ברק אברמוב ידע ברגע שבו יוסי אבוקסיס אמר שחרר קיטור במסיבת העיתונאים על אוהדי בית"ר, שמפה כבר כנראה לא תהיה דרך חזרה. אברמוב מעולם לא הסתיר את העובדה שהוא עושה המון חשבון לאוהדי בית"ר במיוחד לאנשי לה פמיליה. מבחינתו, הם הצרכנים, ואחרי שהם כבר גירשו מפה כמה בעלי בית, הוא עושה הכל כדי לחבק אותם ולהחשיב את דעתם. לא ניכנס עכשיו לסוגיה, איך יכול להיות שהרחוב וקומץ אוהדים מנהל את בית"ר? אלא ננסה להתמקד בדמויות הראשיות במחזה הזה.
תיאורית הקונספירציה של אברמוב אומרת שלאבוקסיס יש ביד הצעה מהפועל ת"א ובגלל זה הוא חיפש זרז שישחרר אותו מבית"ר. הוא גם אמר לאבוקסיס: "מתערב איתך שמחר את מעביר אימון בהפועל ת"א". האמת הפשוטה היא שגם אם אבוקסיס יהיה מאמן האדומים בעוד כמה ימים, באון ליין, ההתפוצצות שלו במסיבת העיתונאים יושבת לו בבטן כבר תקופה ארוכה והוא חיכה יותר מדי זמן שאברמוב יעשה משהו שינמיך את הלהבות בקהל. ידבר איתם, ייצא לתקשורת, יגבה אותו פומבית, כל דבר שירגיע את העסק. אברמוב לא היה בכיוון. מבחינתו, קהל שמשלם כרטיס רשאי להביע את דעתו. גם אם היא קיצונית ובוטה, אלה החיים בכדורגל. אבל הרבה מעבר לזה, אברמוב גם במחיר של כאסח עם אבוקסיס חברו הטוב עד לא מכבר, לא ייצא נגד אוהדי בית"ר, כי הוא יודע שאם הם יסמנו אותו הוא יכול לספור לאחור את הקנדציה שלו כבעלים בבית וגן.
עד כמה שזה יישמע מופרך, אברמוב ואבוקסיס הם בכלל לא הסיפור פה. הם שחקנים אורחים. הקאסט הקבוע הוא הקהל. בית"ר הפכה, למועדון שהאוהדים שלו הם בעלי הבית שלו. בלי וועד מנהל, בלי עמותה, בלי רכישת מניות. הם הבוסים של אברמוב כפיר אדרי והמאמן. הם מקבלים החלטות בלי דירקטוריון ושולחן עגול אלא בצעקות מהיציע. רוצים למנות? מעודדים. רוצים לפטר? מקללים. ונראה אם מישהו יוציא מילה. אברמוב היה צריך בעולם מתוקן לכנס מסיבת עיתונאי לפני חודש ולא היום בצהריים. להגיד במילים ברורות: "אני מאוכזב מהתוצאות, לא לגמרי מרוצה מהמאמן אבל לא משנה כמה תקללו וכמה תצעקו אני מביא את הכסף ואני מחליט מה לעשות ואבוקסיס הוא מאמן בית"ר כל זה שאני חושב ממש לא ברגע שבו אתם מחליטים כך או אחרת".
הסיפור של אבוקסיס בבית"ר, ככל הנראה נגמר אי שם באוגוסט לפני צמד המשחקים מול פאוק סלוניקי. או אז, הקהל היה בטירוף על היעדר שחקני רכש איכותיים ועזיבה של כוכבים כמו ניקולסקו אספרייה ושחקן בית כמו אבישי כהן. פה התחיל קרב החרבות בין אבוקסיס לאברמוב. המאמן התעקש על רכש איכותי לדעתו, וגם על קצת יותר נדיבות מצדו של בעל הבית. בצד של אברמוב טענו אז ש: "יש כסף אז למה המאמן לא מביא שחקנים?". מכאן, כל המערכת נכנסה לסחרור. אברמוב התקטנן עם אבישי כהן, לא נלחם באמת על ניקלוסקו (לפחות ברמת הלנסות) התפשר על כל מיני ליהוקים מוזרים כמו אדי גוטליב ונפנף בכך שתקציב השחקנים הוא הגבוה ביותר שהוא כבעלים העמיד הן בתקופתו בבני יהודה והן בבית"ר. אבוקסיס במשך כל הזמן הזה נמנע מלפתוח חזית כי היחסים עם אברמוב והעובדה שהוא חייב להיות נאמן לאיש שמשלם לו משכורת הניעו אותו.
היה כאן מעין הסכם שבשתיקה: אם אבוקסיס יצלי כולם יהיו מרוצים. אם אבוקסיס ייכשל אברמוב ייתן לו את הכלים לעשות שינויים תוך כדי תנועה ויגבה אותו מקיר לקיר. הם הרי חברים לא? אז זהו שכאן אברמוב בחר להפנות עורף. או בגלל שהוא הגיע למסקנה שיש לבית"ר קבוצה נהדרת ואבוקסיס נכשל איתה כישלון חרוץ או בגלל שהוא ראה את ההתנהגות של האוהדים ועשה הכל כולל הכל כדי ששום דבר לא ידבק פה והיה לו נוח שאבוקסיס יחטוף את כל האש. בסוף, במסיבת העיתונאים אחרי המשחק מול הפועל פתח תקוה, אבוקסיס נתן מכה מתחת לחגורה. אברמוב יכול היה להבליג אבל בחר שלא, כי הוא משוכנע שזה נעשה במכווון. שאבוקסיס לא דיבר מהלב אלא סלל את דרכו להפועל ת"א. מכאן כבר לא היתה דרך חזרה.
שאלת היום שאחרי היא שאלת כבדת משקל. בית"ר תעשה הכל כדי למנות את אופיר חיים למאמן אבל בכלל לא בטוח שהוא יסכים לעזוב את תפקידו כמאמן נבחרת הנוער. מרקו בלבול לא בא בחשבון כרגע גם לא קובי רפואה. ברק יצחקי עשוי להתמנות למאמן או למנהל מקצועי כשלתפקיד המנג'ר מועמדים גם עומר בוקסנבוים ואלמוג כהן. בתכל'ס, לאברמוב אין באמת מושג אמיתי את מי הוא רוצה כמאמן בית"ר. בפעם האחרונה שהוא נפרד מאבוקסיס בליגת העל, הוא התסתבך עם מינויו של ניר ברקוביץ' אחר כך של אלישע לוי. ה״שטאנץ״ של אבוקסיס שעבד לו מצויין לאורך שנים זה כמעט ה״שטאנץ״ היחיד שהוא מכיר.
ברמת המהות העזיבה של אבוקסיס היא אסון. לא בגלל שהוא יורגן קלופ גם לא בגלל שעזיבה של מאמן היא עבירה על החוק. זה טבעי ונורמלי וחלק מהכדורגל, במיוחד בבית"ר שבה כמעט אף מאמן לא שרד יותר משנתיים. הבעיה הגדולה היא, שאברמוב הוכיח מעל כל ספק, שבמשמרת שלו, העובדה שמי שמנהל את בית"ר כמו שקראתם בהתחלה אלה הם כמה אנשים מהיציע המזרחי התקבעה והיא תכלה כל חלקה טובה במועדון הזה.
