אם הוא רוצה להגיע למקומות באמת גבוהים צריך לדעת לעשות את שניהם מההרכב ומהספסל. מההרכב הוא עושה עבודה טובה וגם כמחליף, ואני שמח שהבקיע היום שער ניצחון. אם אני חושב שהוא צריך לפתוח - הוא יפתח. הוא שיחק מול מכבי חיפה ועשה זאת בצורה טובה. קראתי לו והסברתי לו בדיוק מה אני רוצה שיעשה, מבחינה טקטית רציתי יותר עוצמות מהאמצע, ככה הגיע גם הגול".
מי שרואה את השערים של קאני, בין אם זה בטדי מול מכבי ת"א, בדרבי מול הפועל בביצוע מושלם ומול מכבי חיפה ונתניה, מבין שמדובר בשחקן שנולד לכבוש עם מהירות בלתי רגילה וקור רוח מול השער. לא סתם, ירדן שועה, המוסר הכי טוב בארץ, נהנה לשחק איתו יותר מאשר עם כל אחד אחר. לא סתם, קאני הפך, למה שנראה בתחילת העונה כלא ריאלי, כמי שמועדף על החלוץ הבכיר בסגל מיירון ג'ורג' (שאם יש משהו שהיה חסר לו בעונה הזו, זו הפריחה של מספר 26).
קאני מחוזר מאד בחו"ל ויש עליו כבר עכשיו הצעות, אבל אברמוב, מסתכל עליו כעל הנכס הכי חשוב של בית"ר שהמניה שלו רק עולה. בשאיפה, בעלי בית"ר מאמין שתוך שנה שנתיים, אפשר יהיה לגזור על קאני קופון דומה לזה שבית"ר קיבלה על ליוואי גארסיה (כעשרה מיליוני שקלים). עד אז, קאני "ישבש" במובן החיובי של המילה את בניית הסגל של כהן ויצחקי בקיץ מהטעם הפשוט: הוא אמור לצד מספר 9 זר חדש, להיכנס למשבצת של טוואמסי אבל גם ייתכן שהיכולת שלו תביא את הצוות המקצועי למסקנה שטימוטי מוזי השכן והחבר הטוב צריך להימכר. בכל משחק כיסאות אפשרי, קאני לא למכירה, מה שמוכיח את החשיבות שלו למועדון.
בקרוב אצלנו?
ביום ראשון (20:15) אחרי שאתם כבר יודעים איך נגמר רבע גמר הגביע מול סכנין (ששוחק אחרי סגירת הגיליון), תגיע לכאן הפועל חיפה. מי שאמור לסקרן את אוהדי בית"ר במפגש הזה, הוא הבלם הקונגולזי של האדומים פרנאן מאיימבו.
מאיימבו בן ה-29 הוא אחד הבלמים שאלמוג כהן סימן כרכש אפשרי לקיץ. השחקן שלא מוכן להישאר בהפועל חיפה, הוא בלם ליגה טוב ויציב עם המון פיזיות ומאד יציב. הבעיה עם מאיימבו היא שהוא לא באמת שחקן טכני, עניין קריטי בקבוצה כמו בית"ר שמחזיקה כדור ויוצאת קדימה בניגוד להפועל חיפה שהיא קבוצה נסוגה.
בחיפה אומרים על מאיימבו שהוא דמות מאד חיובית בחדר ההלבשה, שהוא לקח תחת חסותו את טיימקו דיארה, ודאג לכך שהשניים יועברו לבית מלון בתל אביב בעת התקפת הטילים על חיפה בתחילת העונה. כמו כן, מאיימבו החרים אימון פעם אחת בגלל שלא שולמה עמלה לסוכנו. הוא מאד מחובר לישראל ומכיר כל מקום בילוי אפשרי בת"א, למרות שהוא שומר על חיים ספורטיבים כשלצד יכולת גבוהה, הוא לפעמים "נרדם" במשחקים, כמו למשל בשער שספגה קבוצתו מרגלי דור פרץ ממכבי ת"א לפני מספר שבועות.
בגדול, מאיימבו חולם לחזור לליגה הצרפתית שם בילה ברוב הקריירה שלו אבל אם אלמוג כהן ישתכנע שהוא בוחר בו, נדמה שמאיימבו יגיע לכאן במיוחד בגלל הרצון לשחק בקבוצה עם קהל גדול. במקביל, כהן בוחן את השאלה האם להשאיר את ז'אן מרסלן (שהשבוע מול נתניה שוב טעה במהלך שכמעט עלה לבית"ר בשער) ולצרף אליו בלם זר או להישאר בפורמט של שלושת הבלמים מרסלן, אורי דהן וגיל כהן, פורמט שבלשון המעטה לא הועיל השנה לבית"ר כמעט במאומה.
הילד מתעורר
זו כנראה לא עונה שעדי יונה ירצה לזכור. קצת לפני תחילת הליגה, בית"ר ומכבי תל אביב כבר היו על סף סיכום בחלון ההעברות בספטמבר לפיו תמורת שלושה מיליוני יורו ושחקן שיעשה את הדרך מקרית שלום לבית וגן יונה יעבור לאלופה, אבל העיסקה נפלה ברגע האחרון בגלל חילוקי דעות על מעבר זהות השחקנים (מכבי ת"א הציעה את אורי עזו, בית"ר רצתה את דן ביטון ו/או עידו שחר) וגם העובדה שברק אברמוב לא באמת היה שלם עם העיסקה הזו היא התפוגגה.
יונה לא מזכיר העונה את השחקן שראינו כאן בשנתיים האחרונות. זה גם בגלל שלפתע התחרות על מקום בהרכב נהייתה יותר קשה, גם משום שבשלב מסוים בגלל יכולת לא טובה יצחקי הוריד אותו לספסל וגם משום, שכמעט תמיד שחקנים בגיל הזה, עם רעש כזה מסביבם סובלים מעליות וירידות.
שיהיה ברור: זהו אינו כתב אישום נגד יונה. אם כבר בדיוק להיפך. מי שיראה איך הילד הזה עובד באימונים, עד כמה הוא כמעט בדרך קבע בין המובילים בסך הקילומטרים פר משחק, ועד כמה הוא ממושמע טאקטית, מבין שיש עם מה לעבוד ועל מה לבנות.
אבל יש עוד עניין: יונה איבד לאחרונה את סבתו שרה ז"ל. מי שמכיר מקרוב את מערכת היחסים שהיתה שם, מבין שמדובר בכאב עצום שהילד סוחב איתו והשפיע עליו מאד לאורך התקופה בה חלתה ולאחריה נפטרה. לא סתם, יונה אמר בשבוע שעבר: “בבית”ר ירושלים הכל קיצוני לטוב ולרע ואני שמח שאני יודע להתמודד עם זה בגיל צעיר, הייתה לי תקופה מורכבת גם בכדורגל וגם מחוץ לכדורגל, אני לומד ומתרכז בלהשתפר ולהציג את היכולת של שנה שעברה, הוכחתי את עצמי ואני מאמין שאני יכול להוכיח שוב פעם”.
במשחקים האחרונים יונה נראה מצוין. נכון שהוא עדיין לא מצליח לכבוש, ומי שראה את ההחמצות שלו מול ב"ש ומול נתניה השבוע, מבין שהילד לא חד כבעבר, אבל התרומה שלו לבית"ר בתקופה הזו, היא יוצאת מהכלל, במיוחד במקומות שלא רואים בסטטיסטיקה. יונה, הוא היום השחקן עם הכי הרבה אגרסיביות בקישור של בית"ר וגם זה שמרוויח הכי הרבה כדורים. במציאות בה ירין לוי, בגלל החולשה של סורו נאלץ לשחק את ה-6, יונה הוא ה-8 של בית"ר, כלומר הטריילר שמעביר את כל כובד המשקל מההגנה להתקפה וגם משתתף ומעורב מאד בחלק הקדמי.
ביום ראשון האחרון למשל, יונה היה זה שחוצץ בין העברת כובד המשקל מחלק המגרש של בית"ר לנתניה. נסביר: אבוקסיס חיכה כרגיל לבית"ר מאחורה ובנה על התקפות מעבר שיפרקו את הקבוצה של יצחקי. אלא שבכל איבוד כדור של בית"ר, מי שהחזיר את הכדור לקבוצה של יצחקי ומנע בעצם התקפת מעבר של נתניה היה יונה.
האגרסיביות הזו, של מספר 10 (מספר שהוא לבש כל הקריירה עד שכשהגיע לבוגרים היה תפוס ובתחילת העונה חזר אליו), מפתיעה לא בגלל מימדי הגוף הצנומים שלו אבל בעיקר משום שמדובר בשחקן מאד טכני שלא אמור להיות זה שנכנס לקרבות מגע. קחו את השער של יונה בעונה שעבר ב-4:4 מול ב"ש, תראו מה הוא עשה שם על מטר מרובע ותבינו שעל פניו הוא אמור להיות פנטזיסט ולא זה שמרוויח את הכדורים.
עכשיו, כדי שיונה, יצחקי ואוהדי בית"ר באמת יוכלו להרגיש שיונה חזר לעצמו הוא צריך להנפיק מספרים. שני שערים ובישול ב-1618 דקות משחק (מקביל לכמעט 18 משחקים מלאים), זה מעט מדי. לתשומת ליבך, ילד.
אולי יעניין אותך:
למישהו יש טישו?
"גם כשהגיע לנו פנדל ב-100% אחרי שהייתה נגיעת יד החליטו להתעלם - אולי כי בית"ר בכו לאחרונה על שיפוט. היה יד, חבל ששופטי VAR לא עוזרים לקבוצות והורסים את המשחק עוד יותר”, אמר יוסי אבוקסיס אחרי המשחק בנתניה. ברק יצחקי מאמן בית”ר לא נשאר אדיש והגיב: “עדיף ליוסי אבוקסיס להתעסק בקבוצה שלו ולא בבית”ר ירושלים” ואז אבוקסיס החזיר: “ברק יצחקי הוא האחרון שיכול לדבר על מאמנים שמדברים על שופטים. הוא בחר אחרי הדרבי הירושלמי לדבר על השופטים ומאז הם מקבלים כל הזמן שריקות לטובתם. כנראה שזו הדרך לקבל שריקות”.
מלחמת הבוץ הזו שלא מוסיפה כבוד למקצוע המאמן וגם לא לענף היא מיותרת. ובכל זאת, גם אם נניח אבוקסיס משוכנע שנגיעת היד של ליאון מזרחי שווה שריקה (לא בטוח בכלל כי התנועה של הגוף היתה טבעית כפי שהסבירה שופטת המשחק, ספיר ברמן) איך יכול מאמן, שהקבוצה שלו בעטה במשך משחק שלם אפס (!!!) בעיטות למסגרת, הקבוצה ממול בעטה שש פעמים למסגרת, השוער שלו היה מצטיין במשחק והוא בכל זאת, מתעסק בשריקה לפנדל שלא היתה ובונה על כך, שכדור מקרי שטייל על הגוף של הגנה של היריבה שלו יביא לו נקודה.
אבוקסיס לא מבין שהאנטגוניזם שהוא מייצר כבר שנים, נובע מהבכיינות הזו כמו גם מחוסר הנאמנות הסדרתי שלו. זה מעצבן וחבל, כי הוא מאמן כדורגל טוב, וכן, גם כי הוא תמיד נתפס, כוווינר. ככה, לא מתנהג ווינר.
