המשחק: מכבי חיפה בטדי
אחרי שני הפסדים רצופים לבני יהודה והפועל כפר סבא, וכשחיפה מגיעה עם חמישייה שהפציצה לרשת של הפועל תל אביב, לא הרבה אנשים נתנו סיכוי לבית"ר מול זו שנושפת בעורפה של מכבי תל אביב. אבל במשחק הזה ספציפית בית"ר שיחקה כמו קבוצה גדולה שראויה לתואר. איתמר ניצן היה בלתי ניתן להכנעה, עלי מוחמד סיפק את ההופעה הכי גדולה שלו מאז שהגיע לישראל, ואלירן עטר התנהל במגרש כאילו הוא גדל בילדים א' בבית וגן. בקיצור ולעניין: היה מוי כיף.
צריך לציין גם את הניצחון הגדול והראשון אחרי שנים של בית"ר בטוטו־טרנר מהשער של שלומי אזולאי.
השחקן: איתמר ניצן
פופוליסטי לבחור באלירן עטר, אבל אין לו מספיק קילומטרז'. קל לבחור בגדי קינדה, אבל אנחנו מדברים כרגע על בית"ר ולא על קנזס סיטי. כל השאר עשו פחות או יותר את המצופה מהם, ומי שלא כנראה לא יהיה כאן בעונה הבאה. מי שכן צריך להתפלל שחרב הקיצוצים של חוגג לא תשלח אותו לטופס טיולים אצל מאיר הרוש.
כך או כך, כיף לבחור בניצן כי הוא ראוי ומשום שהוא לא מוערך מספיק לא על ידי אנדי הרצוג, גם לא על ידי הפרשנים שמזילים ריר על דניאל טננבאום, שעם הגנה כמו שלו די קל לספוג שער פעם בחודשיים. ניצן לועג לכולם: למי שרצה במקומו את שטקוס, למי שהיה בטוח שחצי העונה שעברה שבה הצטיין היתה בגארבג' טיים, ולמי שזרק אותו לספסל בקרית שמונה לפני כמה שנים לטובת מאהדי זועבי. בית"ר הרוויחה שוער שהוא לפני הכל מענטש.
הפדיחה: ההפסד להפועל תל אביב
מבחינת היוקרה, בית"ר לא הצליחה למרות פערי הרמות להכניע את היריבה המרה, שנותרה הסדין האדום היחיד של אוהדי בית"ר אחרי שסכנין צללה אל הליגה הלאומית. מה שמאכזב הוא שניר קלינגר הצליח להגיע לטדי ולהחנות את האוטובוס של הקבוצה שלו בחצי המגרש שלה, ועדיין בית"ר לא מצאה את הרשת של יואב ג'רפי, שספג העונה שתי שלישיות ממכבי תל אביב, חמישייה ממכבי חיפה ורביעייה ממכבי נתניה. חבל שבית"ר סללה את הדרך של האדומים לפלייאוף העליון. עוד יותר חבל שבתפאורה מושלמת מול 22 אלף איש אנשים שלא הגיעו הרבה זמן לכדורגל לא השתכנעו לחזור לטדי אחרי המשחק הזה.
השער: עטר נגד עטר
יש גולים שלא שוכחים. השער של אלירן עטר ב־2009 במספרת במדי בני יהודה לרשתה של מכבי נתניה הוא אחד מהם. גם זה של אלי אוחנה מול הפועל פתח תקווה ב־1996/7. השער של עטר מול חדרה לפני שבועיים אומנם פחות יפה מהשניים האחרים אבל עדיין גול לפנתיאון. כדור שקופץ ומתלבש בול על הרגל ועף לחיבורים, שאם הם לא נמצאים שם סביר שהוא מעקם את הקורה הפנימית. בשבוע שעבר נגד אשדוד, בבעיטת יעף כמו שרק יודע, עטר כבש שער שנותן פייט לזה שהכניע את אג'ידה. ... והוא חודש בבית"ר.
התופעה: רובין הוד
בית"ר בסיבוב השני לקחה נקודות מהגדולות אבל הפסידה בשלומיאליות נקודות יקרות לקבוצות הקטנות. בית"ר השיגה 7 מתוך 9 נקודות מול מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע ביחס שערים של 0:3. בצד זה, מול כפר סבא, בני יהודה וקרית שמונה היא לקחה רק נקודה אחת ויחס השערים שלה מולן הוא 7:4 (מינוס שלוש).
אם גם בפלייאוף העליון בית"ר תתמיד לנצח את ה'גדולות' אולי צפוי לנו סיום עונה מענג במיוחד. בצד זה, כואב הלב למי שבודק איפה בית"ר איבדה נקודות במשך כל העונה - הפסדים מול רעננה הפועל חיפה (בסיבוב הראשון) ומול בני יהודה, כפר סבא והפועל תל אביב (בסיבוב השני). במילים אחרות, נצחונות רק בחצי מהמשחקים האלה ובית"ר היתה רצה לאליפות.
האכזבה: הקהל
יש לא מעט שחקנים מאכזבים בבית"ר של העונה. טל בן חיים כמובן, דיוגו ורדסקה, וגם קונטה ופלומיין לא בשיאם. אבל מעל כולם, בית"ר איבדה העונה את המניה הכי בטוחה שלה וזה הקהל. בניגוד אולי למשה חוגג, אף אחד אינו מצפה שאוהדי בית"ר ימלאו את טדי כל שבועיים ב־25 אלף איש. אבל עם כל הכבוד לחורף ולדרכי הגישה האיומות לטדי, לא ייתכן שברוב משחקי הבית בית"ר לא מצליחה לגרד אפילו 8,000 איש בכל משחק.
