ההחלטה של בית"ר לפתוח את העונה עם מספר 9 טבעי אחד, מיירון ג'ורג' ולוותר על צירוף סקורר לצידו או במקומו של מספר 23, עולה למועדון ביוקר. עובדתית, בית"ר לא מצליחה מאז תחילת העונה לפרוץ בונקרים של קבוצות תחתית שעומדות מאחורי הכדור. עם כל הכבוד ליכולת המסירה של ירדן שועה, לתוספת שמביא איתו עומר אצילי ולכך ששחקני הקישור הקדמי הם מאד מסוכנים, אין לבית"ר את האיש שהמקצוע שלו זה לשים את הכדור ברשת.
תבחרו אתם את השם כדי לבצע את ההקבלה: יון ניקולסקו, איגור זלאטנוביץ', גיא מלמד, דין דוד. כדורגלנים שנולדו לדחוק את הכדור פנימה. כשאין אחד כזה, וחלק גדול מהקישור הקדמי לא בכושר, אין באמת עם מה לעבוד. במציאות בה פטריק טוואמסי נראה כמו הצל של עצמו כבר חודשיים, דור מיכה בירידה וג'ורג' עצמו, הרבה בגלל חוסר האמון המופגן כלפיו מצד הצוות המקצועי נותר בלי גרם של ביטחון קשה מאד לייצר משהו.
תוכנית המשחק של חדרה, וזה כבר נהיה פורמט קבוע של קבוצות תחתית, היתה להתסגר ולנסות להרוויח זמן. שחקנים בחדרה אמרו לנו השבוע שהיה ברור להם שככל שהדקות ינקפו, בית"ר תתחיל לאבד סבלנות, להיות מפוזרת ולנסות להציל את המולדת כשהיא עצבנית. אם במקרים מסוימים העונה, הרעיון לנטרל את בית"ר היה למנוע עד כמה שאפשר את הכדור מירדן שועה, אז דווקא בשבת האחרונה, הרעיון של חדרה היה לנטרל את ג'ורג', ולחסוב אותו לפינות של הרחבה כשהוא מקבל את כדור בזויות בלתי אפשרית.
במציאות בה כל השחקנים של בית"ר צריכים לקבל את הכדור לרגל ואין אחד שמשחק לשטח, אי אפשר להבקיע שער ממשחק כדורגל מסודר. מול קרית שמונה בחוץ, מול חדרה בחוץ, הדברים הסתדרו כי שער מהיר פירק את המוקש של הבונקר של היריבה והעצבים של בית"ר. כשבית"ר נתקעת, כמו בשבת האחרונה כמו מול סכנין בחוץ ואפילו מול הפועל חיפה בבית שנגמר בשער מהסרטים בדרך נס, אין פתרונות. מול חדרה, אחוזי האחזקה בכדור של בית"ר היו 77 (!!!). זה לא הספיק.
לפני 26 שנה, סיימה בית"ר השלישית בטבלה בתיקו אפס משמים מול האחרונה מכבי יפו. אחרי המשחק, הריץ המאמן דרור קשטן ז"ל את שחקניו שעתיים מסביב לבית וגן, ולא נתן להם לגעת בכדור. כשהשחקנים התלוננו אמר להם קשטן: "היו לכם 90 דקות עם הכדור ולא עשיתם איתו כלום. עכשיו תרוצו".
"אנחנו מתכוננים לכל הדברים האלה. זה לא פשוט, אבל זה שזה קשה לשחק מול עשרה שחקנים מאחורי הכדור, זה לא אומר שאנחנו לא צריכים למצוא את הדרך לפרוץ את זה" הסביר יצחקי בסיום המשחק. "לא הצלחנו לעשות את זה, זה לא קורה לנו בפעם הראשונה, ואנחנו צריכים להמשיך לעבוד על זה. זרקתי כבר את כל הכלים ההתקפיים, ניסיתי שנחזור כמה שיותר למשחק, וזה לא צלח לצערי. זהו, אין יותר מדי מה לבכות, צריך להסתכל קדימה. נקודה, נקודה מאכזבת, אבל עדיין, אנחנו מסתכלים כבר על המשחק הבא נגד הפועל חיפה".
תוכנית ב'
בית"ר הגיעה לשלב שבו ברק יצחקי חייב לשלוף תוכנית מגירה. מה שהוא לא מקבל ברמת האיכות מהשחקנים שלו, הוא צריך לקוות לקבל ברמת המהירות כי הדרך היחידה בהיעדר אפשרות להתחזק, היא ליצור גיוון בחלק הקדמי כלומר לתת לשחקנים שמביאים איתם מימד של מהירות לנסות לסחוב את העסק. טימוזי מוזי חייב לפתוח בהרכב בקונוטציה התקפית. אם אין לו מקום על חשבון שחקני הכנף, הוא יכול להיות מוצב כמגן ימני אבל במערך של שלושה בלמים שמעניק לו חופש פעולה למעלה. סילבה קאני חייב גם הוא לקבל יותר קרדיט כי בית"ר לא יוצאת ראש עם זה שג'ורג' משחק כחלוץ וגם מפסידה את יכולת המסירה הגאונית של שועה אם הוא מוצב כמספר 9 ולא כשעושה משחק מספר 10.
מי שרצה הוכחה למה יצחקי מתעקש לעקם את הפרצוף כשדיברו איתו על אליפות, מבין שלא היה מדובר בהנמכת ציפיות אלא בקריאה מדויקת של מה שיש לו ביד. בית"ר קבוצה מאד מרתקת במובן הכישרון שיש לה, אבל בפועל, לא משנה עד כמה היא מסוגלת להתעלות בערב נתון, היא קבוצה מאד בינונית. יש מרכז הגנה נטול עוגנים ופיגורות. וחלק קדמי שהוא יותר מדי מאותו דבר. כל קבוצה היתה מתברכת בשמות כמו שועה, טוואמסי מיכה ואצילי. אבל פרט לשועה, שהוא באמת רמה אחת מעל הליגה, זה אותו שטאנץ של שחקן. בגלל זה כשצריך מישהו שישבור את הפרדיגמה אין כזה.
צריך גם לתהות, איך ברק אברמוב הרשה לעצמו לוותר על חיזוק בחלון ההעברות שהסתיים לפני תשעה ימים. הרי אברמוב, שצריך לקבל פרס ואלפי תודות על כל מה שעשה כאן כולל החתמת אצילי, יודע מצוין שבעונה כזו שבה מכבי חיפה ומכבי ת"א רחוקות מכושרן בשנים האחרונות, אפשר היה עם עוד שחקן אחד או שניים, להיאבק עד הסוף עם באר שבע.
מה שיצחקי התריע לגביו מאז הניצחון על מכבי ת"א בטדי לגבי פנטזיות על אליפות ויצא צודק, הופך עכשיו להיות הבעיה שלו. פסיכולוגית כל הוויב של בית"ר מרמת השחקנים ועד רמת הקהל, מבוסס על ריגושים רגעיים. מומנטום רגעי שממלא את כולם בדלק ובאטרף. אם בשבועות הקרובים בית"ר תיתקע במקום הרביעי ותוכיח שזו תקרת זכוכית שלא ניתן לשבור העונה, כולם יאבדו עניין- הקהל בוודאי, אבל גם השחקנים שלא יהיה להם שום סף גירוי כשהם יודעים שהם דורכים במקום.
קראו גם:
עולים צפונה
אין מה לסתום את הגולל על העונה הזו חלילה כי יש עוד משימות חשובות בליגה הסדירה כשהמטרה היא לסיים במקום השלישי וכמובן שיש גם את הגביע שיכול לצבוע את העונה הזו כהצלחה מסחררת אם וכאשר. השאלה הגדולה היא איך בית"ר כאמור מוצאת פתרונות לקבוצות שלמדו אותה, איך שומרים על סף של רעב שאיתו מעלים את הרמה והאם יצחקי מסוגל לייצר מתח תחרותי בתוך חדר ההלבשה שלו כשיש לו יותר מדי שחקנים שמרגישים שלא סופרים איתם אם זה ג'ורג' קאני ומוזי וגם עדי יונה שמקבל (בצדק ובהתאם ליכולת) הרבה פחות קרדיט מאשר בשנה שעברה?
בית"ר תפגוש מחר את הפועל חיפה (19:30 סמי עופר). גם כאן, צפוי רוני לוי להסתגר ולצאת להתקפות מעבר, בניסיון לעקוץ את בית"ר בדיוק כפי שכמעט וקרה בטדי בסיבוב הקודם. בניגוד לקבוצות כמו חדרה וטבריה שמולן בית"ר נתקעה, לחיפה גם בלי גיא מלמד שחצה את הכביש יש הרבה יותר כלים התקפיים כדי להכריע את בית"ר.
לחניכים של ברק יצחקי צפוי עד סוף הסיבוב אחרי המשחק בחיפה, דרבי מול הפועל, משחק חוץ מול מכבי פ"ת וסיום הליגה הסדירה מול הפועל ב"ש. כדי להיות חזק במאבק על אירופה, תצטרך בית"ר להשיג לפחות שמונה נקודות בארבעת המשחקים הללו כי פחות מזה, וכל ההתלהבות סביב מה שקורה כאן, תלך ותתפוגג.
הבשורה הטובה היחידה מהשבוע הזה היא שדרוג השכר של ירדן שועה והחתימה שלו במועדון לשנתיים וחצי. שועה קיבל חותמת מאברמוב על כך שהוא הפנים של בית"ר עם השכר והמעמד הגבוה ביותר, והוכחה שיש לבית"ר אופק ועתיד מבטיח בזכות זה שהיא שומרת על נכסים.
