השבת שעברה, דרבי גביע הטוטו, הדקה ה־58. כך שיחזר עבורנו ראונו סאפינן את הרגע הכי קשה בקריירה שלו. "הלכתי לכדור, הרגשתי מכה ואז כאב עצום מאזור הברך. היתה שנייה שבה הכל מסביב היה מעורפל, אבל שנייה אחרי הבנתי שמשהו נורא קרה, שסיימתי את העונה. הכאב הפיזי היה בלתי נסבל, אבל הכאב בלב היה הרבה יותר גדול. פרצתי בבכי. לא האמנתי שאחרי שחיכיתי כל כך שהליגה תתחיל דבר כזה יקרה לי ויסיים את הכל עוד לפני שהוא התחיל".
רק חודש בארץ, עם שער בודד בפנדל בגביע הטוטו, פרומו קצר, ועדיין משיחה עם סאפינן מגלים שהפועל הפסידה לא רק חלוץ מבטיח אלא גם אישיות נדירה במחוזותינו. מישהו אחר היה מנסה לקחת את הזמן ולנסות ולעכל את המכה שניחתה עליו, אבל לחלוץ האסטוני של הפועל חשוב לספר את הסיפור כדי שגם שמי שליבו יוצא אליו יתעודד. "זה חלק מהחיים של כדורגלן, ומי שלא מוכן לקבל את זה, כנראה לא במקצוע הנכון", הוא אומר.
"כואב לי ואני מתוסכל, ואני חושש ואני קצת בהלם, אבל אני לא שואל למה זה קרה לי אלא מנסה לחשוב לאן הולכים מכאן כדי לעשות את השיקום הטוב ביותר ולחזור כמה שיותר מהר. צריך לתבל את הסיפור הזה בהומור ולנסות לשמור על החיוך כי אחרת אני אשתגע, אז אני מנסה להסביר לכולם שאי אפשר לשנות את המציאות, וגם אם הייתי יודע שזה מה שיקרה, עדיין הייתי מנסה להגיע לכדור, כי כמו שמי שנוהג על הכביש כל יום וכל היום חשוף שלא נדע לתאונות, ככה ספורטאים חשופים לפציעות, והפעם הסטטיסטיקה פגעה בי".
קראו גם:
ביום ראשון בבוקר סאפינן היה צריך לבצע בדיקה רפואית בברך הפגועה, אבל זה נמנע ממנו כי הברך היתה נפוחה מדי אז הוא נאלץ לחכות ליום שני. "בכל היממה הזו הראש אמר לי לא לפתח ציפיות כי היה ברור שסיימתי את העונה, אבל גם הלב אמר לי שאם יש סיכוי של עשירית אחוז שזו פציעה פחות קשה אז אני צריך להאמין ולקוות. הבשורה של הרופאים לא הפתיעה אותי. זה היה ברור לי מהרגע שנפלתי על הדשא, אבל כאב מאוד לשמוע את זה באופן רשמי". האבחון, אגב, הוא שסאפינן סובל מקרע ברצועה הצולבת, קרע ברצועה הצידית ומיניסקוס.
הייתם מצפים ששחקן שנפגע בצורה כזאת יכעס על השחקן שפגע בו. סאפינן מבהיר שאין לו רבע טענה לאדי גוטליב, בלם בית"ר. "זה היה תאקל רגיל ונורמלי של כדורגל. ראיתי את זה כבר מכל זווית אפשרית בטלוויזיה. יכול להיות שגוטליב הלך אגרסיבי, אבל הוא בא לקחת את הכדור ולא לפגוע בי, וזה התפקיד שלו. אני לא כועס עליו ולא מאשים אותו. אני מבואס מאוד מהתוצאה הסופית אבל אין לו חלק בזה. לא ציפיתי ממנו לשיחת טלפון והתנצלות כי זה היה משהו טבעי של המשחק. חוץ מזה, גם אם הוא היה מתנצל זה לא היה מבריא אותי, אז אין לי מה להתעסק בזה".
אחד משלנו
מאז שהגיע להפועל, במועדון האדום ציינו בסיפוק שמדובר באישיות מרשימה שהתאקלמה בקלות בחדר ההלבשה ובמועדון. עד כדי כך שיש מי שכינה את סאפינן 'באצ'ו 2', הקפטן הזר של האדומים, כדי להמחיש כמה מהר ובקלות החלוץ האסטוני נטמע בקבוצה. זו הסיבה שהאובדן הוא כפול: גם של חלוץ שהיה אמור להיות המוציא לפועל ולספק מספרים, וגם של מענטש שהתחבר לסביבה.
"עושה לי טוב על הלב לשמוע שבהפועל התרשמו ממני כאדם ומצער אותי שלא הספיקו ליהנות ממני כשחקן. חונכתי תמיד להיות אדיב, לכבד את הסביבה ולתת מאה אחוז מעצמי במקום שבו אני נמצא, לא רק על המגרש אלא גם בכל הדברים האחרים. השיחה הכי קשה שהיתה לי השבוע היא עם הוריי, שמלווים אותי לכל מקום מגיל קטן. הם לקחו מאוד קשה את הפציעה הזאת. אמרתי להם בחיוך שעכשיו כנראה יהיה לנו יותר קל להיפגש. הייתי חייב למצוא את הדרך לגרום להם להיות אופטימיים, כי קשה לי לחשוב שהם כל כך דואגים ועצובים ממה שקרה לי".
יש לך הסבר איך אחרי כל כך מעט זמן בארץ כל האנשים במועדון כל כך התחברו אליך ולהפך? "כנראה הפילוסופיה שלי לחיים וזו של האנשים בהפועל היא דומה. את אף אחד כמובן זה לא מעניין שאתה אדם נחמד אם אתה לא עושה את העבודה שלך, אבל אם אפשר גם להיות נחמד וגם לעבוד על המגרש אז למה לא? אם יש משהו שנותן לי תקווה ומנחם אותי באמת זו כמות ההודעות שקיבלתי מאוהדים, מהשחקנים בהפועל והשיחות שהיו לי עם הצוות המקצועי, שי אהרון, זיו אריה והמנכ"ל אורי שרצקי. כולם אמרו לי: 'אנחנו נעזור לך בכל מה שתצטרך', 'אתה חלק מאיתנו', 'ותזכור שאנחנו כאן ושאתה לא לבד'. אני מכיר את הכדורגל. זה לא תמיד עולם שכיף להיות חלק ממנו, ולגלות שיש מועדון כזה ואנשים כאלה, זה מחמם את הלב. אני לא יודע מה יהיה, לא יודע אם אשאר פה ואם יהיה לי בעתיד משחק אחד נוסף במדי הפועל, אבל גם אם לא, הזיכרון והחוויה שיש לי מהאנשים, זה משהו שיישאר איתי לתמיד".
אתה יכול להסביר? "יש כאן הרגשה של בית. לפעמים מקומות חמים הם יותר מחבקים ופחות מקצועיים. פה יש את כל המעטפת. זיו אריה המאמן למשל הוא תובעני, הוא דורש, הוא לא נותן לך לפעמים אוויר, אבל אז יורדים מהמגרש לחדר ההלבשה והוא בא ומדבר איתך כמו חבר. אתה רוצה להקשיב לו. אתה לא עושה את זה כי אתה חייב ובגלל שאם לא תבצע את הדרישות שלו אתה בבעיה. הוא נכנס לך לראש. אני באמת חושב שהייתי יכול לפרוח בהפועל, וזה רק עושה את זה יותר קשה".
הצלחת להתרשם מהכדורגל הישראלי? "לא ממש. בימים שלפני הדרבי, אפילו שזה רק גביע הטוטו, היתה תחושה מיוחדת. זה משחק חם, עם המון יוקרה ויריבות, וזה הדבר הכי חשוב לאוהדים. אני מאוד אוהב משחקים כאלה, שמח שניצחנו ומקווה שנמשיך לנצח גם אם אהיה רק ביציע או רחוק מכאן".
לסגור מעגל
סאפינן, הבנתם, עדיין לא החליט היכן יבצע את השיקום הארוך שצפוי לו. האם זה יהיה כאן בישראל, במולדתו אסטוניה או במדינה אחרת. מה שבטוח, הוא פרקטי בצורה יוצאת דופן. ביום שלישי, כשהוא נעזר בקביים ועם נהג פרטי, הוא החל לבצע סידורים ולמלא טפסים, אם זה בבנק, במוסד לביטוח לאומי ובפגישה עם ראשי המועדון. "כל שנייה שאשב בלי לעשות כלום רק תכניס אותי למרה שחורה ותדחה את תחילת השיקום שלי, וזה רק יפגע בי", הוא מסביר.
"אני נחוש להתחיל לעבוד קשה ולהבין מה אני צריך לעשות כדי לחזור למגרשים. גם תחילת השיקום זה משהו שייקח זמן, אבל כבר נפל לי האסימון ואני ערוך לזה. החלום הכי גדול שלי הוא שהמעגל ייסגר יום אחד, שאעלה עם מדי הפועל על כר הדשא בטדי ואתרום באיחור של כמה חודשים את מה שהייתי צריך לתת ואת מה שציפו ממני כבר מחר מול מכבי פתח תקווה. אני יודע שהסיכוי שאחזור לגעת בכדור לפני סיום העונה הוא אפסי, אבל צריך להאמין. גם אם לא תראו אותי משחק בהפועל, אשאר האוהד מספר 1 של המועדון וגם השגריר הכי טוב שאפשר. זה המעט שאני יכול לעשות עבור מי שכל כך דואג לי ומתפלל שאחלים".
