מהדשא לבמה: הרבה לפני שחוליו איגלסיאס הפך לאחד הזמרים הגדולים בעולם, הוא הגן על שערה של ריאל מדריד והיה אמור להיות שוער על שרק פציעה ותשוקה אדירה למוזיקה מנעו ממנו להפוך לגיבור בסנטיאגו ברנבאו. באמצע שנות ה־80 הרצל קביליו ז"ל היה השוער הראשון והסופר מוכשר של מכבי יפו והפועל ירושלים ובערב כותב ומקליט שירים. שניים מהם: 'עוד שבת של כדורגל' ו'יפו', הפכו להמנונים בלי שרבים יודעים שקביליו בקולו לא רק היה עוצר נשימה אלא גם ובעיקר עוצר חלוצי יריב.
כדורגל ומוזיקה תמיד הלכו טוב ביחד. אולי בגלל השירים ביציע, אולי בגלל שכמו על כר הדשא כך על הבמה - פזמון וגול מכניסים את הקהל לאקסטזה.
טל ורסנו הוא עדיין שם די אלמוני בסצנת המוזיקה המקומית, אבל הפוטנציאל, הסיפור מסביב והכישרון מבטיחים שאם עוד לא הספקתם, אתם עוד תשמעו עליו. תקציר הפרקים הקודמים: ורסנו גדל בשכונת עין כרם למשפחה בית"רית שסגדה לסמל המנורה והגיבור שלה היה ונשאר אורי מלמיליאן. בגיל שמונה אבא שלו הביא אותו לבית וגן, וכמיטב המסורת הילד ביקש את החולצה מספר שמונה. כפי שאמר השבוע ורסנו, או־טו־טו בן 23: "לא ראיתי את אורי מלמיליאן משחק אבל מסיפורים ששמעתי בבית ומגודל ההערצה כלפיו במשפחה שלי אני מבין מצוין כמה גדול הוא היה. לא חלמתי להיות אורי כי אף אחד לא יכול להיות מלמיליאן, אבל רציתי ליהנות מכדורגל, רציתי להיות חלק מהדבר הזה שקוראים לו בית"ר ירושלים, שהוא, אפשר להגיד, עבורי ועבור המשפחה שלי, דרך חיים".
ורסנו תופקד כקשר מאחורי החלוצים וסומן במועדון כאחד משחקני העתיד של בית"ר. הוא גדל לצידם של דוד קלטינס, אור זהבי ואבישי כהן, בדרך קבע הוקפץ תמיד לקבוצה שהשנתון שלה מבוגר ממנו, בגלל הביצועים שהציג על המגרש. לא פעם הגיעו גם הזימונים לנבחרת הנערים, אבל שם כוכבו לא דרך בגלל חוסר מזל או אולי משום שמה שהספיק למחלקת הנוער של בית"ר לא הספיק לנבחרת הנוער.
כשורסנו הגיע לקבוצת הנוער של המאמן דאז, ניר רייכמן, היה לו ברור שהוא נמצא צעד לפני קריירה בקבוצה הבוגרת. הפידבק מרייכמן, ההצטיינות בליגה לנוער, המעקב הצמוד של הבוגרים, כל אלה הבטיחו שבקרוב הוא ירוץ בטדי ויחלק מסירות לחלוצים של בית"ר, כשאבא שלו ביציע צופה בחלום מתגשם.
אלא שכמו תמיד כמעט כשמדובר בבית"ר, כאוס ניהולי, חוסר בתקציב מזומנים וברדק סביב זהות הבעלים חסמו לורסנו את הדרך. "רציתי חוזה אבל איציק קורנפיין היה כבול כי לא היתה לו תמיכה כלכלית של בעל בית, אז הוא נאלץ להשהות את הכל. היו לי על השולחן הצעות קונקרטיות ממכבי תל אביב ומכבי חיפה, אבל בבית"ר לא רצו לשמוע, כי אם יש להם ביד כישרון שבמכבי חיפה ובמכבי תל אביב רוצים לשים עליו את היד למה שהם יוותרו על שחקן תוצרת בית? העסק התחיל לקרטע, עד שהשאילו אותי לבית"ר נורדיה מליגה א', שאותה אימן באותה עת עמית ברבש. המהלך הזה הוציא לי את כל הרוח מהמפרשים. מהחלום להגיע לבוגרים אני כבר לא חלק מבית"ר ירושלים. זה חלילה לא נועד לפגוע בנורדיה, אבל איבדתי את כל הטעם שבשבילו עבדתי קשה וחלמתי מגיל שמונה. הייתי עונה אחת בנורדיה, ובסיומה באתי לאבא שלי ואמרתי לו: 'אני כבר לא נהנה מכדורגל, אפילו סובל מזה שהמסלול שלי לא הלך כפי שקוויתי, אני תולה את הנעליים'".
בשלב הזה ורסנו, כמו חיילים משוחררים רבים, ניסה לחפש את המסלול שלו בחיים. הוא עסק בעיקר בעבודות מזדמנות, הפך מאחד שלא יוצא לבלות והולך לישון מוקדם בגלל אימון בוקר או משחק למי שמתפרנס מחיי הלילה וסצנת המועדונים. "סתם מתוך אינסטינקט ובלי שום כוונה לפצוח בקריירה העליתי קטע ליוטיוב, קאבר של השיר 'המלאך שלי' של שלומי שבת, אפילו לא שיר מלא אלא כמה שורות מהשיר בסך כולל של דקה. הקטע הזה צבר המון צפיות, שיתופים ולייקים ביוטיוב, ואז פנו אלי מהכוכב הבא לאירוויזיון וביקשו שאגיע להשתתף. אני בחור עם הרגליים על הקרקע, לא חשבתי שאגיע לשלבים הגבוהים או שאהפוך לכוכב. פשוט רציתי שמישהו מקצועי יגיד לי דוגרי בפנים אם יש לי את הכישרון לפתח את עניין המוזיקה או שאני חי בסרט".
באודישן של הכוכב הבא ורסנו שר את 'המלאך שלי', זה שהביא לו המון צפיות ביוטיוב. פאנל השופטים לא ממש התרשם אבל אסי עזר ורותם סלע המגישים לחצו על כפתור ה'סייב' והשאירו אותו בתוכנית שבוע נוסף. החוויה הזאת, וגם המחמאות שקיבל באולפני קשת וברחוב, שכנעו אותו לנסות להתפתח בתחום. הוא התחיל ללמוד פיתוח קול, לומד לנגן על גיטרה, ולאחרונה הוציא סינגל ראשון ששמו 'מדברים אהבה', שזוכה לפופולריות ותשומת לב. "השיר מתפתח יפה, אני מתחיל לגדול לאט אבל בטוח כזמר, ואני מופיע המון במועדונים ולקהל, והביקוש הזה להופעות (אף על פי שהקורונה מן הסתם עצרה הכל; ש"א) מכניס אותי לדרייב ומחדיר בי את האמונה שאני יכול להגיע רחוק בעזרת השם", הוא מספר.
במקביל, ורסנו מסרב לזנוח את הכדורגל. "אני אוהד בית"ר בכל רמ"ח איבריי ואני ממשיך לעקוב, לשמוח בנצחונות, להתבאס בהפסדים ולהחזיק אצבעות שבית"ר תגיע הכי רחוק שאפשר. יש בבית וגן אנשים שגדלו איתי בנוער, ושחקנים כמו עידן ורד ואופיר קריאף שחלקתי איתם חדר הלבשה והתאמנתי איתם".
קריאף וורד שמעו אותך שר פעם?
"לא. כשהיינו נכנסים לחדר ההלבשה הייתי שומר על שקט. בכל זאת אני שחקן נוער וצריך לתת את הרספקט לשחקנים הבכירים והוותיקים. הדיסטנס בא מאיתנו הצעירים בגלל הכבוד שרחשנו למי שמוביל את בית"ר. דווקא הם תמיד התייחסו יפה וניסו לכוון ולעודד אותנו. התחושה היתה שאנחנו האחים הקטנים שלהם. אף אחד אף פעם לא הרגיש שבגלל שהוא צעיר לא סופרים אותו".
אז את החלום לשחק בבית"ר כבר לא תגשים. מה החלום במוזיקה?
"אמרתי פעם שהחלום הכי גדול שלי הוא להבקיע במדי בית"ר שער בטדי נגד הפועל תל אביב, לרוץ לחגוג עם היציע המזרחי, ואז למות כי עשיתי את שלי בעולם הזה. עכשיו החלום הוא לעשות הופעה חיה ביום מן הימים בטדי ואז להמשיך להצליח בקריירה".
