שבת, 7 באוקטובר. גרגורי מורוזוב ורעייתו יושבים בביתם בירושלים ומבול הטלפונים והזוועות שמרצדות על מסך הטלוויזיה מבהירים להם שמשהו נורא קורה כאן בישראל. "קיבלתי המון שיחות מחברים שניסו לעודד ולהרגיע ולבדוק אם אני צריך משהו", מספר מגן בית"ר. "הבנתי מהר מאוד שיש בלגן גדול. יש לנו חדר קטן בדירה, לא ממ"ד אבל משהו די דומה, ואני ואשתי עברנו לשבת שם. הסבירו לי מה לעשות אם קורה משהו, ובינתיים אני ואשתי דיברנו עם המשפחות שלנו והרגענו אותן. זה לא פחד אבל ממש לא נעים. פתאום אתה מבין כמה ישראל וירושלים הם משפחה אחת גדולה עם כל כך הרבה אנשים שיזמו איתי שיחות וביקשו לעזור ונתנו לנו תחושה שאנחנו לא לבד".
לאורך כל השיחה איתנו מורוזוב משתדל להימנע מאמוציות או מביטויים שנויים במחלוקת. הוא מנתח את הסיטואציה בכלים מאוד רציונליים. הוא מסביר שבשיחות פרטיות, לא כאלה שמתפרסמות בעיתון, הוא הרבה יותר מיליטנטי ואמוציונאלי, אבל גם שעכשיו זה הזמן להיות מופנמים ולתת למי שנמצא בחזית לעשות את העבודה שלו.
קראו גם:
"ברמה הכי אישית, בשבת ההיא התחלתי להבין שאני יהודי. אני חוקר ולומד את היהדות שלי מאז שהגעתי לישראל, והאירוע הנורא הזה כנראה הפיל את האסימון בכל מה שקשור לשותפות גורל. אתה מרגיש שאתה רוצה לעשות משהו, לעזור, לתת יד, להיות חלק מהמאמץ הלאומי שבו שותפים כולם, שהפכו בן רגע לאגרוף אחד. אני מוכן לעשות הכל, לתת משהו לאזרחים, לחיילים, למי שצריך, להשתתף ולהיות חלק. ישראל זה הבית שלנו ואנחנו מתפללים למענה".
"כולנו עייפים"
ההחלטה לעזוב את הארץ לגיאורגיה, שבה הוא שוהה בימים האלה, לא היתה קלה לו. "שלושה ימים שמענו מידע, דיברנו עם חברים והתעדכנו בכל מה שקורה. אשתי, שכרגע בהריון, חששה מאוד, ובגלל שדאגתי לביטחון שלה ורציתי להרגיע אותה, החלטנו אחרי שלושה ימים לעזוב לגיאורגיה.
"הרגש לא רצה לצאת מישראל, אבל בסיטואציה שבה אתה יושב בבית ולא יכול לעשות כלום זה היה הפתרון המתבקש. רציתי להישאר אבל לא היתה ברירה.
"אני מגיע מרוסיה, מדינה במלחמה, אז אתה מפתח חוסן מסוים, אבל בצד זה, פתאום אתה גם מרגיש מוחשית מה זה לחיות תחת איום, לשמוע סירנות של אזעקות בנפילת טילים. לשמוע את כל הסיפורים ואת הזוועות שעברו על האנשים בדרום הארץ, זה גיהינום. כולנו כבר עייפים מהתמונות, מהחדשות ומכל הדיווחים שפוגעים לנו בנקודה הכי רגישה בגוף, אבל, וברור לי שזה לא אפשרי כרגע, כולם רוצים לחזור לחיים נורמליים, לחזור לכדורגל, לתת צ'אנס לשוב לשגרה. זה משהו שכולנו נצטרך לעשות צעד אחרי צעד. אני מתאמן בגיאורגיה ומחכה לחזור לישראל".
"לשחק קבוצתי"
אנחנו מספרים למורוזוב שנכון ליום שלישי השבוע, יש כ־51 אוהדי בית"ר שנהרגו במלחמת 'חרבות ברזל', נתון מזוויע שגורם למורוזוב להלם. "אין לי מילים", הוא אומר בכאב. "אנחנו לא נשכח אותם, אף אחד מהם. בית"ר זו משפחה אחת גדולה, ואני יודע שהמועדון עושה הכל כדי ללוות את המשפחות ולהנציח את זכרם של הנופלים".
אתה מגיע מרוסיה, מדינה שכבר למעלה משנה נמצאת במלחמה. איך מתייחסים שם למה שקורה בישראל?
"ברוסיה יש תעמולה לשני הצדדים. יש אנשים, בעיקר מאינטרסים פוליטיים ובורות, שלפעמים גם לוקחים את הצד השני, ויש גם תמיכה בישראל אצל אחרים. בסוף אני חושב שהעולם רואה ומבין ולוקח את הצד הנכון של ההיסטוריה. ברמה האישית, אני יכול להגיד שהטרור זה רע, שהוא הרסני, שחייבים לעצור אותו. הלב שלי מדמם ואני מקווה שזה ייגמר בקרוב. אנחנו חייבים להגן על הארץ שלנו, על התושבים. העולם רואה ומבין שישראל חזקה, שאנחנו חזקים, וכולם מבינים שאי אפשר לשבור אותנו גם אחרי זוועות כאלה. ישראל הוכיחה לעולם שאסור להתעסק איתה. כולם בישראל מלאי זעם עכשיו, רוצים להחזיר מלחמה, אבל כמו בכדורגל, צריך לנטרל את הרגש, להיות ממוקדי מטרה, לפעול מהראש ולשחק קבוצתי. זו הדרך היחידה לנצח".
"אני פטריוט"
מורוזוב בגיאורגיה כאמור אבל הלב עמוק בישראל. הוא מקפיד לשוחח עם המון חברים ישראלים שלו על בסיס יומיומי, להתעדכן דרכם במתרחש בישראל, וגם מקפיד לשוחח עם חבריו לקבוצה ועם אנשי המועדון. השאלה השגורה בפיו היא מתי מחזירים את הכדורגל, גם בגלל שזה הסמן הבולט ביותר לחזרה לשגרה, ולא פחות מזה, כדי לנסות לתקן את המאזן של בית"ר, שהפסידה בשני מחזורי הליגה האחרונים, אם מישהו בכלל עדיין זוכר את זה.
"אני מתגעגע לכדורגל. אין לאף אחד מושג מתי הליגה תחזור, אבל כולנו רוצים שזה כבר יקרה, שניפגש כולנו על כר הדשא ועם האוהדים הנפלאים שלנו. כל השחקנים האחרים שאני מדבר איתם מחזיקים אצבעות וכולם סופרים את הדקות לחזרה לשגרה. אני חושב שזה משהו שבהחלט ינחם את האנשים וייתן להם תקווה שחוזרים לחיים נורמליים".
מאז שהגעת לארץ מדברים על האפשרות שתזומן לנבחרת ישראל.
"אני פטריוט ואני מאוד רוצה לשחק בנבחרת ישראל. אבל אם להודות על האמת, כמו שפתחתי את העונה, אני לא ראוי לזימון. סבלתי מפציעה שהגבילה אותי, אבל בלי לחפש תירוצים, אני פשוט צריך לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי ואז זה יהיה רלוונטי".
יש לך מסר לאוהדים ולאנשים בישראל?
"הלב שלי עם כולכם. אני רוצה להגיד תודה על כל היחס והדאגה שאני ואשתי זוכים להם בלי הפסקה. זה זמן קשה, אבל אחרי שהוא יעבור כולנו נצא מחוזקים. זה גם סוג של שיעור כמה חשוב להיות מאוחדים, לחשוב על האחר ולהיות אנשים טובים ועם נתינה. אני יודע שיש בישראל סלוגן שאומר 'ביחד ננצח'. ה'ביחד' זו בדיוק מילת המפתח והנוסחה לניצחון ואני כמובן חותם עליה. אני מתגעגע לכולם ומתפלל לשלומם של כל אחד ואחת בישראל".
