קיץ 2011, אימון יובנטוס, קבוצת הפאר האיטלקית. האגדה המקומית אנדראה פירלו לוקח הצידה את שחקן הרכש החדש בן ה־18, ריצ'מונד בואצ'י, ומבקש ממנו שיפסיק לצעוק לו 'פירלו' בכל פעם כשהכדור אצל הקשר האיטלקי ולבקש את הכדור. "בוא תלמד משהו", אומר פירלו. "אם תעשה תנועה לעומק, הכדור כבר יגיע אליך לבד. תשקיע אנרגיה בתנועה לעבר השער. אתה כל כך עסוק בזה שאשים לב אליך שאתה שוכח שאתה צריך להתקדם לעבר השער".
"זה", אומר בואצ'י, "השיעור הכי חשוב שקיבלתי בקריירה. את התזה הזאת אני מנסה כבר חודשים ארוכים להעביר לשועה, האסלביינק ומיכאל אוחנה. בסוף, כל העבודה שלנו כשחקנים של החלק הקדמי היא לקבל את הכדור ולשאול את השוער לאיזו פינה הוא רוצה את הבעיטה. לפעמים זה ייכנס, לפעמים לא, אבל כל הסיפור זה להיות במקום הנכון כדי להביא פרנסה".
אם תערכו סקר קצר בבית וגן, תגלו שכבר שנים לא היה כאן זר כמו מספר 22 של בית"ר. מדובר בחלוץ ליגה מצוין שלא מיצה העונה הרבה מהפוטנציאל שלו, אבל מעבר לכך איש חביב, מקצוען בכל רמ"ח איבריו, שנקשר לכל מועדון שאליו הוא מגיע כאילו הוא יליד אותה מדינה. סביר מאוד שזר קצת פחות מנוסה וחיובי כבר בשלהי חודש ינואר היה מחפש כרטיס טיסה שיחלץ אותו מבית המשוגעים ששרר אז וכמעט לכל אורך העונה בבית"ר, ודווקא בואצ'י החליט לקחת על עצמו את תפקיד האופטימיסט שמבטיח לזרים ולישראלים כאחד שבסוף הכל יהיה בסדר.
"זו לא היתה עונה קלה. זו היתה עונה מתישה ומלאה במתחים שמשפיעים והשפיעו על כל אחד מאיתנו", הוא מסביר, "אבל עכשיו אפשר להסתכל אחורה ולנשום לרווחה כי סיימנו את העבודה שלנו כמו שצריך. לי באופן אישי מעולם לא היה חשש שהקבוצה הזאת תרד ליגה. אתה לא יכול לסיים במקום ה־13 או ה־14 כשבסגל שלך יש שחקנים כמו אוחנה, שועה, ניצן, דגני, קריאף וזרגרי ואחרים. אתה לא יכול להתרסק כשיש מאחוריך צבא של אוהדים שמלווה אותך לכל מקום ומאמן שמכיר את הליגה הזאת יותר טוב מכל אחד אחר. אז נכון שכבר היו דברים מעולם, אבל אתה משקלל את הנתונים ואתה מבין שעד כמה שהמצב קשה, אין חשש שנתרסק כי יש לנו את כל התנאים כדי להישאר עם הראש מעל המים".
ועדיין, אם נחזור לחודש ינואר, נראה שהכל מתפרק. מקצצים בשכר, משחררים שחקנים, הקבוצה לא מתרוממת. "אני מעולם לא התעסקתי בהחלטות של מועדון שאני משחק בו, כי בסוף ההנהלה צריכה לעשות את ההתאמות למצב הנתון וללכת עם אג'נדה, שגם אם היא לא משרתת אותי או שחקן אחר באופן אישי, היא לטובת המועדון. הייתי מאוד עצוב לראות שמשחררים זרים, אבל זה לרגע לא גרם לי להיכנס לדיכאון או לאבד את הביטחון. דווקא באותו שלב חשבתי שיש לנו משימה להחזיר לאנשים את הצבע לפנים. הרי אם אין כסף, אין רכש ואין אפשרות לעשות שינויים, אז זה הופך את האחריות שלנו, אלה שנשארו, לפי כמה יותר גדולה, וזה מה שלקחתי מהשבועות הבעייתיים האלה. חשוב לי שכולם יבינו שאף אחד לא מאושר מהעונה הזאת או חושב שהיא איזו הצלחה גדולה, אבל כן הצלחנו כולנו לתת למועדון אוויר ואפשרות לעתיד יותר טוב, ובהתחשב בנסיבות זו בהחלט נחמה".
החבר הכי טוב שלך, אדווין ג'סי, הועזב. "ג'סי עבורי הוא לא פחות מאשר אח. שיחקנו ביחד בהולנד, ובקיץ הוא התקשר אליי עשר פעמים ביום כדי לשכנע אותי לחתום בבית"ר. היינו צמודים גם באימונים וגם מחוץ לשעות האימונים, בילינו ביחד, שיחקנו ביחד פלייסטיישן, וממש התאכזבתי שהוא נחתך מהסגל. מצד שני, אנחנו מקצוענים, אלה החיים וכל אחד צריך לדאוג לעצמו. אנחנו מדברים כל יום בטלפון, ובחיי שאדווין מעולם לא אמר שום דבר שלילי על המועדון. הוא כדורגלן מצוין שימצא את מקומו".
אני ירושלמי
בואצ'י (29), בתוך עונה אחת, כבר נרשם בספרי ההיסטוריה של בית"ר כמי שכבש שלוש פעמים ברציפות בדרבי (רק בן רימוז', סינגל ומלמיליאן עשו את זה לפניו) וגם בטופ 5 של המבקיעים בקרבות העירוניים. "בוא אספר לך סיפור. בדרבי האחרון, כשראיתי את הכדור ברשת לא ידעתי לאן לרוץ מרוב ששמחתי. בספסל שלנו צעקו לי: 'יא חתיכת אידיוט, הבקעת שלושה דרבים ברציפות. אתה לא יודע לשמוח?' זה כבוד גדול ומרגש אותי להיות חלק מהמורשת של בית"ר בזכות העניין הזה. הבקעתי גם בדרבים בסרביה ובאיטליה, אבל לראות את אוהדי בית"ר משתוללים משמחה זה משהו מיוחד. זו עיר נהדרת, זה מועדון מדהים, ובכל פעם שאני מבין שתרמתי את תרומתי הצנועה למען בית"ר, זה מרגש אותי".
בוא נדבר על יוסי אבוקסיס. תסביר לי, בלי קלישאות בבקשה, את השינוי שהוא עשה בקבוצה. "עברתי המון מאמנים בקריירה. רוב המאמנים, לא נעים להגיד, רוצים שתהיה חייל, תמלא הוראות טקטיות, תבצע את מה שכתוב על הלוח, ואם תסטה בסנטימטר מהוראות ההפעלה, אתה בחוץ. מה שמיוחד אצל יוסי זה שהוא בכל אימון היה אומר לנו: 'תעשו את הדברים שאתם חושבים שיעזרו לקבוצה, ואם זה ייכשל, אני אקח על זה את מלוא האחריות'. אתה מרגיש שיש מולך סמכות של מאמן, אבל גם אבא שאפשר להיכנס אליו לחדר ולבקש משהו בלי לחשוש. היה איזה משחק שאיבדתי כדור והסתכלתי לכיוון שלו, והוא מסמן לי עם הידיים 'הכל בסדר'. הוא בפירוש אחד המאמנים הכי טובים שהיו לי בקריירה ועברתי לא מעט, ובלי שום ספק אחד המאמנים בטופ של הכדורגל הישראלי".
ואתה אומר את זה למרות שהיית העונה לא מעט על הספסל. "כי יש לי מאמן שלפני שהוא מפרסם את ההרכב הוא אומר לי בכנות שבמשחק הקרוב אני לא פותח, אבל זה בגלל שהוא רוצה לעשות את ההתאמות הנדרשות ליריבה, שהוא מעדיף שאלמד דרך הספסל את משחק ההגנה של היריבה ואכנס רענן כדי לעשות שינוי ולהכריע את המשחק. כדורגלנים צריכים להבין שבמקצוע הזה לפעמים אתה גיבור ולפעמים אתה גיבור טראגי. הפרנציפ הוא לבוא באנרגיה חיובית ולהפיק את המקסימום מכל סיטואציה. תשאל את כל האנשים בבית"ר והם יגידו לך שמעולם לא כעסתי בגלל שספסלו אותי או בגלל שהוציאו אותי. אם רונאלדו ומסי יכולים לשבת על הספסל בגלל שיקולים של מאמן, אז גם בואצ'י יכול. אז מה יש בזה? השמש לא זורחת כל יום. תאמין לי שאם הייתי מחפש תהילה אישית ומונע מאגו, הייתי הולך להיות טניסאי, לא הופך לחלק מקבוצת כדורגל".
אבל בוא אזכיר לך: אתה מגיע עם רזומה באיטליה ובעוד מדינות באירופה, ופתאום ילד כמעט אלמוני כמו האסלביינק מועדף על פניך בהרכב. "אתה יודע מה אמרתי להאסלביינק כל השבוע לפני המשחק מול חדרה? הסברתי לו שכשהוא בתוך הרחבה שלעולם לא יבעט בכדור בעוצמה, שיסתכל לאיזה כיוון השוער הולך ואז ימצא את הדרך בשיא הרכות והדיוק אל הרשת. והנה, במשחק מול חדרה הוא הבקיע את אחד השערים היפים שראיתי בשנים האחרונות מחלוץ. תבין, אני רוצה כל הזמן לשחק וכל הזמן להבקיע, אבל אני גם מבין שבסוף המקצוע שלי הוא להיות פעם או פעמיים מול השער, שאם תחבר את זה בזמן זה חמש דקות, ובחמש הדקות האלה לנסות להבקיע. אני לא בלם או קשר שכל הזמן צריך להרגיש את הכדור או למנוע אותו ממישהו. אני צריך לקחת את החפץ העגול הזה ולהניח אותו מאחורי הגב של השוער. לא עשיתי את זה מספיק העונה אבל אני יודע את העבודה".
והיתה גם הפציעה מול מכבי חיפה, שאחריה מיררת בבכי. "כשלא הצלחתי לדרוך על הרגל הבנתי שאני בבעיה. יש מטפל איטלקי מרומא שמטפל בי מאז שאני בן 18, שכל ההיסטוריה הרפואית שלי נמצאת אצלו בקליניקה והוא תמיד מקצר את תקופת ההחלמה המשוערת שלי. כל פציעה של חודש, חודש וחצי נגמרת אחרי שבועיים-שלושה. ביקשתי מהאנשים בבית"ר אישור לטוס אליו, קיבלתי אישור ואת ברכת הדרך, ולשמחתי יכולתי לחזור לפלייאוף התחתון ולעזור".
לשבור את השיא
אחרי המשחק מול חדרה בואצ'י מספר שהיתה לו שיחה קצרה עם אלי אוחנה. שניהם הסכימו שגם בית"ר וגם החלוץ ירוויחו מכך שהוא יישאר כאן גם בעונה הבאה. "אני מאוד אשמח להיות חלק מבית"ר בעונה הבאה. אני חושב שיש כאן פוטנציאל נהדר לעשות דברים יפים, ועם החיבור שנוצר כאן במהלך הפלייאוף התחתון והיכולת של אבוקסיס להפיק מאיתנו את המקסימום, אנחנו יכולים לעשות דברים מאוד יפים".
רק שבית"ר בפני קטסטרופה ניהולית כרגע. "כמעט לכל מועדון גדול בעולם יש תקופות שבהן הוא הולך אחורה ואז הוא מנסה להמציא את עצמו מחדש. כמי שהיה באיטליה ויובנטוס היא אחת האהבות הגדולות שלי, אני חושב שאפשר להפיק הרבה השראה דווקא ממילאן, ששנים על גבי שנים ראתה את הגב של יובה ושל אינטר, ואחרי עבודה סיזיפית היא מצליחה להסתכל על כל הליגה האיטלקית מלמעלה. אם הם יכולים, אז גם בית"ר. יש כאן את כל התנאים להצליח. כל מה שצריך כאן זה תנאים סבירים ושקט תעשייתי. אני לא מכיר הרבה מועדונים שכל כך הרבה אנשים מבפנים ומבחוץ נרתמים כדי לעזור למועדון להמשיך לנוע. אני לא שחצן, אבל מה שראיתם ממני העונה זה בקושי 70 אחוז ממה שאני יכול לתת. אם בעונה כזאת הבקעתי חמישה שערים אז בעונה הבאה אם קצת נשתדרג אני יכול להכפיל או לשלש את הכמות".
אז תישאר כאן או לא? "הלוואי. אני מאוד רוצה, מה גם שאני צריך להשלים את השיא בדרבי. הייתי שמח שתתקשר אליי בעונה הבאה ותגיד לי: 'אתה היחיד שהבקיע בארבעה, חמישה ושישה דרבים ברציפות. אני אוהב לטייל בעולם ומנסה לטעום מכמה שיותר מקומות מעניינים ומדינות מיוחדות. הדבר שאני הכי רוצה זה שגם בקבוצות שהייתי בהן בעבר וגם בבית"ר, אחרי שאסיים את הקריירה ואגיע לבקר יגידו: 'ריצ'י הזה היה אחלה שחקן ועזר לנו מאוד'".
