שני דברים משמעותיים אמר השבוע משה חוגג להנהלת בית"ר. הראשון: "אני לא מוכן להעביר את המועדון לרוכש חדש ללא תמורה". השני: "אני מוכן לממש את הערבויות ששמתי עבור עונת המשחקים הנוכחית בבקרה התקציבית. הבעיה היא שיאח"ה (המשטרה) לא תיתן לי לממש אותן". השורה התחתונה של שני המשפטים האלה היא שמדובר בלא פחות ממכת מוות עבור בית"ר. אם חוגג היה מוכן להעביר את בית"ר בחינם, היא היתה מוצאת רוכש חדש בקלות יחסית. אם היה ניתן לממש את הערבויות בבקרה, היא לפחות היתה מתגלגלת כמה חודשים קדימה. אגב, הערכות מדברות על כך שהערבויות בבקרה התקציבית הן בארנק דיגיטלי. כדי לממש אותן חוגג צריך להעביר קוד.
2 צפייה בגלריה
חוגג. בית"ר כבר לא מעניינת אותו ושחקני בית"ר.
(צילום: אלכס קולומויסקי, מועדון בית"ר ירושלים)
העברת הקוד עשויה לתת אוכל לחוקרים ביאח"ה. עד כדי כך המצב של בית"ר עגום ומסובך. אנחנו לא בוחנים כליות ולב, לא יכולים לדעת למה חוגג מתכוון ומה היה עושה. הנזק וההתפוררות של בית"ר במשמרת שלו הם חסרי תקדים. תרשו לנו לא לקחת ברצינות את העובדה שגם אם המשטרה לא היתה בתמונה הוא לא היה מממש את הערבויות. מי שמחפש לדאוג לעצמו לדירת מגורים בעסקה סיבובית בבית וגן, ומי שלא מוכן גם על חשבון התפרקות לתת את הקבוצה בחינם אי אפשר לשוות לו רצון טוב שנחסם על ידי הרשויות. ובכלל, הלקח הכי חשוב מהרומן הכושל של חוגג עם בית"ר הוא שבבית וגן חייבים להתעקש על בעל הון שהוא אוהד של המועדון. כל פתרון אחר יהיה פלסטר שבעוד כמה שנים יפתח את הפצע המזוהם הזה מחדש.
זה מה יש
סטפן מלול היה אמור בין חמישי לראשון (בעוד יומיים) להעביר דמי רצינות. זו תהיה התקדמות אבל פתרון, כי הכסף הזה הוא דמי רצינות שישכבו בנאמנות עד שמלול יחליט אם כן או לא לרכוש את בית"ר. כלומר עד שמלול יהפוך, אם בכלל, לבעלים של בית"ר חלון ההעברות יסתיים, מועד המשכורות ב־9 בפברואר יחלוף, והכסף ימשיך לשכב כאבן שאין לה הופכין.
בבית"ר מחוסר ברירה מושכים זמן, מקיימים ישיבות צוות עם חוגג ועו"ד יונגר וממלמלים תפילה חרישית שמלול או הרוכשים האמריקאים שעדיין בתמונה יעשו צעד שובר שוויון. גורם בבית"ר אמר לנו השבוע במטאפורה מעולם הכדורגל: "אנחנו בתוספת זמן, בתשעה שחקנים ובבונקר הגנתי. הסיכוי שלנו להבקיע שער הוא כמו הסיכוי לזכות בלוטו".
כל העיניים נשואות כרגע למלול. בבית וגן מבינים היטב שהוא רחוק מלהיות גיבור החלומות שמציל את המולדת, יודעים מפורשות שההתנהלות שלו והאמירות על כך שיהפוך את בית"ר לאחת הקבוצות הגדולות באירופה מגחיכות אותו. העובדה שככל הנראה אין לו ההון הדרוש כדי להחזיק את בית"ר בשנים הבאות רק מורידה את הסיכוי שהוא יהיה זה שמציל את המועדון. צריך להבין: מלול רואה את עצמו כאיש שיווק, כלומר הוא ייקח את בית"ר אם וכאשר וינסה לגייס עבורה כספים שיחזיקו אותה. זה מועד לכישלון. מספר ראשי עירייה ניסו לגייס כסף לבית"ר ולא נחלו הצלחה, כמו גם רבים וטובים אחרים. חברת הבשר הסגורה של מלול, ההברזה שלו לאיציק קורנפיין ב־2010 וההתבטאויות שלו השבוע בכל כלי תקשורת אפשרי רק מרחיקות אותו מבית"ר. יש סברה שאומרת שעו"ד יונגר משתמש במלול כדי להכשיר את הקרקע לקבוצת הרכישה האמריקאית, לגרום לכולנו לרדוף אחרי השפן (מלול) ובסוף לגלות שהגזר נמצא במקום אחר. גורם בבית"ר אמר השבוע: "למי שיש בעיה עם מלול, שיביא לנו רוכש אחר. אנחנו נשמח מאוד". גורם אחר אמר: "מלול יהיה כאן בעל הבית כמו שחמד בן חליפה הפך לבעל הבית וכמו שליאו מסי הגיע לישראל עם ברצלונה". ועוד לא דיברנו על זה שלמלול יהיה בלתי אפשרי כמעט לעבור את הוועדה להעברת זכויות של ההתאחדות לכדורגל, שתדרוש עמידות כלכלית שבכלל לא בטוח שמלול יוכל לספק. אגב, מלול ספג השבוע נאצות, קללות ואיומים מכל מיני גורמים שלא ראו בעין יפה את ההתעניינות שלו בבית"ר. עד כמה שהאיש לא עובר בגרון, זו בושה וחרפה להתנהג כלפיו בצורה כזאת.
חסרי תקווה
הצרה הכי גדולה של בית"ר כיום היא שגורלה תלוי בשני אנשים: משה חוגג ועו"ד יצחק יונגר. את הראשון מעניין רק הוא עצמו ואת יונגר מעניין רק חוגג. שומרי הסף אלי אוחנה וחיים נבון, שאינם ישנים בלילה בגלל החרדה לגורל המועדון, מנהלים את היומיום של בית"ר כשהם אזוקים בידיים וברגליים כי רק על פי עו"ד יונגר ועל פי חוגג יישק דבר.
תוכנית החירום של הנהלת בית"ר כבר מוכנה במגירה, ופרט לעובדה שמדובר במכת מוות למועדון, היא גם מאוד קשה ליישום. בית"ר צריכה היום להציל בין תשעה לעשרה מיליוני שקלים על מנת להמשיך לפעול. זה אומר שבשלב ראשוני צריך לשחרר שבעה-שמונה שחקנים. בנוסף עו"ד יונגר ושות' ייאלצו לדרוש קיצוץ רוחבי באזור ה־30 אחוז מכל בעלי השכר במועדון לרבות שחקנים. בשיחה שקיימו השחקנים בינם לבין עצמם השבוע הם הסכימו לעמוד על הרגליים האחוריות ולסרב לקיצוץ. שחקנים אחרים שקבוצות מגלות בהן עניין ובית"ר לא מעוניינת לשחרר עשויים להודיע שהם אינם מתכוונים להישאר. ואם כל זה לא מספיק, החשש הכי גדול הוא שהשחקנים יתאגדו ויפנו לבית המשפט בטענה שהמועדון לא עמד בהתחייבויות כלפיהם והם מבקשים להכריז עליו כבעל חדלות פירעון. המשמעות של מהלך כזה היא גם ירידת ליגה וגם הפחתה של תשע נקודות.
בבית"ר שוברים את הראש אם לבקש מהשחקנים לדחות את שכרם לעונה הבאה. מהלך כזה יגדיל את ההתחייבויות שייקח על עצמו רוכש חדש. במציאות שבה ממילא אין על בית"ר קופצים זה עלול להרחיק את מי שיתעניין באמת. מעבר לזה, אף שחקן לא יסכים לדחות את שכרו כי ייתכן שבקיץ בית"ר תלך לפירוק בבית המשפט ולא יימצא הכסף שהשחקנים זכאים לו בדין.
"עלינו למשחק האחרון בקרית שמונה עם קבוצת נוער מחוזקת, עם שחקנים שחלק מהם יכולים במקרה הטוב לשחק בליגה הלאומית. עכשיו תורידו מהסגל הבינוני מינוס הזה חצי הרכב ושמישהו יגיד לי אם ככה אנחנו מסוגלים להישאר בליגה?" אמר גורם במועדון.
דווקא בניגוד גמור לרוב המשחקים העונה, בית"ר נראתה בקרית שמונה לא רע בכלל. הבעיה היא שהנקודה המאוד חשובה שהשיגו החניכים של יוסי מזרחי (עם לא מעט מחויבות ושער שוויון בדקה ה־88 של הקפטן אופיר קריאף, שלוקח את המצב ללב הכי הרבה) לא יכולה לעודד יותר מדי. אף אחד לא יודע איזו קבוצה תהיה פה באימונים בשבוע הבא אחרי המשחק מול הפועל תל אביב ביום שני. אף אחד גם לא יודע אם אסטרטגית כדאי להודיע לשחקנים על 'כיבוי האורות' בדמות תוכנית החירום לפני המשחק מול הפועל או שמא אחריו. במקרה, וכך מסתמן, שתוכנית החירום אכן תצא לפועל כמעט כל הזרים של בית"ר ישוחררו חד־צדדית. רצה הגורל ויוסי מזרחי, כבר באוטובוס לקרית שמונה, הבין מה מצפה לו בהמשך העונה, כשחצי קבוצה לא עמדה לרשותו אחרי שניצן, גרצ'קין, מארה, דגני ויאנקוביץ' לא היו כשירים (ענייני קורונה ושאר נגיפים). "יש פה כמות מאוד מצומצמת של אנשים שאכפת להם מבית"ר", אמר השבוע גורם במועדון.
"כמעט כולם מנסים לברוח ממשחקים, מאימונים ובכלל מהמועדון. העובדה שיוסי מזרחי הצליח במשחק הספציפי הזה ביום ראשון האחרון לשכנע את השחקנים על כר הדשא שישחקו על הכבוד העצמי שלהם לא אומרת כלום לגבי ההמשך", אמר לנו השבוע אחד השחקנים.
