ולדימיר איביץ', מאמן מכבי תל אביב, לא ממש שם לב שאיתי שכטר בסגל שלו. בעוד כל מאמן ישראלי, מאלי גוטמן דרך סלובודן דראפיץ' ועד בני בן זקן, שאלמלא הרפיסות שלו מול אלי טביב וההכנעה מול הבוס, שניהל מול שכטר קרב טיטאנים על החוזה, גם היה נוהג כך, איביץ' סירב להתרשם מהפרסונה של אחד החלוצים הישראלים הבכירים בארץ. עד כדי כך, שבמקביל לשיחות על העזיבה של וידאר קירטיאנסון האיסלנדי, איביץ' רצה שני חלוצים: אחד במקום קירטיאנסון ואחד נוסף שישדרג את העסק. לא נעים להגיד, אבל שכטר היה ראש ועדת קישוט ושחקן אימונים עבור המאמן, בטח כשסבל מנקע בקרסול שהשבית אותו לשבועיים.
בכל תקופת הזמן הזו, שכטר, איש מספיק מנוסה ומספיק מקושר כדי להביע אי שביעות רצון ממעמדו החדש, היה נכנס לחדר ההלבשה של מכבי תל אביב ועושה שמח כמו שרק הוא יודע. מוזיקה, בדיחות, שיחות עם שחקנים צעירים, דיסוננס לא הגיוני, שבו שכטר במתחם האימונים מתנהג כמו קפטן והשחקן הכי בכיר במועדון אבל רואה דקות משחק בדמות פירורים של שחקן נוער. גם שפת הגוף שלו שידרה שהחוסר בדקות משחק אינו מטריד אותו, כשהיה קופץ מהספסל בגולים של מכבי, מנסה להסביר לשחקנים מתוסכלים ש: "אם אני אחרי כל מה שעברתי בקריירה יכול לקבל את זה כמו גבר ומקצוען, גם אתם יכולים. במקום לבכות תוכיחו לו מה אתם שווים".
אבל איביץ' לא פראייר. הוא ראה איך שכטר מקיים הלכה למעשה את מה שהוא מנסה להבהיר לסגל המנופח שלו, שתסכול ופרצופים יורידו אותם מהאפשרות לראות דשא, והתחיל לשים אליו לב. הוא ראה איך כל הקבוצה מתמגנטת לשכטר לפני, תוך כדי ואחרי האימונים, וקלט שאולי יש כאן חומר גלם מעניין. בשיחה עם שכטר הוא הבין מהחלוץ שהוא רק רוצה שיאמינו בו והחליף לגמרי את הדיסקט. איביץ' עצר בעצמו את האפשרות להנחית מחליף לקירטיאנסון, וגם לא דחק באנשי מכבי להנחית את בן שהר. המסר היה: "מה שיש לי מספיק לי", כשכאמור מה שיש לו זה שכטר. מאז שכטר רואה דשא במספרים גדולים, וגם מספק תוצרת עם שלושה שערי ליגה (הכי הרבה יחד עם לוסיו מהפועל חדרה).
אבל מה שהרבה יותר מהותי זה שאיביץ' שינה את כל הדי־אן־איי המקצועי של מכבי בשביל שכטר. כלומר עד שלב מסוים במכבי שיחקו על הפס האחרון של דור מיכה. מאז ששכטר הוא החלוץ מספר אחת שלו בקבוצה איביץ' לא מתבייש גם לבעוט כדורים ארוכים על הגוף של שכטר שאורב להגנה. ככה אגב נולד הגול של החלוץ מול מכבי נתניה.
איביץ' אינו היחיד שלא ידע בהתחלה לעכל את ההגעה של שכטר לקרית שלום. אוהדי מכבי תל אביב שזכרו לו מצוין את ההקנטות שלו כשעוד שיחק במכבי תל אביב סימנו אותו באיקס, ראו בו שכיר חרב שמחליף קבוצות וחולצות. הקרח נשבר אחרי הגול נגד נתניה לפני שבועיים כשרץ אליהם, ולגמרי השבוע בדרבי: אוהדי הפועל שרו במקהלה שיר שזכויות היוצרים שלו שייכות לאוהדי מכבי מלפני כמה שנים: "שכטר מת, שכטר מת". הקהל הצהוב ענה בשריקות בוז ושירה אדירה של "איתי שכטר".
לכולם, גם לשכטר, ברור שאם משה חוגג היה רוכש את בית"ר חודש וחצי לפני אמצע אוגוסט שכטר היה ממשיך להיות קפטן בית"ר. החלוץ מקפיד לשמור על קשר עם כל אנשי בית וגן כמעט, עם החבר הכי טוב שלו עידן ורד ועם דן איינבינדר. השבוע הוא היה בארוחת צהריים משותפת עם יעקב בריהון, והוא נמצא בקשר יומיומי עם מאיר הרוש ועוקב בעניין ובדאגה אחרי בית"ר.
העניין הוא ששכטר מסתדר מצוין בלי בית"ר, אבל בבית וגן מעידים שחסרונו של החלוץ מורגש בכל רגע נתון בבית וגן. "אין לנו גולר אמיתי שיספק מספרים", אמר השבוע גורם במועדון, "אבל עזוב את זה. חסר לנו הדבק של איתי, הבדיחות, השירים, השיחות עם הצעירים, העובדה שיש מישהו להסתכל עליו ולתת לו לנהל את חדר ההלבשה. בקטע הזה הפסדנו בגדול מקצועית ומנהיגותית. איתי היה משנה את בית"ר, במיוחד את בית"ר החדשה מהקצה אל הקצה".
ביום ראשון הקרוב שכטר יזכה לטקס מרשים מצד בית"ר ולתשואות בקרב הקהל של שתי הקבוצות בטדי (מחווה שזכה לה רק אבי נמני, במקרה הסוכן של שכטר). הוא הבטיח כבר בשיחות עם אנשי בית"ר שלא יחגוג אם יבקיע. יש גם מי שהתלוצץ איתו שייזהר לא לבצע נפילות תיאטרליות ברחבה, שיעלו לבית"ר בפנדל לחובתה. שכטר התלוצץ בחזרה, כשאמר לחברים בירושלים: "שכחתם כמה פרמיות עשיתם בזכות הנפילות האלה".
