הרגע הספציפי שבו משה חוגג גמר אומר בנפשו לזוז הצידה ולמנות נאמן התרחש לפני יותר משבועיים וחצי בבית וגן. בעל הבית של בית"ר הזמין אליו לפגישה אוהדים לשיחת חתך. גם לה פמיליה הוזמנו לפגישה אבל הבריזו. במפגש עם האוהדים שחוגג מכנה אותם "שפויים", ציפה כנראה בעל הבית לשמוע תמיכה והודיה מקיר לקיר על כך שהוא מתפעל את המועדון. מה שהוא שמע בפועל היו טענות קשות לגבי האופן שבו הוא מנהל את בית"ר. "אנחנו לא אנשי לה פמיליה" אמרו לו הנוכחים, "אבל המלחמה איתם גורמת נזק. אתה לא מבין שתוך חודשיים הם יכולים לדאוג שאתה לא תהיה פה. בסוף התינוק יישפך עם המים".
הצביעו ברגליים
עוד טרוניות ששמע חוגג היו על ההתנהלות התקשורתית שלו. הציוצים התכופים, הפוסטים התדירים, ההתעסקות בברצלונה, בנסיעה האבודה לטורניר בארצות הברית, יום ההולדת המתוקשר שלו ומעל הכל מצבה של בית"ר שברור שהיא לקראת עונה קשה. מישהו בבית וגן דימה את זה לשיחות החתך עם אזרחים שמנהלים לפעמים ראשי ממשלה כדי לקבל רוח גבית והצהרתית וציבורית להפגין שליטה במצב. אבל חוגג הבין באותה שיחה שלה פמיליה הם לא האופוזיציה היחידה שלו. ישנה כזו גם בקרב רבים מאוהדי בית"ר שאין להם שום קשר לארגון.
כמה ימים אחרי הפגישה הזו הגיע המשחק מול הפועל באר שבע בו הצביעו האוהדים ברגליים ובקושי 3,500 כרטיסים נמכרו למשחק פתיחת עונה שהיה אמור להיות חגיגי ומניב. עם תמרורי האזהרה הללו לא הספיקו, הגיע שלב מכירת הכרטיסים לדרבי אותו מארחת הפועל וההתנפלות של אוהדי בית"ר. חוגג הבין שאין כאן מאבק מול ארגון אוהדים קיצוני אלא בעיקר חוסר אמון עמוק בינו לבין הקהל הרחב. חוגג הבין שצריך לקרות משהו דרסטי. או שהוא ירים הנדברקס כי אין שום סיבה להשקיע כל כך הרבה כסף במועדון שבו האוהדים לא רוצים בך או שהוא ימשיך להילחם בכל מה שזז. הוא בחר באופציה הראשונה גם כדי לנסות ולהבהיר את הנקודה שבלעדיו, תאהבו אותו או לא, אין למועדון זכות קיום. אולי ציפה, שאוהדי בית"ר ייבהלו ויחזרו בתשובה עם שירי עידוד וחנדל'ך שישכנעו אותו לחזור בו. אבל, חוגג צריך לזכור דבר אחד: אוהדי בית"ר הם לא אוהדי באר שבע.
הם ננטשו כל כך הרבה פעמים שחרדת נטישה לא מעניינת אותם. הכישלון של חוגג היה מלכתחילה שפספס את הנקודה: כאן לא ממליכים בעלי בית ולא רואים בהם יקירי העיר. כאן עומדים עם אקדח ברקה וסטופר. במידה רבה מאד ואבסורדית חוגג ואוהדי בית"ר דומים בתפיסת עולמם. הוא, כמוהם, רוצה לקבוע מי יהיה השופט, מה תהיה התוצאה ומה יהיה מזג האוויר. הוא לא מבין שבכדורגל, בניגוד לביזנס, בדיוק כמו שאחד ועוד אחד לא תמיד שווה שתיים, בעל המאה לא יכול להיות בעל הדעה כי יש לזה מחיר.
בתוך מסדרונות בית וגן היתה בשבועות האחרונים תחושה שבכל רגע נתון עשוי חוגג להודיע שהוא מוריד את השאלטר ומעביר את בית"ר לנאמן. באחד הימים בשבוע שעבר לפני חג ראש השנה שמו לב בהנהלת בית"ר שחוגג אינו ממהר לענות לטלפונים. יתרה מזאת, גם בימים הכי קשים שלו במועדון, כשזה היה מגיע לדיון בשחקן הרכש הבא של המועדון חוגג היה מלא תשוקה. היה לו להט של ילד שמשחק בכדור כשדיבר עם הכפופים לו במועדון על הבלם/הקשר הבא, ממש כמו כשהבן שלכם בונה קבוצה בסוני פלייסטיישן. בימים האחרונים האש הזאת של חוגג כבתה. "היה לנו ברור שזה באוויר. כל הריאיונות, הפוסטים, שפת הגוף של מושיקו הבהירו לנו שהוא הגיע לנקודת אל־חזור", אמרו בבית וגן.
"למה להטיל עכשיו פצצה?"
באותה נשימה אין אחד בבית"ר שלא הופתע מהטיימינג. למה?, שאלו שם, "חמישה ימים לפני תום מועד ההעברות, להטיל פצצה כזו? אפשר היה לעשות את זה קודם כשמרחב התמרון יותר גמיש, שאפשר לבצע מהלכים כאלה ואחרים. התזמון כמעט מייתר את ההחלטה כי איך עכשיו נמציא את הגלגל כשביום שלישי (שלשום אחרי סגירת הגיליון) אי אפשר לעשות כלום כמעט?".
ביום חמישי בצהריים יצאה ההודעה הרשמית מצדה של בית"ר על ההחלטה של חוגג. "בעלי הקבוצה משה חוגג החליט להפקיד את זכויות הניהול של בית"ר גשם ירושלים בידי עורך הדין יצחק יונגר בתור נאמן. יונגר ישמש כנשיא המועדון, יגבש תוכנית כלכלית לקבוצה על מנת שתפעל בתקציב מאוזן ויפעל למיגור האלימות והגזענות. כמו כן יפעל הנאמן למציאת רוכש לקבוצה".
מייד אחרי ההודעה חוגג פתח פוסט בפייסבוק וכתב בין היתר: "מוזר לכתוב פוסט סיכום אחרי כל כך מעט זמן. כשרכשתי את בית"ר חשבתי שיום אחד אעביר אותה לבן שלי. היתה לי תוכנית: מצד אחד, אשקיע המון כסף, שלטווח הארוך יחזיר את בית"ר למקום שבו היא צריכה להיות; מצד שני, אעקור את האלימות והגזענות, שהפכו להיות כמעט שם נרדף של המועדון הזה.
"ההגעה לבית"ר עשתה לי לא מעט נזקים. הפכתי למטרה לחבורה של סחטנים שניצלו את הפרופיל הגבוה שלי על מנת להזיק לי דרך התקשורת ולפגוע בשמי ובעסקיי. למרות זאת, לפרסום מעט יתרונות והמון חסרונות אך לא הייתי עוזב את המועדון אם לא הייתי מרגיש שזהו רצון הקהל הרחב.
"לא אמשיך להשקיע כספים במקום שבו לא מעריכים את תרומתי ולא מכבדים את משפחתי. לאוהדי בית"ר היקרים, ברשותכם, טיפ קטן לעתיד מול הבא בתור, זכרו מהו תפקידו של הבעלים. הוא לא בונה סגל, אין הוא צריך להבין או לא להבין כדורגל (יש דוגמה מאוד מוצלחת לכך באחד המועדונים הגדולים בארץ), הוא אינו מאמן, גם אין הוא חלוץ שכובש שערים או מחמיץ. תפקידו להוביל מדיניות, לבחור את ההנהלה הבכירה, ובעיקר לדאוג לשלם את המשכורות כל חודש כמו שעון שווייצרי. אם קיים את אלו, ראוי הוא להערכה, תנו לו אותה, זכרו שיכול היה לתרום באלפי מקומות שונים ולקבל את מלוא הכבוד אך בחר הוא לתרום למועדון שלכם.
"זכרו שהעולם הוא מקום מסוכן לא בגלל אנשים שעושים דברים רעים אלא בגלל אנשים שרואים את זה ולא עושים דבר. כשאתם לא נותנים גב מול חבורה כזו אתם נותנים לה גב, ובמצב כזה אני לא רואה אף אדם שלוקח את המועדון הזה, לא היום ולא מחר. כדי שיגיע תהיו חייבים לשים את הפרק המכוער הזה מאחוריכם. אתם יכולים לעשות זאת. זה תלוי בכם, עתיד המועדון תלוי במה שתעשו מרגע זה.
"אומנם חוויתי מעט רגעי נחת, אבל את אלו לא אשכח לעולם. כשאתם תומכים ואוהבים אתם הכי יפים בעולם. על הרגעים האלה אני מודה לכם. אני רוצה להודות גם לאנשים שלא שתקו, אלו שתמכו, חיבקו ועשו כל שביכולתם. אתם יודעים מי אתם. אני ומשפחתי מודים לכם מכל הלב.
"אני רוצה להודות גם למוני ברוש, אלי אוחנה, חיים נבון, מאיר הרוש, יוסי מזרחי ולכל העובדים המסורים במועדון הגדול הזה. אני יודע כמה אתם אוהבים את בית"ר וכמה זמן ולב אתם משקיעים. אחרונים אני רוצה להודות לשחקנים. אף על פי שאין אני המאמן או המנהל המקצועי, דעו שאני מעריך אתכם מאוד, מאמין ביכולת שלכם, מאמין בכישרון שלכם, מאמין באופי שלכם, של כולכם. אני משוכנע שתעשו הכל לטובת המועדון ותספקו עונה טובה על הדשא, מלאת רגעים יפים שישמחו את כולנו. בקשה קטנה, דרבי ראשון בליגת העל מזה לא מעט שנים, אני אצפה בו מהבית, תגרמו לי לחייך ותצבעו את העיר בצבע שלה. לקחתי ללב מהיום הראשון, ואני מודה שאני כותב את המילים האלה בגרון חנוק והמון עצב". אחד מאנשי שלומו של חוגג אמר השבוע בעניין הזה: "האוהדים סילקו מפה חמישה בעלי בית וזה גם מה שקרה עם חוגג בסופו של דבר. כנראה שזו משימה בלתי אפשרית להיות הבעלים של בית"ר ירושלים"
אותה גברת
לפני שלושה חודשים, כשכיהן כנאמן של הפועל באר שבע, היה מי שזרק לעו"ד יצחק יונגר, נשיא בית"ר ירושלים החדש בשבילכם, שיתחיל לבדוק בווייז איך מגיעים לבית וגן. היה מי שאמר לו שזה הצעד הבא של חוגג מכורח המציאות, אבל גם בגלל שבצירוף מקרים מדהים כמעט כל מה שקורה בהפועל באר שבע, בסוף קורה גם בבית"ר. בערך כמו שכל טרנד אופנתי מתחיל בניו יורק או מילאנו וזולג לעולם. יונגר ביצע בבאר שבע את רוב המשימת שהוטלו עליו, או כמו שמסביר אסי רחמים, ששימש תחתיו כמנכ"ל המועדון מבירת הנגב: "שמנו לעצמנו מהרגע הראשון יעד של קיצוץ רוחבי של התקציב, כשהיעד הראשון היה להוריד את שכר השחקנים כדי לעמוד מאוזנים ביחס של ההוצאות מול ההכנסות.
היתה הירתמות חסרת תקדים של כל הנוגעים בדבר למען המועדון. הקיצוץ היה על פי מדרגות. השחקנים הבכירים ביותר נדרשו לקצץ 40 אחוז משכרם, הפחות בכירים 30 אחוז והזוטרים בין אפס לעשרה אחוזים. ברור לך שדינם של מיגל ויטור וז'וסוואה הוא לא דינם של רותם חטואל ותומר יוספי. בסוף היעד הושג וירדנו ב־40 אחוז, כשבמקביל המועדון זכה בגביע המדינה והעפיל לשלב הבתים באירופה. צריך גם להדגיש שהבעלים אלונה ברקת התחייבה להזרים סכום חד־פעמי של חמישה מיליוני שקלים, שהקל עלינו מאוד". בשורה התחתונה, באר שבע ירדה מתקציב כולל של 45 מיליוני שקלים לקצת יותר מ־25 מיליון".
החיים של יונגר בבית"ר יהיו הרבה יותר קשים מאשר בבאר שבע. ראשית, כי בבאר שבע הוא נכנס למציאות של קורונה בלי הכנסות מכרטיסים, עם חוסר ודאות ועם רשת ביטחון מהמדינה, שפתרה חלק מהבעיות. בבית וגן היה מי שאמר בכעס, שגם בבית"ר הנהיגו מדיניות קיצוצים בלי הרבה בעיות בגלל הגעתה של הקורונה שטרפה את הקלפים, שיונגר לא מילא את המשימה בבאר שבע שלשמה הגיעה ולא הצליח למצוא לאלונה ברקת רוכש. חוץ מזה, אמר השבוע בכיר בבית"ר, "בכל פעם שאנחנו מדברים עם עו"ד יונגר הוא אומר 'אבדוק את זה מול מושיקו", אז במה הועילו חכמים בתקנתם? זו אותה גברת בשינוי אדרת".
כרגע חוגג הפקיד ערבויות בבקרה התקציבית ולבית"ר, או במקרה הזה ליונגר, אין שום קלף שאיתו הוא יכול לדרוש קיצוץ. הוא יכול לבקש, אך אף אחד ממקבלי השכר במועדון לא חייב להיעתר לבקשתו. יתרה מכך, לאף אחד לא ברור אם חוגג ימשוך את ידיו מבית"ר לגמרי או יישאר ברקע וגם ייתן ליונגר סיוע כזה או אחר. דוגמה קטנה שממחישה את חוסר ההחלטיות של בעל הבית, לפחות כרגע: בית"ר נמצאת במשא ומתן עם הקשר הגינאי של לוברץ, קמסו מארה אבל כדי שיוחתם חוגג יצטרך להנפיק ערבויות בבקרה התקציבית ובמקביל בית"ר תיאלץ להיפרד מזר נוסף בסגל: אומקפוס או האסלביינק אחרי שמתיאוסיניו עבר לאשדוד. הבלם מונצואלה, ז'וסוואה מחיאס, עדיין לא יכול להיות מאושר עד שבית"ר לא תשחרר זרים ותנפיק עבורו ערבויות בבקרה.
אגב, כשבבית וגן ביקשו מחוגג אור ירוק להמשיך את המשא ומתן עם הגינאי קמסו מארה חוגג נתן את אישורו ואמר: "תמשיכו עם זה כרגיל". ייתכן שחוגג יחזור בו, אבל זה קצת מראה על און־אוף.
בית"ר היתה בסיטואציה דומה כשארקדי גאידמק סגר את הברז ואיציק קורנפיין וחיים נבון עשו שמיניות באוויר כדי להפעיל את המועדון. לעו"ד יונגר יש אופציה למכור נכסים ולהעביר אותם למועדונים אחרים, וזה מה שהוא ינסה לעשות. למשל, למכור את אביאל זרגרי, לקבל עבורו את הכסף עכשיו ולהעביר אותו בינואר או בסוף העונה. בית"ר עשתה הכל בין יום ראשון ליום שלישי כדי להיפטר מזרגרי. נדמה כי זה מה שמנחה את עו"ד יונגר: למכור כל נכס אפשרי כדי להגיע לאיזון תקציבי. בלי שיקולים מקצועיים ובלי שום סנטימנטים. בינואר, הוא ינסה באותה להיטות להיפטר גם מירדן שועה לכל המרבה במחיר.
אגב, חלון ההעברות הסתיים אתמול (אחרי סגירת הגיליון). מתיאוסיניו הושאל ללא תמורה למ.ס אשדוד ואם זרגרי עדיין כאן או לא, אתם כבר יודעים. בבית"ר מבטיחים שדילול הסגל, אם וכאשר לא ישפיע על המשך דרכו של ארווין קומאן אבל המאמן בהחלט לא חי בשלום עם העובדה שהסגל המכווץ שלו ממילא צפוי לעבור דיאטה נוספת וייתכן מאד שההולנדי עשוי להישבר ולשבור את הכלים.
הדברים האלה נכתבו לפני הדרבי. אם בית"ר הפסידה להפועל, לחוגג יש חלק לא קטן בכך. ערב המשחק, אף אחד משחקני בית"ר לא דיבר על המהירות של וילי אגדה או על האגרסיביות של גיא חדידה ורוסלן ברסקי. כולם דיברו על המשכורת שלהם, על חוסר הוודאות הכלכלי, על חרב הקיצוץ ועל חוסר הוודאות שאליו נקלע המועדון. טוב היה עושה חוגג אם היה דוחה בכמה ימים את ההתעסקות בנאמן ובמציאות החדשה של בית"ר.אבל כנראה שהדברים האלה חזקים ממנו. הכדורגל וההצלחה של בית"ר תמיד נדחקו לקרן זווית. פעם בגלל שהיה דחוף לסגור עיסקה עם בן חליפה, פעם בגלל ברצלונה והנסיעה האבודה לטורניר בארצות הברית, כמה פעמים בגלל המלחמה עם לה פמיליה. דרבי, הדבר הכי חשוב בעולם עבור אוהדי בית"ר, גם הוא פחות חשוב כנראה מעו"ד יונגר והפרידה של בעל הבית. אגב, חוגג לא הצליח בכל שלוש השנים האלה, לבצע מהלך שסימן עד הסוף. הסיפור עם בן חליפה הפך מרגע היסטורי לפארסה מביכה. כך גם ההגעה הצפויה של מסי ורונלד קומאן לטדי וערב הגאלה למינויים בארנה שבוטל לבסוף. אפילו את הסרט שהתחילו לצלם בשלהי העונה שעברה, הפסיקו באמצע. ההבטחה של חוגג לפני שנה וחצי בריאיון לרדיו ירושלים ש"הבעלים הבא של בית"ר אחריי יהיה הבן שלי" נקטעה גם היא באיבה.
תגיד לי מי לא יבוא?
היה ברור ללא מעט אנשים שבסוף לחוגג ייגמר הכביש. בשלוש השנים שלו בבית"ר חוגג, שהיה אמור להיות זה שמאזן את הדופק של המועדון שבראשו הוא עומד, האיץ לגמרי את הדופק של המועדון הכי לא יציב ולא רגוע במזרח התיכון. בהרבה מאוד מקרים היה נדמה שבית"ר לא מנוהלת בידי איש עסקים קר ומעשי אלא על ידי אוהד מהיציע, כזה שבאמת מאמין שבכדורגל אפשר גם להרים קרן וגם לנגוח עם אותו שחקן, כזה שמשוכנע שבכל משחק אפשר לנצח ארבע וחמש אפס. חוגג לא הבין דבר אחד בסיסי, וזה לא לגנותו ולא מתוך צורך להעליב אותו. ההבדל בין עסקים לבין כדורגל הוא שיכולת ההשפעה היא אחרת לגמרי. אפשר להוציא עוד כמה מיליונים כדי להצליח, אפשר להפעיל קשרים וכושר שכנוע בביזנס ולהיות פורץ דרך.
בכדורגל אי אפשר לתקן את העולם. שחקן לא ירוץ יותר מהר עם 200 אלף דולר נוספים בחשבון הבנק. עיתונאים לא ישחרו לפתחו של בעל הבית אחרי שהוא מספק פוסטים כל שעתיים. אוהדים לא ירימו אותך על הכתפיים כשתכנה אותם במילה 'סרטן'. חוגג הצליח לריב (לפעמים הצדק היה איתו ולפעמים לא) עם יותר מדי אנשים, הצליח להרגיז יותר מדי אנשים, הצליח לאבד פופולריות כששידר לעולם שהוא ראש ממשלת בית"ר ירושלים. נכון, הוא אכן ראש ממשלת בית"ר. ברגע שבו הוא שם את עצמו מעל המועדון לכאורה, זו תחילת הסוף. בצד זה, אין לו במה להתבייש כי כל בעל בית לפניו סיים ככה פחות או יותר כשהגוף דוחה את השתל. לא נעים להגיד אבל בית"ר לא בנויה לבעלות פרטית. הבעיה היא שאין פתרון אחר. כל מי שמציץ נפגע.
מה שמדהים הוא שביום חמישי שעבר, אף אחד כמעט ולא עסק בחוגג אלא בשאלה האם אלי טביב מתעד קמאבק. קשה לדעת מה מתכנן טביב אבל מדהים שיש לו הרבה יותר תמיכה מאשר לבעלים שרכש ממנו את בית"ר. קשה לראות את טביב רוכש את בית"ר אבל עשוי להיות כאן בהחלט מהלך מפתיע. או כפי שטביב עצמו אוהב להגיד: "נוור סיי נוור". יש גם שמועות על איש העסקים האמריקני ג'ו זבולוני, תומך נלהב של דונלד טראמפ ואוהד בית"ר, ששאל בפייסבוק והתעניין לגבי מצבה של בית"ר. אף אחד לא יודע אם לזבולוני יש את המשאבים להיכנס למועדון אבל הכל יכול להיות.
קצת אחרי ההודעה על כך שחוגג מינה נאמן לבית"ר פרסם חבר הכנסת איתמר בן גביר את ההודעה הבאה: "ברוך שפטרנו מעונשו של זה. חוגג מעולם לא התעניין באמת בבית"ר אלא רק ברווח הכספי שניתן להפיק מהקבוצה, כפי שניסה בעבר למכור את הקבוצה לשייח' מדובאי. מי שלא אוהב את בית"ר ירושלים לא יוכל להזניק אותה קדימה. יש לבית"ר ירושלים מאות אלפי אוהדים. אם רק חלק מהם יקבלו הזדמנות לרכוש את מניות הקבוצה, אין לי ספק שבית"ר תהיה קבוצה עשירה ורווחית מאוד. אני קורא להפוך את בית"ר לקבוצה של אוהדיה". שני דברים קטנים: הראשון, עדיף היה לפוליטיקאים למצוא רוכש למועדון במקום לצאת במחולות כדי לקבל עוד כמה נקודות זכות ביציעי טדי; השני, בית"ר ניסתה לא מעט פעמים לגייס כסף מאוהדיה. אחרי מבצעים מסוג זה היא הצליחה לרכוש טרנינגים למחלקת הנוער, במקרה הטוב.
