בית"ר סבלה העונה מלא מעט עליות וירידות, כשלצד משחקים בלתי נשכחים נראתה במשחקים אחרים אבודה. מכבי ת"א (פעמיים), ומכבי חיפה (פעמיים), קיבלו מהצהובים שחורים שיעור בכדורגל אבל בצד זה, בני ריינה בטדי, עירוני טבריה בחוץ והפועל ב"ש בסיבוב הראשון בטרנר שמו לקבוצה של יצחקי מראה מול הפרצוף.
אולי יעניין אתכם:
עד עכשיו, היו אלה עליות וירידות וחוסר יציבות. מה שקורה כאן בשבועיים האחרונים זה בפירוש משבר כי כי בפעם הראשונה העונה, בית"ר נראית ומשדרת שאו שהיא סופרת את הימים לסיום העונה, או ששחקניה בטוחים שכל אחד מהם הוא כוכב עליון. אין דרך אחרת להסביר, איך הם הצליחו להפסיד לקבוצה מרוסקת כמו מכבי חיפה ולקבל שלוש חתיכות ממכבי נתניה ב-180 דקות שהן ביזיון לעיני 40 אלף אוהדי בית"ר במצטבר.
יש כאן לא מעט צדק פואטי, כי אין שום הצדקה מקצועית לכך שבית"ר ברוב משחקיה העונה לא נענשה על האין הגנה שלה, ובשני המשחקים האחרונים, הראתה, למי שעוד תהה, שזו קבוצה שמשחקת רק מאמצע המגרש וקדימה. יש כאן לא מעט איזון, כי לא מעט שחקנים שחיו ובעטו בזכות הרעב שהיה טמון בהם, לצד היכולת של ברק יצחקי להשאיר אותם במתח בריא, פתאום החליטו שהם מצטרפים לשביתת המורים אולי כי כולם שם מסתכלים על ה-29 בחודש, גמר הגביע כדבר האמיתי, ומה שהם לא מבינים זה שאם הם יגיעו לבלומפילד בעוד 20 ימים אחרי שהם החליטו לעבור להילוך ראשון בליגה, לא יהיה שום הוקוס פוקוס, ושום דבר לא ישתנה.
מי שחושב שהגביע זה סיפור אחר שירים טלפון לשרון מימר שהקריב את הליגה למען הגביע וקיבל חמישיה ללא תנאי מבית"ר בחצי הגמר.
למימר, לפחות היתה סיבה כי הוא נתקע בגארבג' טיים מתמשך מדי שבוע. בית"ר, מבלי לשים לב, עשויה במשחק הקרוב מול הפועל חיפה, למצוא את עצמה מרחק שתי נקודות מהמקום החמישי או אפילו נקודה אם יתממש האיום להפחית למועדון נקודת ליגה בעקבות מופע האבוקות המסוכן בטדי מול מכבי חיפה.
אם תדרדר למקום החמישי ולא תזכה בגביע, היא תפסיד את הכרטיס לאירופה. זה כלכלית נזק של בין שניים לארבעה מיליוני שקלים, תדמיתית זה עוד יותר חמור כי להרבה מאד אוהדים יהיו מחשבות שניות האם לרכוש /לחדש מינוי. במציאות בה ברק אברמוב בונה על הכנסות ממינויים של כ-18 מיליוני שקלים (סדר גודל של 13-14 אלף מינויים) זה מכה קשה.
בית"ר לא מסוגלת להגיע כפייבוריטית
הבעיה של כל הכדורגל הישראלי, וגם בבית"ר של השבועות האחרונים היא שכל ממזר מלך. חצי עונה טובה, ויאללה, אפשר לנוח. יוסי מזרחי אמר פעם שהאויב הכי גדול של ספורטאי זה השלב שבו הוא מתחיל "לשתות מים מהעננים". תראו את שפת הגוף, שימו לב לחוסר האגרסיביות, לרכות, ותבינו שבית"ר יהירה. לפני המשחק מול מכבי חיפה התחושה ברחוב היתה שבית"ר תפגוש יריבה שאפשר לרסק. זה לא היה מופרך, אלא שניגוד להפועל חיפה שבאה סופר מפוקסת לדרבי החיפאי ועשתה תוצאה היסטורית, בבית וגן השחקנים חשבו שהדברים יקרו מעצמם ואיבדו שלוש נקודות יקרות מול קבוצה כבויה, מסוכסכת ופריכה.
הרבה לפני שיצחקי ואלמוג כהן יצטרכו לבחון את האיכויות המקצועיות שיש להם בסגל לקראת הקיץ, הם יצטרכו לבחון היטב את הפן המנטלי פסיכולוגי. בית"ר לא מסוגלת בחומר הנוכחי שלה להגיע לשום משחק כשהיא פייבוריטית. בגלל זה היא איבדה המון נקודות מול קבוצות בחלק התחתון של הטבלה, בגלל זה היא קיבלה בראש ממכבי חיפה ונתניה שאפילו בטופס הווינר לא נתנו להן סיכוי בטדי. והמצד שני, הקיצוני של הסקאלה, כשבית"ר פגשה את מכבי חיפה ומכבי ת"א בעמדת נחיתות היא נראתה פשוט פנטסטי. גם מול הפועל ב"ש בטדי.
זה המנעד. מי שיותר טובה על הנייר, באים אליה בשיא המוכנות. מי שמסתכלת על בית"ר מלמטה, מביכה אותה.
"השחקנים פיתחו יהירות בלתי מובנת ובגלל זה הקבוצה נראית ככה", אמר לנו השבוע גורם בכיר בבית וגן. הוא כיוון למיגל סילבה שרץ מגרש שלם כדי לשוחח עם ירדן שועה, לקפטן עצמו שלא מפסיק להתעסק עם שופטים, לסילבה קאני ששלושה וחצי משחקים טובים בלבלו אותו והוא הפך משחקן שבא לאכול את הדשא כדי שכולם יכירו את שמו, נעלם לפתע; סורו ששום דבר לא מעניין אותו כבר שנה שלמה וטוואמסי שבשלב מסוים כנראה איבד את הלהט להוכיח ליצחקי ואלמוג כהן שיקחו אותו בחשבון לעונה הבאה.
קחו את המאבק הסיזיפי של טוואמסי במה שהוביל לשעבר השיויון של ליאון מזרחי בסמי עופר, שימו מולו את טוואמסי של שני המשחקים האחרונים ותבינו. ויש כמובן גם את הזעם של אצילי שהוחלף מול נתניה ובחר לרדת לחדר ההלבשה באקט מחאתי שהרגיז הרבה אנשים בבית וגן שהפעם החליטו לעבור על כך לסדר היום.
מה קורה עם ההגנה?
אבל לא רק הגישה והאף למעלה הם הבעיה של בית"ר בימים אלה. גם העובדה שיש לה חוליית הגנה בשום ליגה שמכבדת את עצמה לא היו מוצאים את עצמם כשהם בקבוצה של המקום הרביעי. סיפורי המעשיות/משאלת הלב, שמרסלן משתפר בגלל הבלחה של משחק אחד, ושצריך להשאיר אותו כאן בעונה הבאה זה לא פחות מבולשיט. מדובר באחד הבלמים הגרועים ביותר שהיו כאן בשנים האחרונות, ושום גול מהסרטים (זה בכלל לא התפקיד שלו) מול מכבי ת"א או משחק שניים טובים בחצי שנה לא ישנו את זה. תנסו אתם, להיזכר מתי היה כאן בלם שגרם לכם לדפיקות לאורך 90 דקות ותבינו שלהשאיר כאן את הבלם הצרפתי זו חלמאות.
יתרה מכך, מאז שברק אברמוב הגיע לבית"ר, לא היה כאן מעוז בהגנה. לא דגני, בטח שלא אדי גוטלבי, גם לא בורודין שבקושי מישהו זוכר. מרסלן הוא עוד שם ברשימה כושלת של שחקני הגנה ועדיף לאלמוג כהן, יצחקי ואברמוב להתחיל לבדוק את תנאי העזיבה שלו יום אחרי גמר הגביע.
גם הרכישה של גיל כהן, שחקן מבטיח עם עבר בנבחרת האולימפית שהיה נדמה שיפתור לבית"ר את הבעיות בהגנה התבררה כטעות. חוסר יציבות, טעויות פטאליות, איבודי כדור קריטיים, זה לא משהו שאפשר לבנות עליו. גם מרסלן וגם כהן, יכולים לעשות טעויות כי זה חלק מהמשחק. הם לא יכולים לעשות טעויות שלא רואים אפילו במשחקים בטרום א'. בהיעדר אלטרנטיבות, אין שום סיבה שלא לתת הבמה לליאל דרעי. גם כאן, לא עוגן הגנתי מרשים, אבל לפחות מישהו ששווה עבורו לשלם שכר לימוד למען העתיד.
למשוואה הזו נכנס גם אורי דהן שגם לו יש נטייה או לאבד כדורים קריטיים שעולים בגולים (לכו למשחק מול ב"ש בטדי ולדרבי האחרון) ו/או לבצע הכשלות ברחבה שמובילות לפנדלים. שוב, זו קבוצה שלמה, ההגנה היא רק חלק ממנה אבל אי אפשר להגיע לכלום עם חולייה כזו חשובה שמאבדת את עצמה לדעת כל כך הרבה פעמים.
המתח של יצחקי
לברק יצחקי יש חוזה לשלוש שנים בבית"ר, כך אומרים במועדון בביטחון. השבוע החלה חרושת שמועות שיצחקי מחוזר על ידי מכבי חיפה, זה לא באמת מדויק, כי בבורסת השמות בכרמל יורים לכל הכיוונים כשיעקב שחר הכי רוצה, נכון לעכשיו להחתים את רוני לוי. אלא שבסיום המשחק של בית"ר, כשיצחקי נשאל האם יהיה מאמן בית"ר גם בעונה הבאה, הוא ענה: "זה לא שווה התייחסות", תשובה שבבית וגן לא אהבו בלשון המעטה כי ציפו לאמירה עם סימן קריאה מהדהד לפיו המאמן נעול כאן גם לשנים הקרובות.
מידיעה: יצחקי לא ניסה בשום שלב בריאיון הזה להתחמק. הוא באמת מאמין שהתשובה שנתן: "לא שווה התייחסות", סותמת את הגולל על חרושת השמועות. הוא לא הטיפוס המתלקק שיגיד 'אני נשאר לא משנה מה'. אין לו אולי יותר מדי ניסיון כמאמן אבל מספיק ניסיון בכדורגל. הוא יודע שהצהרות נאמנות וחתונות קתוליות שוות כקליפת השום אחרי שניים שלושה הפסדים. הוא גם לא הטיפוס שיתחיל לדבר על מקום העבודה שלו במונחים רומנטיים. שיעור שלמד מהמנטור שלו, ג'ורדי קרויף, שכל רמ"ח איבריו נמצאים מאז שנולד בברצלונה אבל הוא תמיד התייחס לאימפריה הקטאלונית בתקשורת בקורקטיות ראויה.
יצחקי לא אוהב את הרוח שנושבת בבית וגן בשבועיים האחרונים. לא מכיוון הבוסים שלו, אלא יותר מכיוון השחקנים שלו כפי שכבר הבנתם. הוא במתח עצום לקראת המשחק ביום ראשון, לא רק בגלל המאבק על כרטיס לאירופה, אלא משום שמפריע לו מאד, אם חלילה בית"ר תסיים את העונה הזו בידיים ריקות, בלי אירופה ובלי גביע, ש"נשמות טובות" ינסו לגמד את הנסים והנפלאות שעשה כאן כשלקח קבוצה שכמעט ירדה ליגה והפך אותה ללהיט, מתצוגות הכדורגל, דרך החיבוק המטורף של הקהל ועד העובדה שבית"ר אחרי שנים סוף סוף חזרה למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי, יש שיגידו שגם הפכה, שימו לב, לא לקבוצה הטובה בארץ אלא להכי מעניינת בישראל. יצחקי רואה צעד אחד קדימה: הוא יודע שבכדורגל זוכרים את הסוף ויעשה הכל כדי שבית"ר לא תהרוס במו רגליה את מה שעשתה עד לפני שבועיים.
אדם שמכיר את יצחקי מקרוב, הסביר כך את ההתבטאות שלו בסיום המשחק מול נתניה לשאלה על התעניינות ממכבי חיפה: "ברק לא ניסה להטיל בספק את הנאמנות שלו לבית"ר, הוא פשוט חשב שזה לא קולגיאלי לדבר על מכבי חיפה רגע אחרי שפיטרו שם מאמן, ויותר מזה, ניסה להזכיר בדרכו, אחרי שני הפסדים, למי ששכח, שיש כאן מאמן שצריך להעריך אותו על מה שהוא עשה ועושה מאז שהגיע לבית"ר לפני שנה וחצי".
