מירן בוזגלו עסוקה כרגע באריזות לקראת מעבר הדירה שלה עם מאור וארבעת הילדים ריי, מיילי, לאיו ושיין. תתפלאו או לא, אבל ירושלים בהחלט ברשימת היעדים המבוקשים של המשפחה, אולי מבשרת ציון. אחרי הכול הלב והמשפחה הולכים אחרי האבא. "אנחנו ממש לא פוסלים את ירושלים. זה אפילו נשמע מעניין ואנחנו בודקים את זה. מצד שני קיים השיקול להיות קרובים למשפחה במרכז כי בכל זאת אנחנו עם ארבעה ילדים. אבל עכשיו לא משנה איפה יהיה הבית, הלב יהיה בירושלים".
זה ראיון אופטימי. אחרי שדובר רבות על תקופת הפציעה של מאור, ועל השיקום והימים הקשים, עכשיו במשפחת בוזגלו מנסים לפתוח דף חדש, אולי לכתוב עוד פרק בספר. "היתה תקופה שלא הפסקתי לבכות בגלל מה שמאור עובר, אפילו שעשיתי את זה בלילה. רק שם הרשיתי לעצמי להתפרק כדי לא לשבור לו את הרוח, אבל בסוף החוזק המנטלי שלו חיזק גם אותי", אומרת הגברת בוזגלו. בכלל, שיחה איתה שוברת למי שלא מכיר הרבה מיתוסים. תשכחו מזה שהחיים ככוכב כדורגל הם רק תותים, דבש ותמונות באינסטגרם כל היום. אל תחיו בתחושה שהחיים הם כביש חד־סטרי של הצלחה ותהילה וחשבון בנק תופח. נכון, אין על מה לרחם. נכון, כולם היו מוכנים להתחלף, ועדיין האמת היא אי שם באמצע.
"אני לא מדברת ממקום של תלונה חס וחלילה, אבל מי שחושב שהחיים של כדורגלן הם רק זוהר וכיף כל היום, שיחשוב שוב. יש הרבה רגעים לא קלים לצד רגעים מדהימים וחוויות נהדרות. אנחנו חיים משבת לשבת כמאמר הקלישאה, או ממשחק למשחק, ואם יש הפסד אז האווירה בבית מבאסת ומצב הרוח ירוד ליום או יומיים. ומצד שני אם מנצחים ומאור שיחק טוב והבקיע השמחה גדולה וכולם מחויכים ומאושרים. אני לא מדברת על הפציעות, שאלה רגעים שיכולים לשבור אותך אם אתה לא חזק, כי זה גם הכאב הפיזי, גם התחושה שמשהו נקטע באמצע, השיקום, חוסר הוודאות של מה יהיה ומתי נחזור ואם יהיה ביקוש עכשיו או לא. החיים שלנו בסוף הם כמו של כל אחד רק בווליום אחר, ועדיין זה עדיף על להיות פקיד בעירייה או בבנק כי כל מי שבעט בכדור יודע שזה חלום והאהבה הכי גדולה והריגוש הכי גדול. אין לזה תחליף".
ויש גם מסביב את הפרסום והדוגמנות והריאליטי.
"זה חלק מהמשחק. בעולם הנוכחי זה חלק מהחבילה. בחוץ לארץ זה הדבר הכי טבעי בעולם. כל שחקן מוביל הוא פרזנטור של חברה גדולה. כל כוכב כדורגל הופך, בגלל דרישות המדיה, למוביל דעת קהל. מחוץ לישראל כולם מקבלים את זה בהבנה ומשדרגים את זה, ואצלנו בארץ מסתכלים על זה קצת בעין עקומה. כל זמן שאותו כדורגלן שמדגמן ומככב בטלוויזיה לא יוצא מפוקוס ולא מתפזר ומאבד מהחדות שלו על המגרש, זה מבורך. צריך לדעת את סדרי העדיפויות ולעשות את הדברים במינון הנכון".
את ההחלטה להגיע לבית"ר קיבל מאור יחד עם אשתו וכמובן עם אבא יעקב. "היו כל מיני אופציות והתלבטנו לא מעט לגבי כל הצעה, אבל ההצעה של בית"ר היתה הכי אטרקטיבית והכי מעניינת. הוא רוצה מקום כזה עם המון קהל, עם אנשים חמים, עם קבוצה שהאווירה סביבה היא כמו קרנבל. הוא משחק כדורגל כדי לשמח אנשים וכדי להיות מאושר. זה הדרייב שלו, זה כל הסיפור, וזו המטרה שלו ושל בית"ר בשידוך הזה. הוא אמור, ואני גם בטוחה שהוא יעשה את זה, בעזרת השם, להחזיר את השמחה לאוהדי בית"ר, והם לו".
את מדמיינת את הרגע שבו מאור עולה בפעם הראשונה על כר הדשא בטדי?
"זה משהו שאני עדיין לא מעיזה לחשוב עליו אבל מחכה לו בקוצר רוח. זה יהיה רגע מרגש, מכונן, סוג של ניצחון פרטי שלנו על כל התקופה הקשה שעברנו, סוג של תיקון. אני יודעת כמה זה חשוב למאור ובוער לו בעצמות ואני מצפה לרגע הזה שיגיע כבר. אתה יודע, אנשים טועים בקשר למאור. רואים תספורות, קעקועים, דוגמנות ומקבלים עליו איזה רושם שלא קשור למציאות. אני יודעת שאני לא אובייקטיבית אבל אין אדם יותר מפרגן ויותר אוהב אנשים ממנו. בחיים הוא לא יגיד מילה רעה על מישהו. הוא לא מכיר את המושג לשון הרע".
הרגע הכי מרגש השבוע?
"כשריי הבן שלנו בא למאור ואמר לו: 'אבא, מתי אתה מביא לי חולצה שלך של בית"ר, מגיני עצם ולוקח אותי לבית וגן?' אולי זה נשמע מובן מאליו כי יש כאן אבא כדורגלן והבן שלו שמבקש ממנו משהו טריוויאלי, אבל אנחנו שמחים שזה הגיע כבר, שמאור מצא לעצמו בית חדש, שמחים שאנחנו מדברים על חולצה ומגיני עצם ולא על הפציעה, שמחים שהכול חוזר לנורמליות. עכשיו כל מה שנשאר בעזרת השם זה שמאור יחזור לעשות את מה שהוא הכי טוב בו, להצטיין במגרש ושבית"ר ירושלים, האוהדים שלה, המנהלים שלה והשחקנים שלה יחוו עונה מלאה רגעי אושר ונחת. יאללה בית"ר".
