ויליאם אגדה, שכבר היה בטוח שעיסקת רכישתו על ידי מכבי חיפה סגורה, ישחק בעונה הבאה דווקא בצד האדום של סמי עופר, אחרי שבהפועל חיפה השלימו את עיסקת שאילתו מהפועל קטמון. מכבי חיפה אומנם הגיעה להסדר עם קטמון אבל לא קיבלה את דרישותיו של אגדה, ואילו הפועל חיפה כן. אגדה ממש לא הרגיש השבוע שהוא פספס הזדמנות להגיע למועדון גדול עם שאיפות לאליפות, כמו זה של יעקב שחר, והיה נרגש ושמח שהוא מתחיל את דרכו המקצועית בליגת העל.
2 צפייה בגלריה
ויליאם אגאדה
ויליאם אגאדה
ויליאם אגאדה
(צילום: אורן אהרוני)
"ההגעה להפועל חיפה זה חלום, צעד קדימה לליגה של הגדולים. מאז שהגעתי לארץ אני מכוון לליגת העל וסוף סוף זה קרה", אמר לנו אגדה השבוע. "הפועל קטמון זה הבית שלי, המקום שבו גדלתי ויצאתי לדרך המקצוענית שלי. אני מודה לכל אחד ואחד מאנשי קטמון על האהבה והתמיכה שהם הרעיפו עלי. אני מודה לאוהדי קטמון וכבר מתגעגע אליהם".
יש לך הסבר למה שנה אחרי שנה קטמון לא מצליחה להעפיל לליגת העל?
"שמעתי את כל התיאוריות האפשריות לעניין הזה, ואני יכול להגיד שזה הרבה יותר פשוט: בכל אחת מהעונות האחרונות כל אחד נתן את המקסימום ולא היה חסר לנו כלום, וגם לא היו אשמים בכך שלא הצלחנו לעלות ליגה. יש שתי עולות, ופשוט לא הגענו לשם. זה לא קשור למנטליות, ולא למגיע או לא מגיע. זה כדורגל, תמיד תהיה בצד המפסיד או בצד המנצח. לפעמים תהיה בצד הלא נכון כמה פעמים ברצף. זה כל הסיפור".
אגדה עבר חצי עונה קשה במיוחד משום שהיה רחוק ממשפחתו בניגריה וגם לא היה יכול לצאת למולדתו בגלל עניין הקורונה. "אני לא יכול לתאר כמה זה קשה, במיוחד לי שאני קשור מאוד למשפחה. אני מקווה שבהזדמנות הראשונה אתאחד עם משפחתי. הם מעודכנים ושמחים שהצלחתי לקפוץ מדרגה לליגת העל".
2 צפייה בגלריה
אגדה. עולה כיתה
אגדה. עולה כיתה
אגדה. עולה כיתה
(צילום: עוז מועלם)
לא הרבה יודעים אבל אגדה נקשר מאוד גם לעיר ירושלים. "אני לא יודע איך אסתדר, כנוצרי אדוק, עם המרחק מהכנסייה הקבועה שלי ליד הכותל. אמרו לי שהרווחתי כי בחיפה יש ים, אבל אני מאוד מחובר לירושלים. ובכלל, מרגיש כבר כמעט ישראלי. יש לי אהבה, כמעט התמכרות לחומוס, ואת כל הנסיעות שלי אני מבלה עם עומר אדם ברקע. ויש כמובן את האוהדים של קטמון, לא רק אלה שמגיעים למשחקים אלא האנשים שאני פוגש ברחוב. הם יישארו בליבי לנצח, לא משנה איפה אשחק".
תחזור יום אחד לקטמון?
"למה לא? תמיד קטמון תהיה בית בשבילי. אולי אני אחזור לקטמון כשהיא תגיע לליגת העל. בינתיים אני מבטיח לעקוב ולהחזיק אצבעות לשי, זיו, השחקנים וההנהלה. אני בטוח שגם כל מי שקשור לקטמון מתפלל שאצליח".