רוני לוי מאמן בית"ר כבר לא יכול, כמו כולנו, לחכות לרגע בסוף החודש שבו תישמע השריקה שתחזיר את הליגה לחיינו. מדי יום הוא מגיע לבית וגן כדי שהמוצר המחודש שתקבלו יהלום את המעמד, ואם תשאלו אותו, הוא ממש מרוצה מאיך שהקבוצה שלו נראית בימים אלה. "באופן יחסי המצב של הקבוצה טוב מאוד. החבר'ה מתאמנים ברמה גבוהה מאוד ובקצב משביע רצון. ההשבתה שנכפתה עלינו בגלל הקורונה קיבלה מענה בדמות תוכנית עבודה אישית לכל שחקן, אימונים דרך הזום ועבודה על אופני ספינינג, שסופקו לכל השחקנים.
"בתחילת העונה השחקנים לא היו מסוגלים לעמוד בקצב וברמה כזאת של אימון כמו בימים האחרונים, ואני בטוח שזה ייתן את אותותיו לכשתתחדש הליגה. היתה כאן תחלופה מאוד גדולה של שחקנים בתחילת העונה ולוקח זמן לחבר את כולם, ולשמחתי אנחנו במקום הזה של קבוצה מחוברת ומגובשת, וזה נותן לנו סוג של יתרון על היריבות שלנו".
לוי, על פי כל פרמטר, עושה כאן עונה מוצלחת. הבעיה היא שרף הציפיות שהגביהו כאן בתחילת העונה, פלוס העובדה שיש כמה אנשים שמחכים למאמן בית"ר בפינה בגלל שהוא מסרב לשחק את המשחק של הקליקות בכדורגל הישראלי, גורמים ללא מעט אנשים להתייחס לתפוקה שלו בבית וגן במקרה הטוב כמובנת מאליה, במקרה הפחות טוב כבלתי מספיקה.
"אנחנו לא מסכמים את העונה כי היא עדיין לא הסתיימה", מסביר המאמן, "אבל אם צריך לבדוק אותנו אז אני מחלק את העונה לשניים. עשינו הכנה טובה מאוד בקיץ, שיחקנו כדורגל טוב בגביע הטוטו, והצלחנו, ואז הגיעה הפציעה של מיכאל אוחנה, שהיתה סוג של טראומה לכל הקבוצה. פתחנו את העונה עם משחק טוב מאוד מול באר שבע, שהסתיים בתיקו, ואז שני הפסדים מאכזבים ומיותרים מול רעננה והפועל חיפה. התחלה רעה שמביאה מועדון לשני מצבים: התפרקות ותוהו ובוהו, כמו בעונה שעברה, שנפתחה רע וכמעט נגמרה בירידת ליגה, כשהקבוצה מתמודדת בתחתית עד סוף העונה, כשהאופציה השנייה היא לדעת להתרומם ולהמציא את עצמך מחדש, ועשינו את זה בצורה מרשימה עם 13 משחקים ללא ספיגה, אנחנו ההתקפה השלישית בטיבה בליגה וההגנה הרביעית בטיבה בליגה וזכינו בגביע הטוטו. יש מי שיקל ראש בזכייה במפעל הזה, למרות שבאותה נשימה הדחה ממנו תיתפס כסוף העולם.
"בעיניי כל תואר הוא מכובד, במיוחד כשזה תואר למועדון אחרי עשר שנים ואחרי ניצחון על האלופה מכבי תל אביב עם סגל מצוין ותקציב מצוין. אנחנו כרגע במקום השלישי, בפער מבטיח מהפועל באר שבע, קבוצה חזקה עם תקציב גדול, כשלהזכירכם, איבדנו את השחקן בכושר הכי טוב בבית"ר ובליגה, גדי קינדה. זה סימן שעשינו עבודה טובה עד עכשיו. אני שמח שצירפנו את חנן ממן ואלירן עטר, שמוסיפים לנו איכות וניסיון. יחד עם החזרה של עידן ורד, שהצליח בהדרגה להתאושש מהפציעה הקשה, ועם האיכויות האלה והחיבור הזה תהיה לנו קבוצה טובה בפלייאוף העליון".
ועל הדרך הגיעה ההדחה מהגביע, שהיא אכזבה עצומה.
"אכזבה גדולה. לצערי נכשלנו בגביע, בטח כשהמשימה היא לעבור קבוצה מהליגה השנייה. בסופו של יום אני האחראי הבלעדי. למרות שזה פחות משנה וזה לא תירוץ, אבל היו לנו יומיים מנוחה להתאוששות, נאלצנו לעשות חלוקת עומסים ולא עמדנו במשימה".
במסגרת חלוקת העומסים הזאת היתה הרבה ביקורת על כך שלא פתחת בהרכב עם עידן ורד ואלירן עטר.
"שניהם לא שיחקו במשך כל העונה ושלושה ימים קודם היו שותפים למשחק מאוד אינטנסיבי. שניהם נכנסו במשחק הגביע במחצית ושיחקו 75 דקות, ככה שזו לא הסיבה להפסד. בכל הרכב אנחנו צריכים לעבור את המשחק הזה, שהתכוננו אליו במלוא הרצינות. הפסדנו בפנדלים, וזה מה שאכזרי אבל גם יפה במפעל הגביע. המילים אכזבה וכישלון בהחלט מתאימות פה. אני לא בורח מזה".
סרטון תדמית
לוי, על שלל הישגיו המקצועיים, מעורר לא פעם אנטגוניזם. התובענות ביום־יום, הסירוב המוחלט לקיצורי דרך, ובעיקר חוסר הרצון המופגן שלו להיות דיפלומט הם בעוכריו. כמי שמכיר אותו שנים רבות, כולל הצד הרך שבו, יש פער תהומי בין לוי עם הטרינינג באימון לבין מי שהוא באמת.
"בעבודה שלי יש לי דרישות גבוהות, ולפעמים הרף שלי קשה מדי לקבוצה, לשחקנים ולמועדון. זו כנראה הסיבה שמייצרים תדמיות מסוימות. זה כמו שכשהגעתי לבית"ר היה מי שתהה 'איך רוני לוי ויוסי בניון יסתדרו?', ומערכת היחסים בינינו היא נפלאה עם הרבה כבוד והערכה. במכבי חיפה אמרו שאני קשה ומרוחק ובהזדמנות הראשונה החזירו אותי לקדנציה נוספת. במכבי נתניה, המועדון שבו גדלתי, עשו הכל כדי להחזיר אותי למועדון כמאמן. באנרתוזיס גם קראו לי כשנוצר חלון הזדמנויות לקדנציה נוספת. ובבית"ר ירושלים זו כבר הקדנציה השלישית שלי. בקיצור, אם אחרי שאתה עוזב רוצים אותך ומחזירים אותך שוב, אני חושב שזו המחמאה הכי גדולה. הדברים שמנסים לצייר ולהדביק מסביב לא מדויקים אבל גם לא באמת מטרידים אותי".
האנטגוניזם הזה מגיע לפעמים גם ליציעי טדי. אוהדי בית"ר, כך נראה, לא באמת בודקים לעומק את איכות הסגל או את העובדה שמדובר באחת הקבוצות ההתקפיות בארץ, עד כדי כך שהיו כאן העונה כמה מקרים מכוערים של אוהדים, אם מגיע להם להיקרא כך, שעמדו מאחורי הספסל של לוי והטיחו בו קללות בלתי נסבלות. "אני יכול להבין את אוהדי בית"ר, קהל עוצמתי ומטורף שבכל מגרש כולל משחקי חוץ מעניק לנו חיבוק ואווירה ביתית. באופן טבעי הם מצפים שהקבוצה תיתן הצגות ותגיע לפסגות הכי גבוהות, בטח כשמייצרים להם ציפיות שהקבוצה עדיין לא מוכנה ובשלה להשיג. יש מי שאומר אצלנו בחדר ההלבשה שאלמלא בעונה שעברה דוד קלטינס מבקיע בדקה ה־90 במשחק מול הפועל תל אביב בית"ר לא היתה נשארת בליגה. להפוך קבוצה מפסידנית שנלחמה על הירידה רק כמה חודשים קודם לכן ולחשוב שמחר היא תהיה אלופה זה פשוט לא נכון. אני, כמי שאמון על הצד המקצועי, חושב שהקבוצה לא בשלה ללכת כל כך רחוק, ונוצר פער בין מה שהקבוצה מסוגלת לבין רמת הציפיות. זה בסדר לשאוף ולרצות ולחלום, אבל כשקיים הפער הזה בין הרצוי למצוי אז יש גם אכזבה. בסך הכל, אנחנו באמת יכולים להיות מרוצים עם מקום שלישי, שני שערים בממוצע למשחק וזכייה בגביע הטוטו".
תנסה לעשות לנו סדר לגבי העתיד שלך. אתה ממשיך בבית"ר? יש לך דיאלוג עם מקבלי ההחלטות?
"אני ויוסי בניון דיברנו לפני התפרצות הקורונה בלי קשר לזה שהחוזה שלי מתחדש אוטומטית במקרה שבית"ר זוכה בכרטיס לאירופה. יש בינינו סיכום עקרוני שאמשיך בעונה הבאה או במקרה שנגיע לאירופה או במקרה שבית"ר ירצו עוד לפני".
מדברים בימים אלה על המועמדים לאימון נבחרת ישראל. ידוע שגם אתה ברשימה.
"זו מחמאה גדולה. בקדנציה האחרונה, לפני שמינו את אנדי הרצוג שוחחתי עם ראשי ההתאחדות ונפגשתי עם המנהל המקצועי של הנבחרת וילי רוטשטיינר. היו אז גישושים, אבל הייתי קשור בחוזה עם אנרתוזיס. אני בטוח שגם עכשיו השם שלי יעלה כמועמד, אבל אני לא עושה לעצמי יחסי ציבור ולובינג ולא עוסק בזה. אם ירצו זו מחמאה גדולה, ואם לא זה גם בסדר. אני חי בשלום עם עצמי. כל אחד חולם להיות שחקן נבחרת ומאמן נבחרת. אני לא מאמין שזו לא פסגת השאיפות של מישהו".
חישוב מסלול
הנחת העבודה של בניון ולוי מאז תחילת העונה היא לבנות כאן בסיס שירוץ לאורך זמן ומשנה לשנה לשפץ ולשדרג אותו כדי שאחרי כל כך הרבה שנות בצורת בית"ר תצליח סוף סוף לשבור את תקרת הזכוכית ולעקוף את מכבי תל אביב ואת מכבי חיפה המתחדשת. כדי שזה יקרה, לוי משוכנע שהדבר הראשון שיש לדבוק בו הוא עקרון ההמשכיות. "אחד הדברים החשובים בקבוצת כדורגל זה עקרון ההמשכיות, שמירה על רצף עם בסיס חזק של שחקנים בעמדות מפתח וצוות מקצועי. אנחנו רואים את זה בעולם ובקבוצות בארץ. אם יש לך גרעין איכותי ואתה משפר אותו הסיכויים שלך להגיע רחוק גבוהים.
"יוסי התחיל בתהליך הזה, ואני מאוד מקווה שנצליח ליישם את זה בעונה הבאה, כי ברור לנו שדברים ישתנו בעולם החדש שבו אנחנו חיים. אם נשמור על השלד שיש לנו נוכל לבצע את קפיצת המדרגה שכולם מייחלים לה. אם יהיו הרבה שינויים, לא רק בבית"ר אלא גם במקומות אחרים, כל מועדון כזה יסבול מחוסר יציבות ומעליות וירידות. עלי מוחמד, לוי גארסיה, קינדה שהשתדרג ועזב, אלה שחקנים שלוקח להם זמן להתאקלם ולמצות את הפוטנציאל שלהם. אם ניאלץ לשנות תוכניות ולעשות התאמות בגלל קיצוצים נעשה את זה. מצד שני, יש לנו בסיס איכותי של ישראלים. אבל העונה הבאה פחות רלוונטית כרגע כי יש לנו פלייאוף על הראש".
עברת כמה בעלי בית בכדורגל הישראלי. ספר על הדינמיקה עם משה חוגג?
"יש לנו דינמיקה טובה מאוד. יש לו המון מוטיבציה, רעיונות חדשים ובעיקר תשוקה. הרצון שלו הוא בשורה טובה למועדון. לא עבדתי בעבר עם מנהל מקצועי והיום אני עם ומול יוסי בניון, אז זה קצת משנה את הדינמיקה מול בעל הבית".
עדיין, נדמה לי שבקיץ הוא היה בטוח שיש לו קבוצה לאליפות, מה שהיה רחוק מהמציאות.
"חוגג השקיע ומשקיע המון כסף מכיסו ובעונה שעברה הוא השקיע יותר. עובדתית, תקציב השחקנים שלנו הוא בסביבות ה־25 מיליוני שקלים, ומה שעשו בתקשורת זה לחבר בין התקציב הכולל לבין רף הציפיות, וזה פשוט לא מדויק בלשון המעטה. יש לנו תקציב שכולל בתוכו עשרה שחקנים עם משכורת חייל, אחרים עם שכר ממוצע ומספר מצומצם עם שכר שבמכבי תל אביב, מכבי חיפה או באר שבע נחשב לטריוויאלי. אני שומע מספרים כמו 70, 80 ו־90 מיליון שקל תקציב ואלה מספרים מנופחים חסרי בסיס. אני מאמן עם סגל שחקנים, אז צריך לבחון אותי לפי שכר השחקנים, לא להכניס השקעות מסביב והוצאות מינהלה ותפעול ולפי זה לבחון אותי. להגיד שזה לא הוגן זה אנדרסטייטמנט".
בחירתה של אהבה
בקיץ האחרון כל הסימנים הראו שבבית וגן מתכננים להנחית כאן את יוסי אבוקסיס, סלובודן דראפיץ' או ברק בכר. לוי, שוב, בגלל הרצון לשמור מרחק ממשחקי הכיסאות, שמר על שתיקה. רק ברגע שבו יוסי בניון ואלי אוחנה נכנסו לחדרו של חוגג והודיעו לו: "החלטנו ללכת על לוי כמאמן בית"ר", נסללה דרכו של המאמן לקדנציה שלישית במועדון.
אם אני במקומך, אני נעלב כשדואגים לדחוף את אבוקסיס ובכר.
"טבעי שעל כל משרה בכדורגל הישראלי, בטח כשמדובר במקום גדול ואטרקטיבי כמו בית"ר, יהיו קופצים. אתה מכיר מישהו שלא רוצה לעבוד בבית"ר? אני מאמין בעצמי ובטוח בעצמי, ויש לי מוטו, יכול להיות שהוא לא נכון, שמי שרוצה אותי שיפנה אלי. אני לעולם לא אדחף את עצמי דרך קשרים ומקורבים ומסרים. חשבתי שאם בית"ר מעוניינים הם יגיעו אלי, ואם לא, גם זה בסדר גמור. בסופו של יום מאוד קסם לי להיות חלק מצוות שכולל את יוסי בניון ואלי אוחנה. אני לא צריך להגיד כמה אלי שם גדול וכמה הוא תרם לבית"ר, ולנוכחות שלו ולשם שלו יש משקל עצום".
עושים לו קצת עוול. מנסים להקטין את העבודה שלו.
"אני פחות ער למה אומרים, אבל איש כזה עם הזכויות שיש לו בבית"ר ובכדורגל הישראלי זה כבוד גדול שהוא נמצא בסביבה ובפרונט, מה גם שהוא עובד מאוד קשה. הייתי בקפריסין וברומניה, ושם יש כבוד מלכים לכוכבי עבר ולשמות שתרמו למועדון ולכדורגל ברמה הלאומית. אנחנו צריכים ללמוד מהם. הערך המוסף של אלי הוא כל כך גדול שאי אפשר אפילו לכמת אותו".
ולגבי שיתוף הפעולה עם בניון?
"יוסי היה שחקן גדול, ואני בטוח שהוא גם יהיה שם גדול כמנהל מקצועי. אני עד מקרוב למעבר המהיר שהוא עשה מכוכב על למנהל מקצועי. אני רואה את החריצות, את שיקול הדעת, את הבגרות, ותתפלא, גם את הניסיון. הוא פחות משנה בתפקיד, אבל יש לו קילומטרז' בכל הצמתים הכי גדולים בכדורגל הישראלי והאירופי והם נטמעו בו. יכול להיות שלמאמן צעיר שלא מאמין בעצמו וביכולות שלו היתה בעיה להיות ליד שתי אגדות כמו יוסי ואלי, אבל אני לא רואה בזה בעיה. להפך, אני נהנה מכל רגע איתם. פרט ליוסי ואלי, לשמחתי יצרנו כאן סיירת מובחרת של צוות מקצועי, שכוללת את עוזר המאמן חיים שאבו, מאמן הכושר טלמו דה־אנדרס, מאמן השוערים משה בן דוד, שנמצא במערכת כבר הרבה שנים, ומנהל הקבוצה אושרי דודאי. הייתי בהרבה קבוצות בקריירה שלי, אבל באמת שההרמוניה ושיתוף הפעולה כאן הם מיוחדים. אנחנו מחוברים, מתואמים, נהנים להגיע לבית וגן, וזה הופך את העבודה היומיומית עם כל הלחצים והרצון להישגיות לכיף אדיר".
לשמחת כולנו הליגה חוזרת, אבל עם הגבלות ובלי קהל.
"יהיה קשה מאוד בלי האוהדים, על אחת כמה וכמה אצלנו, כי כולם יודעים שבבית"ר הקהל הוא השחקן ה־12. יהיו חשיבה ותכנון איך לעשות את ההתאמות, למנוע פציעות, להוריד חלודה ולהגיע במצב הטוב ביותר מהמשחק הראשון ועד סיום הליגה".
לפני סיום ביקשנו מלוי שייזכר, על פי צו האופנה בימים אלה, בסיפור מן העבר, אז הוא סיפר לנו איך נמנעה ממנו האפשרות להיות כדורגלן בבית"ר. "משה דדש החתים אותי על מפית וסגרנו שאני מצטרף למועדון ממכבי נתניה. נתניה סירבו לשחרר אותי. הלכתי לבוררות, הפסדתי, ובסוף העבירו אותי לבני יהודה וזכיתי איתה באליפות היסטורית".
ולא כולם יודעים שאתה סבא.
(מחייך): "חוויה כיפית שאין מילים בכלל לתאר כמה הנאה ונחת היא גורמת לי ולאשתי סימה. יש לנו נכדה בשם יהלי, ולשמחתי, לפחות אומרים לי ולסימה שאנחנו סבא וסבתא צעירים. כשאתה אבא אתה כל הזמן עסוק בגידול הילדים ובמאמץ לדאוג להם. להיות סבא זה נטו הנאה. זה מוציא ממני את כל הרוך ואת כל החום והאהבה והכיף. מומלץ בחום".
